אפרופו תיוגים

[אמא שרון]

אפרופו תיוגים

בפורום הזה יושבת חבורה מאוד מגוונת של אנשים. אנשים מכל הצבעים, הצורות, הסריטות והרקעים. הם מביאים איתם גישות החינוך שונות, יותר או פחות מקובלות, וצורות ביטוי כאלה ואחרות. לא פעם קורה שמישהו אומר משהו שנוי במחלוקת. חנה גונן זה דוגמה אחת, ולהבדיל (!), פעם ראיתי איך מבריחים מכאן אמא, שיש סיכוי שהיא אמא מכה. במקום לעזור לה, כותבים שירשור מתלהם לתפארת מדינת ישראל. אז ברור שהאשה הזאת תסגר בשבלול. עזרנו לה? רוב הסיכויים שלו. נתנו לה עוד סיבה להיות מתוסכלת, ושום קצה חוט לצאת מהמצב. כעס אוטם אותנו. בסוף מה שיקרה, זה שתשאר כאן חבורה הומוגנית (אוקי, מקסימום תשאר המחלוקת הניצחית ליליה ורד - נעה לאה נדיה), שתתעסק בעיניני דיומה. ומהפורום הזה לא תצמח ישועה למי שבא עם סיפור קצת אחר.

 

[irisgh]

תודה שרון

את נותנת מילים לתחושה שיש לי, ולא ידעתי לתת לה שם.

 

[vered4]

אופס, והנה תייגת בעצמך../images/Emo13.gif

אני מסכימה שצריך לדעת "לדבר" באינטרנט וזה לא דבר פשוט. בערך כמו עם "סיפור" ההנקה, ברגע שאנשים מרגישים ששופטים אותם- יש פחות סיכוי שיקשיבו. מצד שני, במקרה האחרון, רוב אלה שכתבו דווקא לא היו מהפורום. חלק מהגולשים הקבועים, לא אוהבים להכנס לקונפליקטים בכלל, ולמרות שהם משתתפים פעילים, ברגע שיש "מריבה" הם זזים הצידה עד שתגמר. אז מה המסקנה? שלא לכל אחד יש את אותה מטרה, וזו לא קבוצה של אנשים שאפשר בכלל לעשות איתם משהו- מלבד להחליף דעות. וזה אותו דבר בכל הפורומים.

 

[ליליה והגמדים]

אני דווקא לא מסכימה איתך, אמא שרון

עם "מיילג'" עצום בפורומים כמנהלת וגולשת, אני יכולה לומר לך עם יד על הלב שאיכותו של פורום נמדדת דווקא בייחודיות שלו, שהיא בדר"כ ברוח ההנהלה. פורומים שאין להם את זה, לא שורדים ואז אינם מספקים בעצם "בית" לגולשות וגולשים שונים. הפורום הספציפי הזה קיים כבר שנים ומאפשר בהחלט למגוון דיעות רחב להתקיים. הוא אינו פורום טיפולי, אינו יכול לעסוק בכל מגוון הנושאים המרכיבים את המציאות הסבוכה שלנו - הוא פשוט מה שהוא. פורום כזה גם מורכב מגולשותיו ולא רק שהן נותנות בו טון פלורליסטי למדי לטעמי, אלא שאף בגיבוי פעיל של המנהלות (ע"ע עצירת ההתלהמות על חנה גונן). הן לא ממש מאפשרות "לגרש" דיעות חריגות עד כמה שהן יכולות להשפיע (כמובן). גלשתי בעבר, כשעוד ניהלתי בתפוז, בפורומי הורים אחרים כאן - זה הפלורליסטי היחידי ביניהם. לגבי האם האלימה - אני איכשהו עוסקת בנושא וברור לי כמו לאחרות שאמפטיה היא אכן הבסיסי לטיפול מוצלח. רק מה, כאן אנחנו הפרסונל של עצמינו, לא הדמות המקצועית, ומותר לנו להגיב מהבטן. כך או כך - אני מאמינה שמסרים מחלחלים גם כשאת בויכוח מולם או התקפלות מהם. חברה הומוגנית לא תהיה כאן. ראי את הדיון על הנקה, למשל, שגרר אינספור דיוני מסרים לכאן ולכאן, עורר חשיבה וכלל הרבה מאוד תפיסות עולם. ודבר אחרון - אני לא מרגישה שאני עוסקת כאן בענייני דיומא אלא בחייהם המאוד חשובים של הילדים שלי.

 

[צי]

לכן בדיוק הופתעתי מהמחיקה.

גם מדיון לא סטרילי ניתן ללמוד, להעשיר את הידיעות ולהיחשף למגוון הדעות. כקוראת מידי פעם בפורום הזה, התחושה הייתה של שפיכת הדם של אחת, שמן הסתם מייצגת אחוז מסויים, קטן מאוד (או גדול מאוד....) באוכלוסיה. פשעה האמיתי, כפי שמשתקף מעצם מחיקת השרשור כולו (לא מעצם הדיעה והחשיבה המחפירה שניחנה בה הכותבת), הוא בכך שהעלתה דיעה לא פופולרית, שאינה משתלבת עם רגשות ואמונות אחרות. חשוב לי לאמר שאיני מסכימה לדעת המטפלת מכל הסיבות הנכונות שהועלו כאן, אולם גם איני מצליחה להבין מהי מטרת המחיקה.

 

[ליליה והגמדים]

אישית

הייתי מוחקת הרבה לפני כן. השתלחויות אישיות ואלימות מילולית הן לא משהו שצריך לתת לו במה. בייחוד למי שמאמינות בערכים חברתיים - אסור לעבור עליהם בצורה כזו כמו שעברו חלק מהכותבות, ושום אמירה בזויה של מישהי אחרת אינה מצציקה כזו שלהן.

 

[צי]

הבנתי אותך וזה נראה לי.

מעניין שהשיקול של ההנהלה כפי שהבנתי, הוא משום שלא טרחה להיענות למתנפלות עליה. סיכום שלי: "היה כלא היה...".

 

[דסי אשר]

גם אני חושבת, ולא ידעתי שהדיון נמחק

כי לא הייתי כאן אתמול..., שהוא נמחק, משום שחנה לא ענתה. ברור לי מדוע חנה לא ענתה- קשה מאד לענות, כאשר כתבת משהו, ואפילו את מאמינה בו, ואת חוטפת מה שחטפת. מצד שני, אני בהחלט מבינה את רגשות האמהות , שהגיבו כפי שהגיבו- רובן אמהות לילדים מאומצים. חשבנו, חושבים, שנושא האימוץ כבר אינו טאבו במדינה. מסתבר אחרת. גידלתי כמה מאומצים- ילדים יותר מנפלאים לכל דבר.... דווקא, דווקא בדיון על ההנקה, עלו בטויים מאד קשים על ידי משהי מהכותבות, באופן קבוע, והדיון לא נמחק. הגולשות ניסו לומר לה מילים- אבל היא לא "הבינה" -היא לא חנה גונן, והיא המשיכה בשלה. והנה, הדיון לא נמחק. דסי ,

 

[נורית מ.]

זה לא עניין של טאבו

כולנו מלאים בדעות קדומות פשוט חלקנו מספיק מתוחכמים להסתיר אותם (לעיתים אפילו מעצמנו).

 

[vered4]

גם לדעתי הסיבה לא מובנת מספיק

נוצרה סיטואציה, בה מצד אחד, אנשים קטלו את חנה, התנשאו עליה, נכתב מכתב פטרוני (למענה

) ומצד שני התרעמו שהיא לא מקבלת את הדברים שלהם, עונה להם ומסבירה יפה

 

[ליליה והגמדים]

נהדר ../images/Emo6.gif

"גידלתי כמה מאומצים- ילדים יותר מנפלאים לכל דבר". וכמה מחברי הטובים ביותר הם יהודים.

 

[יסמין@]

../images/Emo45.gif

 

[דסי אשר]

לילה, חוץ מלכתוב לך שאני המומה

מהפרשנות,אין לי מה להוסיף....!! באותה מידה, למרות שלא השתתפתי בדיון הסוער על ההנקה, כי לא הייתי *בשטח*, קראתי את דבריך שנכתבו שם, והרגשתי, בלשון המעטה, שדבריך, המילים שבחרת, היו בוטות מאד, מוכרות לך באופין ובתוכנן מ*המטריה* בה את עוסקת, אולי בתחום האתר בו את עוסקת. במקצועך, את משתמשת במילים, ואת מאד שולטת בתחום זה. אין זה אומר שמילים צריכות להיות מבוטאות כך, בכל נושא - זה או אחר. אבל אנחנו חלוקות ביננו בעוד כמה דברים.... בדיון ההוא, אני מייחסת חלק נכבד לסערה שנוצרה, לתוכן הדברים שאמרת. אנישי/נשיםם ניסו לומר לך, כמו לאה, שאת פוגעת בהן. לא שמעת. זו את. אני בהחלט חושבת שזו הייתה פגיעה. אבל פגיעה באם שלא יכלה ללדת, ואמצה ילד- היא פגיעה מסוג אחר- רבה עמוקה יותר מפגיעה באם שבחרה, מבין אלטרנטיבות, להניק- ואומרים לה על החלטה זו מה שאומרים. יכולתי לא לכתוב זאת, על הילדים המאומצים. ובכלל, כפארדוכס לכל מה שאומרים ועושים בתחום הגיל הרך, ועד כמה שמשקיעים מחשבה ועשיה בתחום, הכרתי ילדים רבים, שבאו משם, כמו ילדתה של קאלה, שגדלו בתנאים, שנחשבים בעינינו כנוראים- וה שרדו, וגדלו בבתיהם החדשים כילדים נפלאים. אותם אלה שגדלו פגועים, ושוב, על סמך המידע שיש לי- הם אותם אלה שחלה טעות באבחון של הרופא, הקשור לעמותה העוסקת באימוץ- שלא זיהה, וקשה לזהות- קשיים עתידיים, על בסיס פיזיולוגי. *התאוריה" הפרטית שלי- שרק החזקים ביותר- שרדו את החיים הקשים שם, והם אלה שזכו לקבל מתנה ולתת אותה, בבתיהם החדשים. הכרתי גם מאומצים מכאן, ילדים רגילים לכל דבר.. דסי

 

[ד...]

דסי

ילדים מאומצים לא רוצים לזכות בתואר "ילדים יותר מנפלאים לכל דבר" אנחנו פשוט רוצים להיות ילדים "רגילים", בדיוק כמו שאר הילדים. לא יותר ולא פחות.

 

[דסי אשר]

בואי אספר לך מדוע כתבתי זאת...

ולא אסתתר מאחורי שם בדוי... מה שבלט בצורה יוצאת דופן, באמת בילדים אלה לעומת כל הילדים הרבים שקבלתי- היא הקליטה המאד קלה שלהם. יכולתם להתמודד עם פרידה, היתה שונה באופן משמעותי מכלל הילדים שקלטתי. אחד שהה אצלי, אחת, חברה שלו- הופיעה רק לימים מספר- כאשר המעון היה סגור, והמשפחתון פעל. כאשר מתחולל תהליך הקליטה, הילד חווה פרידה עם עזיבת ההורה, וחוזר לחוויה זו כאשר הולך לישון. שינה היא פרידה, ובוודאי בעת כניסה למסגרת = פרידה מאמא. ישנו מגוון של בטויי קושי סביב נושא השינה, בתחילת המשפחתון. אחד הילדים, זה ששהה במשפחתון, נשכב על המזרון, הכניס מוצץ לפיו, אמר "מאמי" ונרדם. זה היה אכן מדהים. חברתו, שהגיעה שלוש פעמים בשנה למשפחתון-מקום שלא הכירה, אותי שלא הכירה, לא גילתה שום קושי בהסתגלות, גם לא בתהליך ההרדמות. היה בהם משהו מאד חסון. יכול להיות שאלה שרידי ההיסטוריה שלהם. אבל, הם אכן היו נהדרים ונפלאים, בהתאם לאישיותם הם, כל אחד אחר, כמו שכל אחד אחר במשפחתון שונה. זה ההסבר למילה המיוחדת שהוכנסה, מתוך פליטת קולמוס, שבה נזכרתי בתהליך הקליטה- יוצא הדופן. סליחה אם פגעתי במשהו. דסי

 

[ליליה והגמדים]

היכולת היא אינדבידואלית

דסי, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - אלא אם כן את מוכנה מראש ל"צרות" הללו ויודעת להתמודד איתן. זו לא פעם ראשונה. אז לפני שאת מעבירה כאן ביקורת סמויה ולא הוגנת כלפי עמדות של אחרות, זיכרי נא שהודעותייך עמוסות בפליטות קולמוס.

 

[דסי אשר]

לשם מה הגענו לכאן, לפורום?

 

[ד...]

אז בעצם, דסי

את אומרת בדיוק את מה שאמרה "חנה גונן" (כמובן ללא התוספת של ארץ המוצא). רק אצלך "האימוץ" בא לידי בטוי בתכונות שעבורך הן חיוביות, וחנה גונן ציינה את התכונות הבעיתיות והשליליות. אבל אם נתעלם מאופן הניסוח של חנה גונן, המסקנה מבחינתי היא ששתיכן חושבות שישנן התנהגויות שונות לילד מאומץ מאשר לילד ביולוגי!! ציינת את נושא השינה, ההרדמות המהירה כמשהו בולט לטובה. אז אני אספר לך- כשהורי קיבלו אותי הייתי בת חודש וקצת. בוגרת בי"ח הקריה ת"א. אמא שלי מספרת, שמהיום הראשון ישנתי משמונה בערב עד שמונה בבוקר. ילדה מדהימה. כמה כאלה את מכירה בגיל חודש וקצת??? ואת יודעת מה הגירסה שלי? כשחודש וחצי אתה בוכה ואף אחד לא רץ אלייך, המנגנון הזה מתייבש. הרי הבכי הוא הרגל מותנה. אם אף אחד לא מייחס, למה לבכות?? (אמא שלי כמובן חולקת עלי וטוענת שפשוט הייתי ילדה טובה...) ומכל הדיון הזה, המסקנה שלי הפוכה לכל מה שתמיד אמרנו בפורום אימוץ (לספר בתחילת השנה לגננת שהילד מאומץ), אם אתן משקפות אנשי חינוך, מוטב שילד מאומץ יכנס לגן חדש ללא תוויות, לטוב ולרע. שיכירו אותו כמו שהוא נטו. רק לאחר ההשתלבות, כמה חודשים, יהיה כדאי לשתף את הגננת. היא כבר יודעת מיהו, ההסטוריה פחות רלוונטית אז. ומה זה אומר? שצריך לעיתים להסתיר את האימוץ. עצוב, מאוד עצוב לי שבשנת 2003 זו הדרך. הרי בדור שלי, לא הסתירו ולא עשו מזה "אישו". ובכל זאת, בליבי תקווה, שיש אנשי חינוך שעבורם ילד הוא ילד, בלי שום סוג של סטיגמה.

 

[Kalla]

ואני חשבתי שדן ילד ביולוגי.

אך מסתבר שטעיתי, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהוא ישן לילה שלם מגיל חודש וחצי ועד בכלל?

 

[ד...]

יצא לך פוקס, חבל"ז ../images/Emo3.gif

ולא אמרתי שאין כאלה......