כמעט כל מה שכותבת ענתנוי מלמד וומעשיר
רוב הדברים מקובלים על דעתי.
כשמנסים לנהל שיח נשאלת השאלה מה רוצים להשיג.
הבנה/קרוב או הקצנה/ריחוק.
ככל שהפערים גדולים יותר קשה יותר להשיג הבנה.
מי קרוב לנושא וקשוב יכול ללמוד הרבה מכתיבתה של ענת.
מי שפחות פנוי ללמוד בגלל אלף סיבות שונות ומשונות, האם צריך לקרבו לנושא או להרחיקו ?
ברור לקרבו, אבל איך ?
הרבה פעמים הצגה ישירה, שיקוף ברור, מחטיאים את מטרתם. כשמי שמולנו חש שיש משהוא לוקה בחסר בהתנהלות הדברים הנוכחית, אך עדיין לא יכול לראות את ההפוך, איך הוא יחווה את המציאות כמו שהיא כרגע, הטחת המציאות בו תיצור מיד התנגדות, חוסר רצון להכיר בטעות, שלו או של אחרים סביבו שהנחו אותו, וחוסר יכולת ללמוד.
מצד שני זה טבעם של אנשי הקשת, לא לכת סחור סחור, כי אם לשקף את המציאות כמו שהיא נתפסת כאן ועכשיו.
אז מצוין לקרוא, לא חייבים לכתוב תגובות.
אבל חשוב מאוד לקבל וללמוד את הצד השני, לדעת שיש לו זכות קיום לפחות כמו שלנו יש, וליישם את זה בחיינו הפרטיים.
על ההקשבה והמאמץ לשלב זאת בחיים.