היא (הם) מעצבנת אותי.

[B l u e D e v i l]

לא, לא

אל תתחילי איתי דיון עכשיו.
אני פשוט רוצה לאסוף את כל הפעמים שנאמר בהם במפורש על ידך, שאת לא משווה (כמו ששירלי חוזרת וטוענת) בין פליטים יהודים(לרבות ניצולי שואה או כאלו שניסו לברוח ממנה) לבין פליטים לא יהודים ומסכימה שמגיע לכולם מקלט.

את פשוט נתנת פה עכשיו דוגמא נוספת. יופי. יש 3. תביאי עוד. אני פשוט לא רוצה לקרוא מחדש את כל השרשור כי זה מרגיז.

נ.ב- אני מתקוממת על זה שצריך להגיד את זה 100 פעמים ופעם - פעמיים לא מספיק לשירלי. זו הסיבה שאני רוצה לאסוף את כל הפעמים האלו לפעם אחת ולסגור את הדיון הזה כבר.
כי בחיאת זומזום, כמה פעמים אפשר לקרוא אותה כותבת שאסור להשוות ואותך כותבת שאת לא משווה.

 

[איילת המתולתלת]

לא אמרתי שעניי עירי בלבד

אלא שעניי עירי קודמים. יש הבדל. כי אחרי הקודמים יש המשך ואחרי בלבד אין המשך.
וכן, לדאבוני אני מטפלת בבית החולים יותר מדי פעמים בפליטים למיניהם שבאים בלי שום אפשרות לתשלום, עם חמולה ענקית של מלוים שתמיד מצריכה גם הזמנת אנשי ביטחון כי אי אפשר לעבוד ככה, עם בעיות בריאותיות שמספיק בשבילם רופא משפחה (אם בכלל צריך) אבל היי, אין להם רופא משפחה כי אין קופת חולים. אז מי שמשלם על הטיפול הזה ועל האמבולנס שהביא אותם אליו זה לא הם. וכמו שאומר אחד הרופאים שלנו: זה את ואני משלמים.
אבל את יושבת לך באטלנטה, לא רואה ולא שומעת אותם. רק לדבר יודעת.
ונ.ב. אם מגיע אחד כזה שבאמת צריך טיפול (נניח כאבי בטן עזים שמצריכים ניתוח אפנדיציט) לא תאמיני, אבל אני מוצאת בי חמלה.

 

[שיר לי שני]

אני מאמינה שהכל אפשרי

ולגבי ישיבתי באטלנטה, סתם שאלה: כמה שנים יש בארץ פליטים?
וכמה חודשים אני יושבת באטלנטה.
אז הטיעון שלך לא ממש מבוסס מציאות, אלא סתם קטרני. הטיעון שנזרק לחלל האוויר כל פעם שמישהו מישראל "מעז" לגור במקום אחר.
באותה מידה, יכולתי להגיד שאת יושבת לך בבני ברק ושומרת שבת, ובגלל זה לא אכפת לך שאנשים ביישובים חילוניים נעולים סופישבוע שלמים בביתם, בלי יכולת לבקר את משפחתם או את חבריהם, משום שאין תחבורה ציבורית בשבת. אבל אני נותנת לך קרדיט, שכנראה לא משם זה מגיע, אלא ממקום שכן אכפת לך, רק את חושבת שיש דברים חשובים יותר. תאמיני או לא, אני מסוגלת לגייס קצת קרדיט בשבילך

כמו שכבר אמרתי יותר מפעם אחת, יש יותר מאוכלוסיה אחת שחיה על חשבון אוכלוסיה אחרת.
חלק עושים זאת מבחירה, וחלק מאילוץ. אם אני צריכה לבחור ביניהן, אני אבחר באלה שאין להם ברירה אלא להיתמך, ואחפש בכל כוחי דרכים לתת להם חכות. אבל כדי שלא ימותו עד שאמצע דרך כזו, אתן להם דגים בינתיים.
אם היה לך זיכרון היסטורי, היית זוכרת שפעם אבותיך היו פליטים, ושיוועו שיהיה מי שיעזור להם ויטפל בהם. עד היום יש ברבים מבני עמך כעס על כך שזה לא קרה. עכשיו תורנו, להושיט יד לפליטים אחרים. אני מדגישה: פליטים. כאלה שאם נגרשם, ימותו. יודעת, כמו שהיו פעם היהודים.

 

[אסתי קלי]

הטיעון שלה מעולה כי עכשיו את באטלנטה

ונכון שפליטים יש בארץ כבר שנים רבות
אז לפני שעברת לאנטלנטה לקחת את בנותיך ועברת לגור בשכנות לפליטים בדרום תל אביב והאכלת אותם במטבח שלך? הבנות שלך גדלו בשכנות לפליטים עלמנת שהן תוכלנה לשחק עם ילדי הפליטים או שפשוט את תומכת בהם מרחוק ושילדים עניים יגורו ליידם אלא שהוריהם לא יכולים להיות מקסימים ורחמנים מרחוק
אני חושבת שזה מקסים שאיכפת לך מהפליטים כל כך מרחוק,זה מרגש ומקסים ונורא גדול מצידך

 

[שיר לי שני]

אסתי כבר שאלתי אותך פעם

את גרה בבצרון פינת התקווה שאת כל כך ממורמרת?
לא נראה לי, משום מה.

 

[אסתי קלי]

מה קרה שירלי?

נגעתי בנקודה הרגישה?
את נורא רוצה לתמוך בפליטים אבל הכי רחוק שאפשר ואם אפשר גם עם כפפות?

לעצם שאלתך על מרמור וכו',במקומך ובואי לא נפתח קרב,לא ממש הייתי נכנסת לפינה הזו

 

[שיר לי שני]

קרב?

בסה"כ שאלתי שאלה לגיטימית, שאת מתחמקת ממנה כבר פעם שניה. נקודה רגישה?
התפיסה לפיה מי שגר מחוץ לגבולות ישראל ואינו מתנחל הוא "יורד", וזה בגדר פשע, שרק במקרה החוק הבינלאומי עוד לא הכיר בו, נראתה לי מטופשת עוד כשגרתי בישראל ולא ידעתי שיש דבר כזה "רה לוקיישן".
כמובן, אם במקרה ה"יורד" הוא אקדמאי שזכה בפרס נובל, או ספורטאי מצטיין, הוא בבת אחת חדל להיות "יורד" והופך להיות "משלנו", גם אם כל ההישגים שהביאו לו את פרס נובל הושגו באוניברסיטאות מעבר לים, והילדים שלו לא יודעים מלה אחת בעברית.

 

[אסתי קלי]

אני באמת לא מבינה מה רלבנטי איפה אני גרה?

התיימרתי לחתל תינוקות של מסתננים?
אני תומכת בהשארות שלהם בשכונות מצוקה כשאני נימצאת קלומטרים משם חיה את חיי בניחותא?

איפה ראית שיש לי בעיה עם יורדים,עוזבים,מטיילים בחו"ל?


הדבר היחיד שאני אומרת לך בפשטות,זה ניפלא שאת הומנית על הגב של האומליים מדרום תל אביב שלא מענינים אותך אבל המסתננים שממררים את חייהם נורא קרובים לליבך.

שנאמר:הינך סמל הצביעות

 

[שיר לי שני]

גם קיסריה היא קילמוטרים משם

 

[איילת המתולתלת]

זה לא מרמור. זה פשוט חוסר צביעות.

כשאת תומכת בחום אבל מרחוק זו צביעות.
אסתי לא התיימרה עד כה לתמוך בפליטים ולכן מקום מגוריה אינו רלבנטי.

 

[B l u e D e v i l]

זה לא רלונטי איפה גרה אסתי

וזו ירידה לפרטים אישיים. במיוחד כשזה כבר נשאל בעבר ולא זכה לתשובה...

 

[שיר לי שני]

גם לא רלוונטי איפה אני גרה

 

[B l u e D e v i l]

את ספרת איפה את גרה.מבחירה חופשית

היא בוחרת לא לשתף במידע אישי. וכל נסיון "לחלץ" ממנה את הסוד משול לנסיון לאווטינג. - עברה על חוקי תפוז.

 

[שיר לי שני]

אאוטינג

זה אם הייתי יודעת, וכותבת את זה. המושג די נפוץ...

 

[B l u e D e v i l]

משול,שוה ערך...

זה אומר שזה לא בדיוק זה אבל זה די דומה. לחלץ ממישהו בכח זה לא מאוד רחוק מלחשוף ביוזמתך.
בכל מקרה, ויכוח מיותר. מה שהיא לא מספרת מיוזמתה וקשור לפרט אישי לא ללחוץ.

 

[שיר לי שני]

זו אסטרטרגיה של פחדנות

לא לספר כלום על עצמך,
אבל להיכנס באחרות שכן מספרות, על סמך מה שסיפרו.
ואין לי שום דרך ללחוץ עליה בכח, ואם היה לי כח, לא הייתי מבזבזת אותו על זה

 

[איילת המתולתלת]

זו לא אסטרטגיה של פחדנות

אלא אסטרטגיה של פורום אנונימי באינטרנט.
העובדה שאת בוחרת להחשף בפורום אינטרנטי אינה מחייבת אף אחד אחר.
את מספרת בדיוק כדי שייכנסו בך. אם היית פוחדת או נרתעת מכך שנכנסים בך, היית לומדת גם את יופיה של הפרטיות.
ואת הכח שכן יש לך את מבזבזת על הלחנה ובריאה מחדש של נרטיבים ישנים.

 

[שיר לי שני]

יקירתי

האנונימיות היא נגזרת של היות הכינוי שלך כינוי ולא שמך.
אני אכן לא מפחדת מהרבה דברים, ומה שפרטי לי, האמיני לי שלא תגלי לעולם.
אבל להגיד: אני אשב פה, לא אגיד כלום למעט תגובות לאחרים, תגובות שהן בדרך כלל משתלחות במי שמספרת (ולא רק בי), זו אסטרטגיה של פחדנות.
הרי כל מי שמשתפת משתפת באנונימיות, אי אפשר לדעת עליה באמת כלום.

 

[אסתי קלי]

זה שאת בחרת לפתוח את הבעיות המשפחתיות שלך

זו בעיה שלך
זה שאת החלטת לחשוף את חמותך (תחת שמך המלא מה שעושה גם לה אאוטינג מסויים) לביקורת של כל מי שקורא פה זו בעיה שלך

אני לא הייתי מעיזה לחשוף את משפחתי ללא אישור מפורש מהם שהם מסכימים שאחשוף את חייהם הפרטיים על פני הרשת


לטוב ולרע.

חוץ ממך,אין כאן אף אחד שכותבת בשמה האמיתי,אז את אמיצה וכולנו פחדניות

 

[שיר לי שני]

יקירתי

גם תחת כינוי, את מקפידה לא להגיד כלום, כדי שלעולם לא יוכלו להגיד עליך שום דבר.
זה בסדר, פחדנים שורדים יותר.