הסיכום שלי!
כמעט, כמעט ולא הייתם זוכים לראות את תווי פניי במפגש עקב הסיבה שבהתחלה חשבו הוריי שזהו מושב בני-חרות שנמצא אי שם בצפון ולא מושב החרות שנראה כפסיק במפה ליד תל מונד. בשנייה האחרונה מצאה אימי את היישוב המדובר טלפון אחד לטאז הבהיר הכל ויצאנו כל המשפוחה לדרך. אחרי 30 דקות נסיעה ופרפורי בטן לא נורמליים הגעתי הראשונה שפגשתי הייתה טלי שאף זכתה להצצה נדירה וראתה את אימי בכבודה ובעצמה. מיד אחר כך טיפסתי לכיוון ביתו של טאז לא נסגיר את העובדה שכמה דקות לפני שיחקתי אותה דנידין לכמה דקות וראיתי את טאז אך הוא לא ראה אותי מה שיצר אצלו בלבול רב. כשנכנסתי ריח הבשר החרוך עלה באפי וישר ידעתי שהגעתי למקום הכרות קצרה עם החבר'ס ויאללה להתחיל לקשקש על דא ועל הא לא טעמתי את עוגת השכבות ואת העוגה של אשתו של זיו מחשש שאני אקבל התקפת סוכר מכמויות המתוק שאכלתי ושלא נדבר על כמויות הבשר שבלסתי (2 כנפיים ושיפוד-לא הרבה אבל הקולה מלאה אותי). ארועים לציון: הפדיחות הבולטות של הטקס היו בעיקר ביני לבין עידן פעם ראשונה הייתה כאשר פישלתי ולא הבאתי את מיטב הסאטירה הלשונית פעם שנייה היא דאגה להזכיר לי איך אומרים את המספר 17 אחרי הנאום שלי. אכן תאקלים מביכים. כמובן שזכיתי לראות את פניו של פנתר אומר שארשת הפתעה תקפה את פניי והיא עדיין עליהם. המפגש היה מעניין מאוד, נהנתי להכיר את האנשים שמאחורי הפרצופים למרות שראיתי את כולם בכנס המנהלים האחרון. וגם אני התפלאתי על חסרון הטאקי. וכן אפי עד אשר אני לא מוציא רשיון נהיגה יש לי את האמאבא-מוביל ועם יש לך בעיה עם זה תקפצי לי מפגש מרנין תודה לאזי ותודה טאז