אתה לא יודע כמה אתה צודק...
מאז אותה הודעת "אדיוט" שכתבתי בשבוע שעבר, כל מה שחיכיתי לו, כל השבוע כולו... בכלל, מאז יום שישי אני מחזיק אצבעות. מלח, מיים, מלח, מיים, מלח, מיים, מלח, מיים, מלח, מיים... רק שיתפוצץ מישהו שם. הלוואי. רק כדי שאוכל להגיד "אמרתי לכם". וואללה, חבל שלא הלכתי למלא לוטו באותו הסופ"ש. הרי לא היה שום סיכוי, והנה התמזל מזלי... לא חביבי. לא אתה, ובטח שלא הם. לא קראתם את הכתובת שעל הקיר. כתובת אש באותיות ענק, שכתובה שם כבר שנים ואנשים מסרבים לקרוא. או אולי קוראים (הרי הגיבו, נכון?) אבל לא משכילים להפנים. זכותו של האדם להתאבד. אני האחרון שיעצור מישהו שרוצה לתקוע לעצמו כדור בראש (אלא אם זה מישהו שאני ממש אוהב, כמובן). לא אגיד דבר על מי שהחליט לדרדר אותו ואת מכוניתו לתהום (כל עוד הוא לבד, כמובן) לא אלין על מי שהחליט לשים את גורלו בידו, ולהנות מבייס ג'מפינג תלול. שיהנה מכל טיפת אדרנלין. אבל הכביש הציבורי לא שייך לרוכב הבודד. אבא שלי, שרוכב על אופניים משתמש בכביש גם הוא. אחותי האהובה, שנוהגת לטייל באיזור, משתמשת גם היא. חברי רוכבים בכבישים הללו גם הם. ואז בא אידיוט, רוכב כמו במסלול מירוצים, חושב שהוא מסכן רק את עצמו, אבל באותה הנשימה, טועה טעות מרה, מאבד את יכולות השליטה שלו על האופנוע, עף לקיבינימאט, ולוקח איתו את אחד מאהובי בדרך? ועל זה אני אמור לשתוק
M.