אנסה להשיב
שלום ורד, זה בדיוק הענין, לא נקטתי בשום "צורת טיפול" כלפי חנה. הבעתי את דעתי הלגטימית , לא ממקום של "להכניס סכין" (התבטאות אומללה של אחת המשתתפות כאן) אלא באמת ממקום של להאמין שאדם שאלו הן עמדות הבסיס שלו, לא נכון לילדים לשהות במחיצתו שעות כה רבות ומשמעותיות. נורא קשה לנו כהורים לשלוח ילדים קטנים למסגרות חינוכיות, יש לנו לא מעט רגשי אשמה ונקיפות מצפון, לא תמיד אפילו ברמה הרציונלית, ומה שמנחם אותנו כאשר אנו נפרדים בפתחו של יום מהיקר לנו מכל בפתח המעון, זו הידיעה שהפקדנו את האוצר בידיים נעמנות. שיהיה לו טוב, שיאהבו אותו, שיטפלו בו, שיהיו שם עבורו כאשר הוא נזקק לנו ואנו לא שם. כאשר מדובר במעונות יום, הענין חשוב שבעתיים. מפני שאלה אכן השנים הכי משמעותיות לעיצוב אישיותו של ילדינו וגם מפני שהוא עדיין מאוד חסר אונים ולא יכול לספר לאמא שמטפלת מסויימת משוכת בידו חזק מדי, גוערת בו או סתם לא מפגינה כלפיו רגש חם. אין להם מילים לתאר לנו את התחושות שלהם ואנחנו כל כך בידיים של האנשים שבחרנו להיות תחליף לנו כאשר אנו יוצאים לפרנס את משפחתנו. ומהמקום הזה הבעתי את דעתי הלגיטימית שלאור דעותיה שללא ספק באות לביטוי ביחסה מול אותה ילדה (היפה והמכה..) מקומה של חנה אינו בעבודה מול ילדים. אנחנו כהורים באשר אנו, לא זקוקים למטפלות ולגננות שישפטו את הילדים שלנו, או אותנו כהורים, בטח לא על סמך דעות אישיות שמבוססות על נסיון אישי אומלל כזה או אחר. אנחנו זקוקים למקום בטוח וחם עבור ילדינו בשעות שאינם איתנו. ובאשר להנחתך שלו ידעתי מה הרקע של חנה הייתי אולי מתייחסת אליה אחרת. את כנראה צודקת. ממקום של ראיה מקצועית יש להניח שהייתי מתייחסת אחרת. אך מטבע הדברים ההתייחסות ברשת היא להודעות נתונות ולצורך כך אין צורך בהכרות מקדימה אלא רק בתגובה על הודעה נתונה. ושנית, כאמא שילדיה מבקרים במערכת החינוך, המחוייבות הראשונה שלי היא כלפיהם ואין לי ספק שטובתם היתה קודמת לכל שיקול אחר. ובכך אני נוטה להסכים עם יסמין, אם המצב כפי שאת מתארת, אז אולי אני בכל זאת צודקת ואין מקומה בעבודה עם ילדים? תודה ששאלת ונתת לי הזדמנות להגיב. דיאנה