אז מישהו החליט מה הוא חושב לספר לך ומה לא. מה אתה מתעצבן? אתה לא מחליט החלטות כאלה? גם אם במקרה נודע לך שלא אמרו לך משהו שלדעתך לא הייתה שום סיבה לשמור ממך, זה עדיין לא מצדיק התעצבנות. כולה מישהו עשה איזו החלטה לא נבונה, או החלטה שאתה לא מסכים איתה. למה מי מת?
הורים עסוקים, וחמים רחוקים. ואני רוצה (אוי, רוצה. איזו מילה לא במקום. אבל הבנתם.) להגיע מחר ללוויה. או! יש לי רעיון! אולי גיסתי שעובדת קרוב למקום הלוויה תוכל לגבותותי לשעה וחצי. אנסה.
הייתי שמחה שפטרו ממני את ההתלבטות אם ללכת ללוויה, לשבעה או לא ללכת בכלל. ולא הבנתי מה זה הסיפור הזה עם ה- 50 (!) . אפשר לחשוב. ואני גם לא מבינה למה את מרגיש צורך כל כך חזק ללכת לבקר מישהו שאין לך שום קשר איתו ואפילו אתה לא מסמפט אותו. אני חושבת שלא הייתי רוצה שיבואו לנחם אותי אנשים שאין לי שום קשר איתם (כמו שלא רציתי שיבואו לבקר אותי לאחר הלידה אנשים מהסוג הזה). זה מביך. תגיד, אתה פולני?
אם כולם חושבים שאין לך מה לכעוס ואתה בכל זאת כועס, כדאי שתפשפש היטב בנבכי נפשך ותבקוד האם הרגש שאתה חש הוא באמת כעס ומה הן הסיבות בגללן אתה חש כך. סיבות שתלויות בך, לא במה שעשו לך. באיך שאתה מגיב למציאות, לא באיך המציאות חרא.