בוא לא נבלבל בין תשתית חוקית לפעילות עבריינית
שמתבצעת מעליה. פעם אחרונה בהחלט שאני נגררת לדיון בנושאי הורדות. שננו לעצמכם: חוק הוא חוק הוא חוק. נקודה. אם מהירות הנסיעה החוקית בכביש היא 90 קמ"ש ונתפסתם נוהגים 93 קמ"ש, עברתם על החוק. אם נהגתם 100 קמ"ש כי כך כולם נוהגים, או כי צפצפו לכם שאתם נוסעים לאט (אפילו שאתם יודעים שאתם כבר 10% מעל המהירות החוקית), או כי <הכניסו תירוץ אחר>, עדיין עברתם על החוק. נקודה. אין ויכוח. אין הצדקה. כל מה שתגידו יהיה בגדר טיעונים לעונש ולא רלבנטי לחלוטין לסוגיית החוקיות בה אנו דנים. יכולים אמנים לא להרוויח אגורה שחוקה ועדיין זה יהיה בלתי חוקי לעבור על חוק זכויות יוצרים. עכשיו, יכולים (כפי שכבר עשו) לבוא ולטעון שזה לא מוסרי שחברות התקליטים ירוויחו על חשבון האמן, או שמי שידו אינה משגת לא צריך להידפק, וכולי וכולי עד קץ הימים. מי שמכם שופטים? אמן שיצירתו מוגנת בחר – כן, בחר – להינות מההגנות המוקנות לו מתוקף חוק זה. אין לאף אחד זכות להחליט עבורו כמה מותר לו או אסור לו להרוויח, כמה אנשים יהנו מפרי יצירתו או באיזה פורמט, או איך ומתי. הוא יכול להיות קריזיונר ולמכור איך שבא לו. חוק זכויות יוצרים בא להגן על היוצר מפני שימוש בלתי מורשה של הציבור ביצירה למשך פרק הזמן המוגדר בחוק כדי להבטיח ליוצר שליטה ויכולת להינות/להרוויח מפרי היצירה. עכשיו, ניתן לטעון – ואני בהחלט תומכת בטיעון – שצריך לעדכן את החוק, לקצר את משך ההגנה משבעים שנה לאחר מות היוצר למשהו דומה יותר ל12 השנים שהוגדרו במקור. בדיוק לשם כך יש לנו כלים המובנים בדמוקרטיה: לחץ פוליטי, הפגנות (חוקיות, כמובן), חופש דיבור ועיתונות וכו' שדרכם אנו מביאים לחקיקה. עבירה על חוק כדי להביא לשינוי ובפרט כאשר אין מדובר בחוק בלתי חוקי בעליל אינה ולא יכולה להיות מוצדקת. רשתות שיתוף הן חוקיות למטרות חוקיות ואני בהחלט בעד. שיתוף קבצים תוך עבירה על חוק זכויות יוצרים הוא אקט פסול מעיקרו.