אפרופו בייבי בום

[נעמה מנשאים]

לא בטוחה שהבנתי עד הסוף

אצלי הקיסרית היתה ראשונה וברור לי שזה בגלל התערבות יתר (התחיל בהשראת לידה והמשיך בכלמיני דברים שעשו לי בלי ועם לבקש רשות).
אבל אני יכולה לראות תסריט בו לידה נגמרת בקיסרי וזה לא שובר את הלב ומרגיש כמו צאן לטבח. זה מאוד תלוי בהתנהלות מסביב. זה עגום שבגלל שחדרי לידה צריכים לנפק סחורה בקצב מסוים (מטעמים כלכליים ומטעמים כסת"חיים) וזה לא מאפשר ללידות להתממש בצורה מיטבית.
נדרשה הרבה עבודה בשביל לדאוג שהלידות הבאות לא יגיעו לקיסרי והיה שם גם רכיב של מזל (איך שהמילדות בלניאדו הגנו עלי מפני הרופאים שעמדו מאחורי הדלת עם סכין. זה משהו שלא ידעתי עליו מראש. עם גישה אחרת זה היה יכול להיגמר אחרת).

 

[סו אלן מישקי10]

אה לא הבנתי שהראשונה קיסרית

אז אנחנו מסכימות

(אצלי היה מתוכנן בגלל עקשן שלא התהפך אבל העקרון והתחושות דומים).

 

[שרון של אופיר]

בתור מי שילדה פעמיים קיסרי אלקטיבי

זה מאוד מעליב ההגדרה הזו של "כצאן לטבח" לגבי ניתוח קיסרי.
זו הגדרה שלא מכבדת את הזכות שלי לבחור דרך לידה אחרת

על המונח "לבחור" יש לי הרבה מה להגיד, כי הרבה ברירות לא היו לי, אבל עדיין.... זה היה קיסרי אלקטיבי. (אחד בגלל שליית פתח שלא התרוממה במלואה ועובר שחובה הייתה ליילד בשבוע 34 כדי להציל אותו, ואחר כך לידת תאומים שאחד עכוז - מצב שלא ממליצים לעבור VBAC בכל מקרה, כי יש סבירות גבוהה לניתוח בעובר השני).

 

[sherlooka]

אבל סו אלן משתפת מה היא הרגישה

למה ההרגשה האישית שלה מעליבה אותך??

 

[שרון של אופיר]

"שום לידה ואגינלית לא תשווה לצאן לטבח בקיסרי"

אין לא בהודעה הזו או בהודעה שבאה כתגובה להודעה של נעמה מינשאים אמירה או רמז שזו דעתה בעקבות חויותיה האישיות.
יש פה נחרצות, וקביעה שקיסרי שווה לצאן לטבח.
אותי זה מעליב מאוד, כי זה פוסל כל דבר שהוא לא לידה ואגינאלית.

יכולה יולדת להגיד שההתערבויות הרפואיות שנעשו לה בלידה, ללא מתן ביטוי לרצונותיה או לתת לה הסברים לצורך בקיסרי, גורמים לה לתחושה של צאן מובל לטבח. אבל לקבוע באופן כל כך נחרץ שקיסרי זה "צאן לטבח"???


אז הנה - אני שרון, ומסתבר שאני כבשה.
אני נתתי לעצמי ללכת פעמיים "כצאן לטבח" בידיעה ברורה ומראש לניתוח קיסרי.
(ועכשיו תגידי לי שזה לא מעליב)

 

[sherlooka]

כיוון שאני מכירה את הכותבת

ואת ההודעות שלה בעניין.
(שימי לב שגם בהודעה שציטטת היא כותבת ״אישית יצאתי בתחושות מאוד לא נעימות״ - כך שזה ברור שמדובר בחוויה אישית).
אני לא חושבת שיש לך מה להיעלב. זאת תחושה אישית ותו לא.

באותה מידה יכלתי להיעלב משלל הודעות שפוסלות לידה על הגב, עם אפידורל, עם זירוז וכל מה שהוזכר פה בשרשור ועוד. ועוד אפילו בלי נסיון. אבל אני לא. ולסו אלן כן היה נסיון וזאת תחושתה האישית.

 

[סו אלן מישקי10]

פספסת את ההודעה הראשונה שלי

שבה כתבתי שזו תחושתי האישית, בעקבות קיסרי שעברתי אחרי שתי לידות רגילות.

באופן כללי כל הודעות הפורום מדברות על תחושתנו האישית, לא?
ובאופן ספציפי כל השרשור הזה הוא על החוויות האינדיבידואליות של כל אחת בלידות שלה. עברת ניתוחים ואת מרגישה מצויין? אשרייך! באמת, לא בציניות. החוויה *שלי*, אחרי שתי לידות רגילות, היתה מאוד שלילית בקיסרי. אם את רוצה שאני אכנס לסיבות למה אני יכולה.

אין צורך להיעלב

 

[שרון של אופיר]

אולי בגלל זה אני בדרך כלל לא מגיבה בדיוני לידות. אני מרגישה שאין לי את היכולת להבין מה זו לידה רגילה (או צירים לעיניין זה. אבל זה כבר סיפור אחר), ולעיתים קרובות, מי שעברה לידה רגילה ולידה קיסרית נוטה להתייחס ללידה בניתוח קיסרי כאל משהו מאוד שלילי. (לאו דווקא את באופן אישי, אלא זו מגמה שכנראה נובעת מתחושות אישיות של חוויות שונות במהותן. בעיקר עם הקיסרי אינו מתוכנן אלא חירום).

מתנצלת אם התגובות הללו התפרשו כעלבון אישי שלי ממך. זו לא הייתה הכוונה. ובהחלט יכול להיות שפיספסתי הודעות קודמות שלך בשרשור הענק הזה.

 

[נישנושיט2]

ענית לעצמך

"ושלא נועד להפצה"- מי קבע מה נועד להפצה ומה לא?

בעיניי כל אחד מפיץ מה שהוא רואה לנכון ונוגע אליו ושהמעורבים בו מסכימים גם הם לחשיפה, אם בא להם ללדת מול מצלמות- so be it.

זה ממש לא הריאליטי הראשון בבית חולים.

 

[אמא גירפה]

אפידורל

את הבכור ילדתי עם אפידורל
מהרגע הראשון התחברתי, עד הסוף
היתה לידה זוועה, ניתוק טוטאלי, לא הצלחתי ללחוץ בכלל, ואקום המוני תפרים והחלמה ארוכה אח"כ...

אם כי אני לא יודעת אם הניתוק היה דווקא בגלל האפידורל או בגלל הניתוק הרגשי שלי והפחד העצום מהלידה. הייתי קלולסית לגמרי, לא קראתי לא התכוננתי - מהפחד....

בלידה השניה - לא הספקתי לקבל אפידורל, וזו היתה באמת לידה הרבה יותר נעימה וקלה שבסופה המיילדת אמרה לי - לידה הבאה את יולדת בבית...
צחקתי עליה

את השלישית כמעט ילדתי בבית, לא מתוכנן. חיכיתי שיתקדם, הצירים היו מאוד נסבלים עד שהרגשתי ציר לחץ - הרמתי ראש לדולה ולאיש ואמרתי להם - בי"ח! עכשיו!

אחרי 40 דקות (מתוכן 10 דקות ארוכות להחריד בנסיעה) היא הייתה בחוץ.
הייתי מחוברת, וקשובה לעצמי, וכל כך "שם"

אבל זה גם חכמת הבדיעבד, אין ספק שהשנים עשו את שלהן, הניסיון והחשיפה שלי ללידות בית, לידות טבעיות והחברה היום יומית שלי עם נשים "טבעיות".