האם הייתם כועסים?

זה תלוי גם במה מדובר.

היה מקרה שביקשתי "ממישהו", שדווקא ידוע בחוסר הרגישות וההתחשבו שלו, שישנה דפוס פעולה מסויים שלו כי זה נורא הפריע לי. להפתעתי זה הצליח. דברים אחרים, לעומת זאת, לא נראו לו שווים את הטרחה, או שלמרות ההסברים שלי נראו לו כקטנוניות מצדי. אגב, באותה מידה, דברים שהוא מסביר לי שמוציאים אותו מדעתו בהתנהגותי לא ממש נראים לי סבירים כדי שאתאמץ לשנות. ובכלל, האם זה שמישהו אומר לך משהו הרבה פעמים הופך את הטיעון שלו להגיוני יותר בעינייך?
 
מוזר לי

בעיניי מה שנכון-מתאים-הגיוני-מוכר-סביר-מקובל-נהוג, זה שכשמישהו באבל דואגים להפיץ את זה בין כל המכרים שלו. אז "למי כדאי לספר את זה"? לכולם. תמיד. משהו שקצת קשור לזה: לאחרונה נפגשתי עם מישהו שאני פוגש לעיתים די רחוקות (הייתי באיזור שבו הוא גר וקפצתי לבקר). תוך כדי השיחה אמרתי לו: אתה יודע שהאחות של ג' נהרגה בתאונה. הוא (בהלם): מה!? לא ידעתי! הצטערתי בשבילו שלא היתה לו ההזדמנות ללכת ללוויה או לניחום אבלים, והצטערתי בשביל שנינו שהשיחה התגלגלה לזה, וזה הפך למוקד השיחה. היה בזה גם משהו קצת מביך כי הוא היה אמור לשמוע על זה הרבה קודם, מאנשים שנמצאים בקשר יותר הדוק איתו (שבוע לפני התאונה הוא היה בשמחה משפחתית של ג' שגם אני הוזמנתי אליה). אבל זה גם היה טוב, כי עדיף קצת מאוחר מאשר מאד מאוחר, וכך היתה לו ההזדמנות להתקשר עם ג' ולהביע את תנחומיו.
 
קודם כל - לך לנחם את הבחור,

לגבי הכעס שלך - אתה כועס עליה בגלל עוד משהו? כי נשמע לי שהכעס שלך קצת מוגזם למקרה הזה. אני מצטטת אותך - "מי את יא חתיכת נבלה שתחליטי בשבילי שאני לא אמור לדעת מזה???"
 
יש כאן איזשהו רקע קודם

וכבר כתבתי על זה - נסיונות לצאת בסדר עם כולם, שמסתיימים בהברזות ובהפרות הבטחות, כי היא התחייבה ליותר מדי דברים בו זמנית. אז כאן זה לא המקרה, אבל זה נשמע כמו ניסיון לצאת יותר מדי בסדר - לכן יש כאן הצטברות של דברים. ובקשר לאבל עצמו - התקשרתי אליו בלי קשר.
 

D o r o t h y

New member
אתה מנסה לחנך אותה ?

אגס, אף אחד לא חייב להודיע לך שמישהו נפטר אף אחד (גם אם הוא חבר קרוב) לא חייב להציע לך ללכת יחד לשבעה אף אחד לא חייב להתנהג כמו שאתה חושב שזה נכון כל אחד עושה מה שהוא רוצה, וזה לא קשור לאיך שאתה חושב שצריך לנהוג. היו מצבים שרציתי לעשות דברים ולא רציתי שהחברים שלי ישתתפו בזה, היו מצבים שחשבתי שאני צריכה לעבור לבד, היו מצבים שפשוט לא חשבתי על אף אחד אחר. זכותי. אני לא חייבת להודיע לאיש על תכניותיי ולא חייבת לשתף איש במה שאני עושה. קיצר, רד מהעץ, הבנות לא חייבות לך דבר גם אם אתם חברים טובים.
 
אני לא חושבת שהייתי כועסת.

הייתי נעלבת קלות, מאבססת בעניין יומיים, ובסוף זה היה עובר לי. אולי אולי הייתי אומרת להיא - תראי, זה דווקא כן חשוב לי, והייתי מעדיפה לדעת, וכו'.
 
זהו, שלא

כולן שלמות
 
מתברר שמי שדווקא מסכים איתי - זו היא

עכשיו פגשתי אותה (טוב שאנחנו שכנים
) וזה נמשך לשיחה ארוכה ומרתקת בכניסה למטה, והכי חשוב - ברוח טובה. אפילו מצויינת. העליתי את הנושא בלי צל צילו של כעס, והתברר שמה שהיא אמרה לי ביום שלישי, לגבי ההתלבטות שלהם למי להודיע וכו' - היה מנוסח מאוד מאוד לא נכון. היא התכוונה שהם התלבטו למי להודיע על ההלויה, ולא על השבעה, אבל ממש לא הסבירה את עצמה (בעיה בפני עצמה). להיפך - על השבעה הן התכוונו להודיע לכולם, לכל מי שלומד איתנו, גם כאלה שלמדו איתנו בשנים שעברו וכבר סיימו את התואר, ואפילו למרצים (!) ואפילו למרצה אחד שנמצא בשבתון בחו"ל (מישהו אמר - להודיע לכל העולם?...). כלומר - לא הייתה שום כוונה להסתיר, ואפילו הם עשו את זה בתחושת מחוייבות להודיע. איכשהו יצא שנודע לי על כך לפני כן, לא אכנס כאן לפרטים על מה שהן תכננו ועל איך שזה יצא בסוף, אבל בגדול זה לא היה כמו שהן תכננו והיא עצמה חשה שזה לא היה כל-כך מכובד. בין לבין היא גם אמרה לי שהיא חשה שהן תפסו "בעלות יתר" גם על העניין הזה, אבל איכשהו גם על עניינים אחרים, מה שמאוד התאים לתחושותי. כלומר - היה משהו במה שחשבתי על כך, וזה לא היה סתם. כל זה בלי שהייתי צריך לפרט תחושות קשות או האשמות. וטוב שכך.
 
למעלה