גמילה

[schlomitsmile]

 

[dina199]

הייתי מאוד רוצה לשלוח לך מסר

אבל אין לי אפשרות בדפדפן הנוכחי

 

[schlomitsmile]

תקלות במערכת המסרים "המשודרגת"- שווה לדווח בפורום משוב http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=168&MessageId=157796017

 

[אלמו החמוד]

עדיף מהתקפי ההיסטריה שלי, הנטיות האובדניות,

הפאניקה המוגזמת שאני נכנס אליה שוב ושוב...

 

[מספרת הסיפורים 22]

אז מה האלטרנטיבה לתרופות?

אני הבנתי מה לא, עכשיו אשמח לשמוע מה כן?

 

[מספרת הסיפורים 22]

אגב- בני כרגע לא מטופל תרופתית

והוא כבר שבוע שני בבית, ההיה"ס הוא בורח מהכתה, נתקף התקפי זעם ומאיים בהתאבדות.

 

[dina199]

במקרה שלכם הבעיה כנראה במסגרת.

האם בבית המצב שלו השתפר ?

 

[dina199]

לפעמים אין אלטרנטיבה אחרת.

העיקר לא לחשוב על תרופות מיד.

 

[galitkm]

יכולות להיות המון אלטרנטיבות

אבל הן דורשות יותר חשיבה עצמאית, חיפוש ולקיחת אחריות. הכי קל זה לתת כדור וזהו. ועם יד על הלב, חלק מהכדורים האלה רוב המבוגרים שנותנים אותם לא יעזו לנסות על עצמם. אבל כמו שענת כתבה, חלק מהאנשים שלוקחים תרופות, מקבלים מהן יותר נזק מאשר תועלת. מה אפשר לעשות במקום? להיות יותר קשוב לעצמך ולילד, לצרכים שלו. לשאול את עצמך יותר שאלות ולחפש מה הוא באמת צריך. מה באמת טוב בשבילו. אם יש לו דעות משל עצמו אז להתחשב בהן - בבחירת סביבה, מסגרת או טיפולים. לפעמים שינוי בתזונה ובאורח חיים יכול להפחית חרדות, אי שקט ואובססיות. לפעמים שינוי סביבה - לסביבה יותר תומכת ומתאימה, ולפעמים שינוי גישה בסביבה הקיימת. סביבה לא מתאימה שפוגעת בילד עלולה לייצר חרדות ונטיות אובדניות גם אצל ילד שאינו א"ס. ההורה יכול לנסות להיות יותר עם ראש פתוח לשינויים ולגישות שונות ומציאת אורח החיים והסביבה המתאימה, ולא חייב להיות תלוי במערכת הקיימת. אם תסתכלו הצידה תגלו עוד מערכות ומסגרות שלא הייתם פתוחים אליהן קודם, גם אם מדובר בסגנון חיים שונה ממה שנחשב בעיניכם לנורמה. אפשר לנסות מסגרות חינוך שונות, חינוך אלטרנטיבי, חינוך ביתי, תכניות טיפול אחרות ועוד. בהרבה מקרים, אפשר להפטר מחרדות ואובססיות גם ללא תרופות, או למזער אותן לרמה שאפשר לחיות איתן באופן מודע ומבלי לסבול, ע"י שינוי גישה או סביבה. גם נטיות אובדניות יכולות להעלם כשאתה משנה גישה או סביבה. חשיבה נוקשה אצל ילד מתגמשת כאשר הסביבה שלו נעשית פחות נוקשה ויותר גמישה. אולי זה נשמע הזוי, במיוחד אם נמצאים בתוך המרוץ אחרי הנורמליות ותחת מכבש הלחצים של הסביבה, בית הספר ואנשי המקצוע, אבל עד שלא מנסים באמת לא יודעים. ובטח יש עוד המון דרכים חוץ מאלה שציינתי, אפשר לחפש אותן ולגלות. לא חייבים להשלים עם מה שלא עושה לכם טוב.

 

[dina199]

לדעתי המצב הכי גרוע

זה לתת לילד תרופות כדי שהוא יסתגל לסביבה. כי אם הילד אכן צריך תרופות, זה לא צריך להיות קשור לסביבה בה הוא נמצא.

 

[galitkm]

כן, גם אני חושבת ככה

 

[נעמונת 33]

ענת יקרה קשה לי לחשוף בפורום את הסיבות שבני

לוקח תרופה- רספונד אבל אציין שחייו וחיינו השתנו מאז ללא הכיר הנער שמח ומתפקד בחברה ולא מסוכן לסובבים אותו[ב"ה] התרופה היא רק הדרך למטרה שהוא רגוע אפשר לעבוד איתו לקדם להסביר לו וללמד אותו הייתי מוותרת בשמחה על התרופה אבל המחיר הוא כבד נפשית לו ולנו אני מקווה שעד שהוא יסיים להתבגר נוכל להיפרד ממנה האם את פוגשת בוגרים שקבלו תרופות ללא בקרה? ללא טיפול בנוסף? אני חושבת שזה המצב וחבל ההורים פה עובדים אחרת ;

 

[ענתנוי]

הזוית האישית

אני נכנסת לכאן בגלל סיבות אישיות, כמו כולם, אבל אצלי לא מדובר בבן שלי אלא בחבר, אדם מבוגר שחי בהוסטל. בהוסטל כולם מקבלים תרופות. זו שיטה, לא פתרון לבעיה, ותחליף לכל שיטת טיפול נוספת. היום, אחרי שש שנים של מאבק, הצלחתי להגיע למצב שבו כולם (הורים, פסיכיאטר והצוות בהוסטל) מוכנים לעזור לו להשתחרר מהתלות בתרופות, בניגוד לכל ה"נוהלים", אבל זה ממש לא פשוט. אני מנסה להפנות את תשומת ליבם של הורים לילדים צעירים לבעיה, כדי למנוע הישנות של מקרים כאלו בעתיד. ובעיה חמורה במיוחד, שעוד אין לי מושג איך מונעים אותה, זו היכולת של אנשים מסוימים (כמוני) "לסמם את עצמם" - להשתמש בחומרים טבעיים שקיימים במוח כדי "לחיות חיים נורמליים". זה הרבה יותר חמור, קשה לזיהוי, וכמעט בלתי ניתן לריפוי - ואני לא מאשימה אף אחד, כי אין אשמים....

 

[arana1]

בדיוק בגלל הקשר, המוכחש כאן, בין הגוף לנשמה..

אנשים מסויימים ,שאצלם הקטע הזה יותר פעיל ומרכזי בזהות,מתפוצצים לחלוטין מדברים שנראים זניחים וטפלים לרוב שעדיין חי תבניות שמניחות הפרדה כאילו היו דבר טבעי ומובן מאליו ולכן הייתי מציע להתייחס בזהירות גם לעדויות של אנשים שכותבים שהם עשו וניסו הכל "הכל" של מישהו אחד לא דומה ל"הכל" של מישהו אחר יש לא מעט דברים שהם דווקא פשוטים וזולים וקלים ליישום רק שבדיוק אלה נמצאים מחוץ לטווח הראיה של אנשים שחיים חיווט ואינטגרציה שונה מזו של האוטיסטים זה לא מקרי שאלה בדיוק הדברים הקטנים והזעירים כביכול שמוציאים אוטיסטים ואנשים רגישים מדעתם כי גם ההגדרה שמפרידה בצורה מסויימת בין החשוב והגדול והמרכזי לבין השולי והזניח והטפל מבטאת בסך הכל אינטגרציה מסויימת,או את חוסרה,בין הגוף לנפש אגב זה ישמע מטורף נורא אבל גם מזווית אישית וגם מזו הכללית אפשר לחוש שלאנשים יש נפש ואפילו נשמה הבנתי שלגבי אנשים מסויימים זה עלבון נורא אבל אני מרגיש שזה הדבר היחיד שנותן תקווה וטעם לחיים

 

[tamarus1]

שוב את מבלבלת מצב ספציפי עם מצב כללי

יפה שהצלחת לגייס את הצוות לכך, אבל זה לא תמיד נכון ולא תמיד יעיל וכיול לגרום נזק.

 

[arana1]

דעה היא גם נסיון להסיק מהספציפי על הכללי

דעה ושיטה ותפישה מבטאת בין היתר נסיון להכליל מהפרט לכלל וזו גם הסיבה שאנשים מסויימים נכנסים תחת הגדרה של אוטיסטים וזו גם הסיבה שבתסמינים מסויימים מטפלים בתרופות מסויימות את באה לרופא ומספרת לו שאדם מסויים סובל מתופעות מסויימות והוא יודע שלמצב הספציפי המסויים הזה יש פתרון כללי,במקרה הנפוץ יותר מדי הפתרון הכללי הוא תרופה לדעת אנשים בעלי נסיון מסויים דווקא נתינת התרופה מבטאת השטחה ובילבול של מצב ספציפי ופרטני להכללה אלימה ומזיקה ולכן הם מציעים דווקא את הכיוון ההפוך,להקדיש יותר תשומת לב לפרטים הספציפים של כל מקרה ולחפש איפה ומה ואיך נגרמות התפרצויות וחרדות ודכאונות ואבדן שליטה ולנסות להבין דרך זה את זהות וצרכיו של האדם המפוחד וחסר השליטה אין ספק שזה הרבה הרבה יותר קשה אלא שיש מי הטוענים שלטווחים ארוכים זה יותר משתלם

 

[מספרת הסיפורים 22]

כן בעולם מושלם בני יהיה

במסגרת בה יבחנו לפרטי פרטים את צרכיו האישיים, ויתנו מענה אינטיליגנטי ומודע, באופן מערכתי ומותאם, ומתוך נקודת מוצא מקצועית, שרואה את טובתו כיחיד. בעולם שלנו, רוב אנשי החינוך שפגשתי(וגם כמה אנשי מקצוע) לא ממש יודעים איך "לאכול" אותו, לחלק פשוט אין חשק וסבלנות להתמודד עם תובענותו, עם רגישותו הבלתי נגמרת לכל גירוי קל, עם תלונותיו הבלתי פוסקות, שלא לדבר על חוסר השקט המוטורי והשפתי, שהופך כל שיעור להוריקן בלתי נגמר של דיבורים, טענות, הסתובבויות, הסתבכויות חברתיות, גרימת נזקים ועוד.. למורה יש עוד 13 ילדים בכתה, והיא לא יכולה להתפנות רק אליו, היא גם זקוקה לסייעת לצידה, והוא גוזל משתיהן המון זמן וכוחות. ניסתי ליצור קשר עם ביה"ס דמוקרטיים, לא חוזרים אלי בכלל, והמעטים שהצלחתי להכריח להחליף איתי מילה, הבהירו לי שלא מקבלים ילדים מחוץ לרשות בה נמצא ביה"ס, האנתרופוסופי בכפר הירוק בכלל לא חוזרים אלי, ובהבנתי שהסיכוי להתקבל לשם קלוש ביותר, ולרוב ילדי בית- הספר הם אלו שנמצאים שם מהגן. פניתי לביה"ס ה"פתוח" בכפר הירוק, ונאמר לי שאין להם שום תמיכה מקצועית, ולא בטוח שיוכלו להתמודד עמו, הם לא לוקחים אחריות, ובכלל הסיכוי שיתקבל נמוך, כיוון שיש רשימת המתנה אין- סופית. אני מוכנה לעשות הכל על- מנת שיגיע למסגרת שתתאים לאישיותו המיוחדת, שתכיר בכוחותיו ולא רק בקשייו, שתראה את כל הצדדים הנפלאים, שאני רואה בו, אבל לא מוצאת. מה שנשאר לי, זוהי מערכת החינוך הרגילה, שמתייחסת באופן גועלי להורים שמסרבים לטפל תרופתית בילדיהם, בטח כשהוא קשה כמו בני שלי. איך אמרה לי היעוצת?- הורה שלא נותן לילדו תרופות הוא פרמטיבי. אני מחפשת ולא מוצאת מה כן, אימרות שפר מפה עד להודעה חדשה כגון:"אם רוצים מוצאים" או "צאו מהקופסא ותמצאו פתרונות יצירתיים" וכו' אני מכירה בע"פ, בפועל לא הצלחתי לעשות זאת. עצוב אבל זה מה יש, כנראה...

 

[arana1]

הגבתי לתפישה שהוצגה בתגובה שלפני

ולכן התגובה שלי רלוונטית בהקשר שלה,כהערה לנכונות הרעיון והתפישה שהוצגה שם ולכן זה יהיה לא הוגן ומטעה להציג את תגובתי כאמרות שפר מול המאבק הנואש והקונקרטי שאת מנהלת מול המימסדים המאובנים והמעוותים שאגב גם על זה שאני נכנס בהם כל הזמן אני חוטף כאן על הראש אני יודע טוב מאוד על בשרי ונשמתי שיש היום במערכות מעט מאוד אם בכלל פתרונות לאוטיסטים אני גדלתי מחוץ למערכת,למדתי לבד,בית הספר לא נתן לי כלום אלא רק לקח חלק גדול מחיי העברתי כחסר בית וחסר פרוטה שום איש מקצוע לא עזר לי מעולם במאום ולא הצלחתי להבין על מה לכל הרוחות הם מקשקשים כמו אחרים כאן נעזרתי במערכות בשביל להשיג עזרה כספית ועל כך אני מודה למערכת שבכל זאת הרי לא יכולה להיות אטומה לחלוטין אבל מעולם לא ציפיתי שמישהו מהמערכת יראה וירגיש ויבין אותי ואת צרכי ולכן גם לא התאכזבתי אני יודע שהם לא מסוגלים וגם יודע למה גם לא מוצא טעם בלהשיא עצות קונקרטיות או לספק פתרונות מעשיים במסגרת פורום כמו זה בוודאי יש אנשים מוכשרים לכך ממני שאני כמו הרבה אוטיסטים לעיתים קרובות מתקשה לעבור את הכביש בלי להידרס אולי צריך לנסות לחשוב בכיוונים של התארגנות הורים לילדים כמו הילד שלך שלפי מה שאת מספרת בסך הכל מציג מאפיינים די משותפים לרוב האנשים שמאושפזים כאן הרי בדיוק התארגנויות כאלה הובילו ליצירת בתי ספר דמוקרטים ואנטרופוסופים מערכת החינוך לא תיצור מסגרת ולכן ההורים ,בעזרת ארגונים חברתיים כאלה ואחרים,צריכים לדרוש מהמדינה מימין ועזרה והכרה במסגרת יחודית הסיפור שאת פורסת כאן אמור לשכנע אפילו אנשים אטומים כמו פקידים ואנשי מקצוע

 

[dina199]

העולם לא צריך כל כך מושלם

כמו שצריך בית ספר פרטי טוב

. אני יודעת שבמרכז זה כן בעיה, אבל תמשיכי לחפש. העולם בחינוך ממלכתי ובמערכת בריאות ציבורית הוא מאוד לא מושלם.

 

[ענתנוי]

הבלבול קיים רק אצלך

לא גייסתי אף אחד. הצלחתי להסיר את ההתנגדות לעשות משהו. לפחות זה לא מובן מאליו שככה זה צריך להיות - כי זה מה שיש.... וזה מה שאני מנסה לעשות גם כאן - לגרום לאנשים להבין ש"עשיתי הכל" ו"אין יותר מה לעשות" זו תמיד שגיאה - כי סביר להניח שהם לא עשו את מה שהם היו באמת אמורים לעשות.