בת-יענה!

[עלה אדום]

ומה מיוחד בקבוצת בקעת גר?

לפני ששאלתי כאן רפרפתי בגוגל ונפלתי על איזה פורום של תלמידי תיכון (כנראה). ויש להם חלופות קלות לזכירה של בקעת גר: * חחחחחחחחחח נחמד אחי, אבל רעיון יותר טוב: תקע ברג * הכי קל לזכור: תקע גבר * אני לא יודע מה איתך אבל עגת בקר גם עובד טוב טוב, מה הכלל המיוחד לאותיות אלה ? תודה.

 

[הנחליאלי]

מיוחד?

מה יכול להיות לשש אותיות בעברית? יש להן כלל, אבל זה לא מיוחד, כי לכל שש אותיות יש כלל בערך. אינדיווידואליזם! אלה ששת השורשים שאמנם אין בתחילתם נו"ן אלא יו"ד, ומיד אחריה צד"י, אבל הם אינם נוטים כגזרת פ"י (ישב, ידע) אלא כגזרת פ"נ: יצת, יצק, יצע, יצג, יצב, יצר. (וכן גם יז"ע). זו הידועה בשם גזרת חפי"ץ.

 

[עלה אדום]

אני יגיד כאן משהו שאולי הוא מופרך לגמרי

(יגיד בכוונה, סתם בא לי להקניט) ייתכן שיש כאן השפעה של הנסמך. חבר > חברה > חַבְרת יַעֲלַת-חן ומן הנסמך גזרו לאחור בשינוי ניקוד. אולי. אגב, חיפשתי בתנך המנוקד יעלת חן ולא מצאתי. מה מקור הביטוי?

 

[יאקים]

יעלת חן לקוח ממשלי, אם זיכרוני אינו מטעני.

ההשערה שלך בעניין הגזירה לאחור היא פרועה. ואם יש רגליים לדבר, מן הסתם זה היה קורה גם בכמה מאותם שמות שווי משקל. ולסיום, את מי את רוצה להקניט ב"אני יגיד"? לכל היותר, את רוצה טיפה להשתובב, ומרוב רצינותו של הפורום הזה, אכן זה מתבקש.

 

[עלה אדום]

וואללה

משלי פרק ה, יט: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת-חֵן

 

[יאקים]

טכן, זיכרוני לא בגד בי הפעם.

 

[אחיקם ר]

"מרוב רצינותו של הפורום"? ../images/Emo7.gif

הוא דווקא מאוד משעשע!

 

[יאקים]

קשה לדעת למה אתה מכוון.

האם באמת אתה מרוצה שהפורום הוא רציני עד כדי שעשוע, או שמא להפך? או שמא הוא גם כזה וגם היפוכו של דבר?

 

[אחיקם ר]

אני מתכוון שהפורום משרה אווירה מאוד חמימה,

משעשעת, בדחנית ומשוחררת. זה לא מוריד כהוא זה מהרצינות שלו כשצריך. אני הגעתי לפורום רק כדי לשאול שאלה, והיה לי כל כך נחמד, שהחלטתי להשאר.

 

[יאקים]

ברוך הבא, אחיקם, בצל קורת הפורום.

אף אני, שקשקשן לא קטן הנני, די חדש כאן, וגם אני נהנה מעת לעת, למעט מקרים חריגים כשהמתח גואה. עם זאת אני זוכר תקופות "אפלות" של התכתשויות ומכות מתחת לחגורה, ותודה לאל הן נעלמו לבלי שוב.

 

[אחיקם ר]

תודה רבה! ברוכים הנמצאים! ../images/Emo140.gif

כיף להיות פה!

 

[יאקים]

לבי מתרונן כשאני שומע אדם אופטימי

ושמח כמוך. נשמח מאוד לשמוע ממך מעת לעת ולתרום מן הידע וגם מן הספקות שלך (שהרי למי אין כאלה?) יום טוב לך.

 

[אנילי מילי]

אולי המילה המקורית היא יענה

ולא יען. בתנ"ך מופיעה המילה (המילים) "בנות יענה", ו"יען" כמדומני לא מופיעה (במשמעותה העופית). לכן, יענה - מנוקדת כמו שַׂעֲרָה (פתח, חטף פתח, קמץ). ואולי ממנה גזרו מאוחר יותר את הזכר, היען.

 

[יאקים]

תופעה זו (של גזירת שמות זכר משמות

נקביים) נראית לי על פניה מאוד מוזרה ולא הגיונית. וגם אם תמצאי דוגמה או שתיים, בוודאי שאין זו דרך המלך במקרא. הואיל ויש גם יען וגם צורה נקבית, נראה סביר יותר, בדומה למצב הרגיל ביצירת השמות הנקביים על בסיס מין הזכר בתוספת ָה. האם את מכירה דוגמות נוספות שמאששות את השערתך?

 

[JeffLebowski]

אבל יענה מופיעה במקרא ויען לא

ואם יַעֲנָה מנוקדת כך, עלינו לצפות לצורות הזכר יַעַן לפי דעתי יָעֵן זו גזירה מאוחרת

 

[יאקים]

אילו בדקת היטב, היית מגלה שאמנם

יָעֵן אינו מופיע במקרא, אך צורת הריבוי (יְעֵנִים) מופיעה במגילת איכה. לכן סביר יותר שצורת הנפרד יחיד אמורה להיות יָעֵן, ולא יַעַן (שהיא צורה מלעילית בדומה ל: נַער, שַער, פַּחד ועוד), ואם סברתך נכונה, היינו מצפים לצורת ריבוי יְעָנִים כמו שְעָרִים, ולא ל-יְעֵנים. ומכל מקום, אני חוזר על טענתי - אני הקטן באלפי מנשה - שהבחירה בצורת יַעֲנָה כצורה התקנית השלטת נראית על פניה מוזרה. יום טוב לך.

 

[trilliane]

מה הקשר לציון בבחינת הבגרות בלשון?

אני קיבלתי ציון לא נמוך משל מבתך, ולא שכחתי את כללי הניקוד מהתיכון מכיוון שמעולם לא למדתי אותם... כבר שנים רבות שלא מלמדים תלמידים לנקד. מלמדים קצת זיהוי שוואים, חלוקה להברות, חוקי ניקוד וכו', אבל לא מעמיקים בתחום ולא דורשים מהתלמידים לנקד בבגרות. משתמשים בכללים ככלי עזר לזיהוי משקלים, נטיות וכו' (וכל החלק הזה בבגרות בכלל היה אמריקני). רק כשהגעתי לאוניברסיטה עברתי לראשונה בחיי קורס שיטתי ללימוד ניקוד, ואף על פי שלא עברו מאז שנים רבות, הידע לא מאוד טרי אצלי בראש כי אני לא עושה בו שימוש תכוף, וכמו כל מיומנות שלא עושים בה שימוש היא מחלידה. בתקופות שבהן אני מנקדת יותר המיומנות שלי משתפרת משמעותית, כמובן. בקיצור, לא מפתיע אותי שאישה שמעולם לא הייתה נקדנית (כך התרשמתי מדבריך) לא תדע לנקד שנים לאחר הבגרות בלשון. מה שכן מפתיע הוא שמורה לכיתה א' מבקשת מהתלמידים לנקד מילים.

הם בקושי יודעים קרוא וכתוב וכבר לדעת לנקד?! אכן הזוי.

 

[מיכי 10]

כיוון שאת צעירה, אולי תופתעי,

אבל בזמננו, וזה באמת היה מזמן, לִמדו קרוא וכתוב בשיטה שונה לגמרי: לִמדו אותנו מילים שלמות (כמו: אבא, אמא, שלום כיתה א', שנה טובה, וכיו"ב). וכל המילים היו מנוקדות בניקוד מלא ונכון. גם ספרי הלימוד וספרי הילדים, היו מנוקדים אז בניקוד מדוייק. כך שאצלי, למשל, הניקוד נשאר "מצולם" בראש. וכשלמדתי ניקוד בחוג ללשון עברית באוניברסיטה (העברית), עזר לי מאד הזיכרון החזותי של המילים המנוקדות. מה שהכי מצער בעיני בקשר ללימוד בכיתות א' ב', זה שהמורים (בעיקר מורות, בד"כ) מנקדים ניקוד סתמי ושגוי, ללא קשר לכללי הניקוד. וכך הם מנציחים אצל הילדים את השגיאות של עצמם. זה פשוט לא ייאמן.

 

[trilliane]

דווקא שיטת המילים השלמות היא חדשה יותר.

כל שיטת "צילום המילים", "הקריאה כמכלול" וכו' היא דבר שנכנס בעשר-עשרים שנה האחרונות (וקצת נסוגים ממנו כי הוא גרם לבעיות קשות, בעיקר בקרב ילדים לקויי למידה). אותי לימדו בשיטה הישנה והטובה של לימוד אותיות לחוד וניקוד לחוד ואז שילוב שלהם. למדנו ממקראות "דנה קמה דנה נמה" "אבא בא" וכו'. הכול היה מנוקד, כמובן, כי למדנו לקרוא עם ניקוד, אבל בפירוש לא לימדו אותנו לנקד, ובטח ובטח שלא דרשו מאיתנו לנקד (לא לבגרות ועל אחת כמה וכמה לא בכיתה א'!

) כל ספרי הילדים היו מנוקדים לתפארת, אבל בכל זאת, אין לי זיכרון חזותי כמו שלך, ועשרים שנה אחרי לא נשאר לי מהם כלום (מלבד זיכרונות ילדות טובים, כמובן.

) שנה אחריי כבר התחילו עם "בלי סודות" שהיא שיטת ביניים – לא צילום מילים אלא צילום הברות, כלומר "ההברה כמכלול". גם שם הכול היה מנוקד, אבל לא לימדו זה "א" וזה "פתח", אלא זה "אַ". אני זוכרת את כל שירי "שָׁ הוא צליל בתוך מילה", דיאלוגים בסגנון – "שָׁ" – "עוֹן" – "שָׁ" – "עוֹן" שָׁעוֹן. שָׁעוֹן! או "אני לוקחת אַ, אני מוסיפה בָּא, ומה קיבלנו?" לגבי מורות לגיל הרך שמנקדות בשגיאות זה אכן מצער, ומקומם, אבל את יכולה להתנחם בכך שלמעט בודדים וחריגים כמוך (עם זיכרון צילומי מדהים, כנראה) הילדים לא יזכרו את זה אחרי שיעברו לקרוא בלי ניקוד, ועד לאוניברסיטה? נו!

 

[מיכי 10]

גם ילדַי למדו "דנה קמה דנה נמה"

ולא נראה לי שהם יודעים לנקד. אולי רק האמצעית, שהיתה תלמידה מעולה. מה שגרוע אף יותר, שהצעירים היום גם מתקשים לקרוא טקסט מנוקד. הם אינם מקפידים להבחין, למשל, בין אותיות דגושות ואותיות רפויות. לא כולם מבחינים בין חולם ושורוק. ועוד כהנה וכהנה דברים מביכים בקריאה שלהם.