אפרופו תיוגים

[vered4]

אני מפנה אותך למה שקאלה כתבה

כי לפי מה שנראה לי את מתעקשת למצוא דברים שאינם. האם חשוב לדעת על הרקע של הילד?

 

[דסי אשר]

ד..., כואב לי שאת מרגישה כפי שאת

כלפי עמדותי. הילדים היו מקסימים- כמו כל הילדים. גם ביתי, כאשר חזרה מבית החולים, בגיל 3 ימים, ישנה לילה שלם- היא הייתה פשוט מותשת. אני כבר כתבתי למשהי אחרת, הילדים שהגיעו אלי- גם בכו, כשהרגישו צורך לבכות. כמו שאר הילדים, גם כעסו, גם שמחו. רק בנושא אחד בלט השוני, שהיה מאד יוצא דופן. עובדה, שניהם אמרו *מאמי* לפני שנרדמו- שניהם נקשרו לאמם החדשה, אבל נרדמו. אולי חייהם לימדו אותם שאין טעם לבכות, לא יודעת. אבל עובדה זו, וציונה, אינה מקשרת את עמדותי כלפיהם בקו ישר לעמדותיה של חנה. לי היה קשה מאד לקרוא מה שכתבה, אך לא נכנסתי לדיון- כי היה מאד סוער, ולכן לא הבאתי את דעותי- השוללות ביטויים כמו *סחורה* ועוד פנינים שהופיעו בהודעה המקורית. צר לי שכך את מבינה אותי.. דסי

 

[שרון123]

שאלה אלייך

ראשית אציין שאני לא עוסקת בטיפול בילדים, או בחינוך, מלבד של שלושת הילדים הפרטיים שלי. כבר כ 3 שנים אני מרגישה קשר עז לנושא האימוץ, נירשמתי לאימוץ לפני כ 3 שנים, ואז ניכנסתי להריון תאומים מתרומת בייציות. כמו נעה, אני עדיין חולמת על אימוץ, כשהבנים קצת יגדלו. מאד מחוברת לפורום אימוץ, ומתרגשת מכל סיפור שם. מה שאת כותבת נישמע מאד הגיוני, אבל אני יודעת שאילו אני הייתי מטפלת בגן ילדים, לילדים מאומצים, או לילדים עם צרכים מיוחדים (כמו ביתי), היה מקום חם אצלי בלב. מן הסתם זה היה בא לידי ביטוי גם ביחס שלי אליהם. דווקא מה שכתבת, על כך שילדים מאומצים יכולים להצטייר כילדים נוחים יותר לטיפול, בגלל שהם התייאשו מלקרוא למטפלים שלהם, מחזק אצלי את המחשבה שלמרות שלכאורה ילד מסוים מראה חוסן, הוא בעצם ילד שצריך לרכוש שוב את אמונו, ואולי כן זקוק ליותר תשומת לב מילד שגדל במישפחה רגילה, עם הורים אוהבים מגיל 0? האם במיקרה כזה לא כדאי שהמטפלות (בהנחה כמובן שעשינו בחירה טובה ובחרנו מטפלות טובות) כן יהיו מודעות לכך שהילד מאומץ?

 

[מיכל@ל]

שרוני ../images/Emo24.gif

הלוואי שכולם היו רגישים וחכמים כמוך

 

[שרון123]

../images/Emo9.gif תודה מיכלי ../images/Emo24.gif

 

[מאיו]

זה לא שהילדים סתגלתניים

יכול להיות שבמקרה הזה, הילד למד שאין מה לבכות כי אף אחד לא יבוא להושיע?! גיסתי סיפרה לי שכאשר הם הוציאו ילד לאומנת חירום באמצע הלילה, הילד עבר מידיים של עו"סית אחת לשניה בלי בכי ובלי התנגדות (מדובר על גיל 9 חודשים בערך), כנראה שאותו ילד הגיע למצב שלא משנה מי יטפל בו, העיקר שיטפלו. ברור שכל ילד הוא תבנית נוף ניסיונו בחיים, אבל זה לא קשור בהכרח למוצאו, אימוצו או אישיותו

 

[דסי אשר]

מאיו, אם הגבת אל דברי, לא כתבתי

ילדים סתגלתניים, אלא תארתי מצב, שבו הסתגלו בקלות. הם כן בכו, כשהרגישו צורך לבכות,אם לקחו להם משהו, אם קיבלו מכה וכו'. הם היו ילדים רגילים לגמרי. הדבר הבולט היחד שהיה- תהליך הסתגלות קל. כאילו- הם יודעים להתמודד עם מצבים קשים. דסי

 

[maya100]

את צודקת

"השתלחויות אישיות ואלימות מילולית הן לא משהו שצריך לתת לו במה"... רעל טהור, מפלצתיות אנושית, משת"פיות מהסוג הנמוך ביותר, המסיתות הללו... אולי כדאי לבדוק קודם את עצמך. ואגב, אין לי שום כוונה להיכנס איתך להתנצחויות ולא אענה לכל הודעה נוספת בנושא.

 

[ליליה והגמדים]

נסי שוב, אולי יצליח לך ../images/Emo6.gif

 

[אמא שרון]

אז מה שאת אומרת זה שעם החבורה

הפלורליסטית והמצוינת של הנשים שיש כאן, כל מה שנעשה זה לעזור לעצמינו? ולמי שיש בעיה אקוטית (ראי האם האלימה), נגרש אותה מפה, כי היא לא "משלנו"? ובה אנחנו נכנסנו. אני מסכימה עם ורד, שההתלהמויות באו מפורומים אחרים שנכנסו לכאן. אלה באו, ראו את חנה הוירטואלית עם יציאה לא יפה, בנקודת חולשה. כמה החזיקו אותה, וכמה הכניסו לה מכות. אנחנו עמדנו, הסתכלנו, חלק אמרו, אל תעשו לה את זה. אח"כ הגיעה רופאה מחינוך מיוחד, גחנה וירטואלית, הרגיעה, אמרה לה כמה מילים טובות, ואז קמה מעליה, והכניסה לה חזק בעיטה בבטן. אני מאוד אוהבת את הפורום הזה, ונעזרת בו רבות, ועיניני היומיום הם בדיוק מה שמרכיב את החיים שלי. הדיונים הפילוסופיים שנעשים כאן מאוד מעשירים ומאוד במקומם. אני מעריכה את נעה ולאה, שעושות עבודה נהדרת, מכוונות ומאפשרות את מרחב המחיה. יע"ז

אני חושבת, שיש מקום, לראות בעיניים גם דברים שהם מעבר לפוליטיקלי קורקט המקומי, שהוא כן נשמר כאן, ולתת תמיכה דווקא איפה שהיא כל כך נדרשת.

 

[ליליה והגמדים]

לא, אני אומרת משהו אחר

שהודעות אלימות ומגעילות כמו שנכתבו ע"י חנה גונן באופן מינורי לעומת אלו שענו לה, צריכות להמחק. יש גבול לחופש הדיבור, והוא עובר לדעתי בקו האלימות.

 

[אמא שרון]

טוב, אז נמשיך לעשות לביתנו .

אני מבינה מה את אומרת על חוסר השליטה על גילגולו של שירשור. אז הוצאנו את המתפרעים החוצה. הם עדיין קיימים, אבל שם בחוץ. אלימות אפשר לפתור אם ניפגשים איתה באיזשהו מקום.

 

[ליליה והגמדים]

את רוב המתפרעות הללו

אני רואה בהתפרעויות וירטואליות שונות כבר שנים. לא נראה לי שאת, אני או מנהלות הפורום תגרומנה לשינוי. אני גם מבינה ומכירה את הדינמיקה של קריאה בפורום X "לבוא להגיב" בפורום Y ובעוונותי הייתי שותפה לקריאה הזו בהקשרים פוליטיים כשעוד היה פעם פורום די לכיבוש. גם ההענות לקישורים (שאני בודאי ומן הסתם אחרות גם מקבלות מדי פעם) היא טבעית למדיה הזו. חלק מהמגיבות אינן גולשות קבועות בפורום אלא "מתגייסות" לנושא. הן גם צודקות בעמדתן. לא באופן שהיא הובעה כאן.

 

[Diana M]

האם נאורות מבטלת הבחנה בין טוב לרע?

אמא שרון. יש לי התחושה שאת נוטה לבלבל בין נאורות לבין יכולת ההבחנה בין טוב לרע. א. טענת כי "זכותה של חנה גונן לכתוב את מה שהיא מרגישה" ועל כך אני חולקת עליך, מפני שחנה גונן לא כתבה מה היא מרגישהאלא מה היא חושבת ועל מה מבוססות מחשבות אלה. בזמן שעם רגשות קשה מאוד לנהל ויכוח, עם מחשבות נחרצות המבוססות על דעות קדומות, חובה. ב. קיים הבדל עצום בין אמא מכה שנכנסת לפורום (ואין לי מושג על מה מדובר) ומשתפת ממקום של מצוקה לבין חנה שנכנסה וקבעה עובדות נחרצות (שוב, המבוססות על דעות קדומות). לו חנה היתה כותבת ממקום של קושי אישי שלה להתמודד עם הילדה ונותנת תאור שלדעתה הוא הגורם לקשיים של הילדה , יש לי ספק רב אם היתה זוכה לתגובות שקבלה. ובנקודה זו אני בהחלט תומכת בך, אדם שנכנס בשעת חולשותו זקוק להושטת יד ולא להתקפה. אבל זו לא היתה נקודת המוצא של חנה. ג.את מבקשת קבלה והכלה של חנה על דעותיה ואני אומרת שאת משקפת מה שקורה לא אחת בחברה מרוב שמנסים לקבל ולהכיל פעמים רבות יוצא כי התוקף זוכה לכל הקבלה והרחמים ולא נשאר שום דבר לקורבן וכך יוצא כי הקורבן נפגע פעמיים (ולעיתים יותר) פעם אחת על ידי התוקף ופעם שניה על ידי החברה ש"מבינה" אותו. אז שווה גם לזרוק מחשבה לכיוון ה"יפה המכה.." שמקבלת את חנה כמטפלת משבע בבוקר עד ארבע בצהריים. ולסיכום, אחד הדברים המרכזיים שבוקדים בחינוך המיוחד טרם קבלה ללימודים או לעבודה במסגרת נתונה זה את טווח הקבלה של המורה, מטפל כלפי חריגויות שונות. אדם יכול להיות הכי חכם ומקצועי אם הוא לא מסוגל להכיל את הילדים איתם הוא הולך לעבוד, אין לו מה לחפש במסגרת הנתונה. אותו כנ"ל לגבי כל אדם שעובד עם ילדים, אם חנה לא מסוגלת להכיל ילדים מסויימים, אין לה מה לחפש בחינוך. ואם קשה לך לקבל את זה חישבי על החנה ההבאה שתחליט שכל הילדים שהאמהות שלהן באינטרנט מכונות "אמא שרון" הם ילדים שליליים, אגרסיביים, מניפולטיביים ואגרסיביים. איך תרגישי עם זה? את לא חייבת להשיב כמובן. אבל זה בדיוק מה שחנה טענה רק כלפי ילדים שהם "מאומצים ממזרח אירופה" צר לי שאני קשה מדי לעיכול העדין שלך. דיאנה

 

[יסמין@]

נכון מאוד! ../images/Emo45.gif

 

[vered4]

רציתי לדעת, האם ההחלטה שלך לגבי

צורת ה"טיפול" בחנה, היתה אחרי שבדקת למי את מגיבה? כי אני מתרשמת שאולי לא ידוע לך דבר או שניים לגבי הרקע שלה. הרי גם אם האמרה שלך- "מרוב שמנסים לקבל ולהכיל פעמים רבות יוצא כי התוקף זוכה לכל הקבלה והרחמים ולא נשאר שום דבר לקורבן "- נכונה מאוד, את לא תתיחסי באותה צורה לכל אחד שאומר כל דבר. אני לא מצדיקה את מה שחנה אמרה, אבל כשאני מתייחסת לרקע שלה, אני רואה את זה אחרת.

 

[יסמין@]

לאור מה שכתבת יש לי שתי שאלות:

א. האם היית מוכנה שהיא תהיה המטפלת של הילד-ה-ים ***שלך***??? ב. אין ילד "מושלם". לכל אחד יש משהו שאינו "נורמטיבי" לגמרי. אם היה מתברר לך שהמטפלת של הילד-ה-ים שלך מתבטאת דעות קדומות וגזעניות בהקשר לילד-ה-ים שלך - היית מתחשבת ברקע שלה??? או שהיית חושבת קודם כל על ילדייך????

 

[vered4]

בבקשה

א. אלה לא ילדי או ילדייך, את האשמה הזו צריך להפיל על מי שמחליט על הקריטריונים להעסקה של סייעת. ב. יש לי קריטריונים משלי לבחירה של מקום שיטפל בילדי- וכן זה היה מפריע לי.

 

[יסמין@]

אז אם

מדובר בילדים שאינם ילדיך, זה לא מעניינך? לא מעניין אותך היחס לילדים אחרים? זה מאוד מעניין שאת זורקת את "האשמה... על מי שמחליט על הקריטריונים להעסקה של סייעת". האם גם בעוד מקרים, למשל כשזה נוגע לילדים שלך, את זורקת את האחריות על משרדי ממשלה שונים, או חושבת שזה שזה מספיק מעניין אותך, לפחות עד כדי כתיבה בפורום?

 

[vered4]

עניתי על זה יותר מפעם אחת../images/Emo13.gif