לכתוב ב-6:20 סיכום מפגש?!
טוב, לא תהיה לי הזדמנות אחרת, נשתדל לקצר.. כמובן שהגעתי באיחור בגלל יום הולדתה של סבתי שנפל בדיוק בתאריך של המפגש. אמא דאגה לעדכן אותי רק באותו היום שהארוחה המיוחלת תתקיים אצל דודי בהרצליה ולא בת"א, כפי שתוכנן לפני. העידכון גרם לכך שלא יכולתי לאסוף את מיטל וחסרונה בהחלט היה מורגש. לאחר 20 ומשהו דקות, דיברנו על התאונה שהייתה קרוב מחלף שמריהו, וכמיטב תחכומיי טענתי כי בטח אני אתקע עכשיו שעה בפקקים ואנשים עוד מעט הולכים מהמפגש... אז אבא אמר שכדאי שאלך, וכך ניצלתי. סבתא אמרה- "מה? לא? תשארי לאכול!" אישתו של הבן דוד של אבא: "שייגמר "האירוע" (כך כיניתי את המפגש) שלך!" דוד שלי: "את עוד חוזרת?" משפחה אוהבת מה אני אגיד, רק חבל שהיא כזו מרדימה לפעמים.. איך שאני מגיעה אני רואה את ארליך וחברתו בגרייט אסקייפ שלהם. "מי אתם?", שאלתי "נחשי לבד", אמר ארז "אממממ.. טוב אני מוותרת" "אני מירב ד", אמרה מירב ד "זאת חברה שלי, מעיין", אמר ארז "ואני ארז", אמר ארז "טוב נעים מאוד, אני אלך להגיד לשאר האנשים שלום, אתם הולכים?" "כן" "אני נשארת", אמרה מירב אני רואה את כולכם יושבים בסחבקיה שלכם, ולא ידעתי שהכניסה שלי באמת השאירה כזה רושם... דנץ הפתיעה אותי בכך שהגיע בעצם, את נוטמג זיהיתי מהמפגש הראשון, ראס כמובן נתן לי וקיבל חיבוק לבבי, ואז באתי לשלי, שהתלהבה מהפרפרים הזורחים בשמש החמה, ודאגה לידי אותי על כל המי ומי. "זה עידן, זה פרידום, זו מעין, זה הבעל של אפי, וזה אורן הפנתר". "זה אורן?" "כן" "הפנתר?" "כן" הייתי בשוק, בהלם וגם קצת המומה. הלכתי אל המנגל, לראות מה מהלך העניינים עם האוכל.. פגשתי את ג'חנון, שקרע אותי מצחוק, בגלל שהכינוי כל-כך מתאים לו.. הסכים איתי, שסטייק אחד לא מספיק בשיט. ניסיתי להשלים את החסר בעוגות, לא הלך. רק כשהגעתי הביתה לקחתי לעצמי עוד כמה עופונים צעירים מצופים בפירורי לחם.. אח"כ לאז התיישב לידי, ספק מתחבא, ספק מחפש משהו על הרצפה.. בזמן הנאום הכלבה המקסימה והמתוקה של גנגי התעטשה עליה, ובגלל שאני ישבתי לידה, ובתור אחת שידועה בפרצי צחוק, לא יכולתי להפסיק לצחוק על כל העניין.. אני, בניגוד לרובכם, לא צפיתי בשש בש, כמו ששלי אמרה, זה משחק לגרוזינים בשוק הכרמל או משהו כזה... הכלב של אפי חשב הוא ערס וונאבי, חשב שהוא מסוגל להבריח את כל הכלבים בשכונה.. טולי הייתה פעלתנית בצורה בלתי רגילה, וסירבה לשחק איתי.. ואני הצטערתי שלא הבאתי את משי, אבל ידעתי שהיא הייתה מתחבאת כל היום בין הרגליים.. מתתי מחום עם הסריג, והאשמתי את אמא שאמרה שזה בסדר.. הסיפור עם הסבתא היה חמוד, ליאור הציע שאמרה אותו לסבתא שלי
מה עוד היה? קהילת באפי כנראה התאחדה מחדש, כי כל שנייה שמעתי עליה, והם עוד ניסו, אבל לא הצליחו, טו פול מי אין.. איי נו בטר.. שלי שמה את סירי הסלסה שלה, שהיה מאוד משעשע לראות את הנסיונות ריקוד של כולם, ולצערי לא יצא לי לראות את השלי מוביל שלה.. ואפי כמובן דפקה לילדה את הראש בעמוד, והוכיחה לנו שגם היא אמא דואגת.. סיכומו של עניין, היה נחמד, אני מציעה להוסיף תוכנית אומנותית לפעם הבאה ו/או לשמור לי יותר אוכל לפעם הבאה... להתראות בסוף השבוע! אני עושה מטבח, ו.. ישנה אצלה סבתא! שבוע נהדר שיהיה לכם!
וואלה איזה מוזר זה שדווקא אלו שהכרתי השם שלהם הוא מעיין
