שאלה נוספת
אתה טוען שבצלם ודומיו אינם אוביקטיבים, הרשה לי לחדד, מהי תחושתך לגבי הגזענות ומשטר האפרטהייד שהיה נהוג בדרום אפריקה?, האם אתה חושב שבדרום אפריקה, השחורים התנכלו ללבנים ובגלל זה לקחו להם את הזכויות?, האם אתה חושב שהלבנים ניסו לא לפגוע בשחורים בגלל בעיות של מוסר???, או לחילופין האם אתה חושב שההתיחסות של האמריקאים לאינדאינים הייתה צודקת ומוסרית? אתן לך עצה, בסוציולוגיה ישנה התייחסות לתרבויות שונות ולהתייחסות הזו יש שתי גישות הפוכות, אתנוצנטריות, שהיא ראיה של התרבות הזרה לפי הערכים של התרבות שלך. יחסיות תרבותית, שהיא הסתכלות אוביקטיבית על התרבות, לפי סולם הערכים של אותה התרבות, וללא התיחסות לערכים שלך. עם ישראל ברובו מתייחס בגישתו לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט, בצורה אתנוצנטרית, אבל אילו ננסה לבחון את הדברים בגישה של יחסיות תרבותית, הרי שהפלסטינים שואפים לעצמאות, לרובם הגדול השאיפה הגדולה היא דומה לשל כלל העולם, הם רוצים לחיות, הם רוצים לפרנס את משפחתם, הם רוצים לנוע בחופשיות, והם רוצים חירות, בדיוק כשם שדור המייסדים של מדינת ישראל שאף לעצמאות, לחירות, לתנועה חופשית, ולחיות בכבוד בארצו, בנושא הזה השאיפות של רוב בני האדם בעולם זהות. עכשיו אפשר לבחון מדוע הם משתמשים בטרור ובאלימות, ישראל נמצאת בשטחים 35 שנה, לאורך הזמן ראו אותם פלסטינים את הישראלים מקימים ישובים בשטחיהם, מנצלים את משאביהם הטבעיים, מצרים את חופש תנועתם, וכד', לכן פרצה האינתיפדה הראשונה, שבאה לסמל את מאבקו של הפלסטיני לסיום הכיבוש, היא התנהלה בעיקר בשטחים, ולאחר מלחמת המפרץ הראשונה, התחלנו לנהל איתם משא ומתן, החל בועידת מדריד, ועד קמפ דייויד, בתוך ההתנהלות הזאת החלו פיגועי הטרור בערי ישראל, הם החלו 40 יום אחרי הטבח המטורף של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה(איך אתה היית מרגיש, אילו לרוצח של 40 יהודים היו מקימים "פארק זכרון"?) פיגועי הטרור התבצעו ע"י ארגוני הטרור, שלא הסכימו עם ההכרה של פלסטינים רבים בישראל, ובהסכמת ההנהגה להסתפק בקווי 67, כשם שאצלנו תנועת "זו ארצנו" לא הסכימה עם ההנהגה לגבי הצורך הסיום הכיבוש, העובדה שאצלנו יש פחות אנשים, שהולכים ומתאבדים, נובעת מן העובדה שאנו המדינה השלטת והחזקה, ולישראלי יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר לפלסטיני, לכשראו הפלסטינים שאהוד ברק אטום לחלוטין למאוויהם(גם הוא היה נגוע באתנוצנטריות), כל מה שהיה צריך בשביל להבעיר את הסכסוך, היה גפרור אחד, ואותו סיפק שרון, בביקורו בהר הבית, כאן פרצה האינתיפדה השניה, שבה כמובן נאבקים הפלסטינים בפעם השניה כנגד הכובש הציוני, הרי שבפעם הקודמת שהם נאבקו, הם זכו לאוסלו, היום השאיפה שלהם בעזרת האינתיפדה, היא להביא סופית לסיום הסכסוך, וכשם שישראל הסכימה בשנת 47 להסתפק בתוכנית החלוקה, על אף שאיפתה למדינה גדולה בהרבה ממה שקיבלה, כך רוב הפלסטינים היום, יסתפקו בקווי 67, ונציין בהקשר זה, שרוב העולם הערבי (ההצעה הסעודית) מכיר בזכותה של ישראל לקיום בקווי 67, ולפיכך צריך לתת להם מדינה, ובמידה שהם לא יסתפקו במה שיש להם, לישראל תהיה הזכות להילחם בהם, בכדי לשמור על שטחה, ועל עצמאותה. מצורפת תמונה שמראה כמה ההתיחסות של ישראל לפלסטינים היא "הומנית ומוסרית"
