אפרופו בייבי בום

[סקרלט אוהרה 2]

לא שופטת, מסתקרנת.

ולגבי הנקודה השנייה - היא היתה בשליטה מוחלטת. לא אומרת שלא כאב לה, אני בטוחה שכאב לה מאד. אבל את אמרת שבעלים מציעים את זה לפעמים מחוסר אונים. זה לא היה נראה המצב. היה נראה שהיא לגמרי הצליחה להתמודד בעצמה.

(ברור שלעולם אי אפשר לדעת, אבל זה מסתדר לי היטב עם דברים שאני שומעת כל הזמן, ממקור ראשון)

 

[בולגרית10]

האמת להגיד עליו שהיה ב"חוסר אונים"

אפילו קצת מצחיק

הוא עורר קצת אנטגונזם בידענות ובביטחון המופרז שלו.

 

[יוליק12]

אני לא יודעת מה זה צירי לחץ

בחיי...
בלידה הראשונה כאמור חוויתי כמה שעות טובות של צירים (רגילים מן הסתם) ועד האפידורל רקדנו וזזתי והסתובבתי והילדה התברגה טוב טוב למטה וזמן מה אחרי שלקחתי אפידורל פתאום הרגשתי שיש לי כדור בין הרגליים, תשע דקות ושתי לחיצות אח"כ היא כבר היתה בחוץ.
הלידה השניה ארכה רבע שעה וגם שם אני לא זוכרת דבר כזה.

 

[בולגרית10]

צירי לחץ הם צירים בהם התינוק כבר

"ביישורת האחרונה" והראש שלו כבר בין הרגליים, תרתי משמע

בלי אלחוש מרגישים צורך גדול ללחות ולהוציא אותו החוצה, צורך שהרדמה אפידורלית יכולה לטשטש מאד.

 

[סקרלט אוהרה 2]

התמזל מזלך.

 

[rnavina]

הרגשת רצון עז ללחוץ?

 

[פרת וחידקל]

לחילופין אפשר לתאר את צירי הלחץ

כצירים שבהם את מרגישה שאת הולכת להתפוצץ, באופן מילולי, ושאלמלא היית יודעת שאמור לצאת מזה תינוק, היית מבקשת את נפשך למות.

 

[סקרלט אוהרה 2]

או להיקרע לשניים. אהההההההה.

 

[The Bellinda]

רואות, גם זה אינדיבידואלי

עבורי השלב הכי קשה בשתי הלידות היה המעבר של פתיחה של 7-8. אלה היו הצירים הכואבים ממש, כולל ההיפוך האחרון של הראש בתעלת הלידה (מה שנקרא בסלנג: רבאק, היא מנסה לצאת לי מהתחת!), ואחרי שההיפוך נגמר, ה-2-3 צירים האחרונים שהביאו אותי לפתיחה מלאה וצירי הלחץ שבעקבותיהם דחפתי (או לא, עד היום אין לי מושג איך הן יצאו החוצה כי לא באמת דחפתי "לפי הספר". זה החלק שאני הכי חרדה ממנו תמיד בלידות - אין לי אינסטינקט לדחוף ואין לי מושג מה עושים בחלק הזה), היו הרבה פחות כואבים מהשלב ההוא. ומכירה עוד בנות שצירי הלחץ פחות כואבים להן מהצירים שממקודם...

 

[יוליק12]

תקראי את "טבעי ללדת" שם מוסבר איך לדחוף

ותתני גם לבלינדו לקרוא כדי שיהיה מי שיזכור מה לעשות אם את לא תוכלי לחשוב צלול

 

[The Bellinda]

תודה, אבל

קראתי אותו בעבר, וקראתי עוד הרבה על איך לדחוף, וגם המיילדת בלידה הראשונה ניסתה להסביר לי כמה וכמה פעמים איך. לא עזר, ולא הבנתי.
אני מניחה שחלק מזה נובע מהעובדה שבניגוד לרוב הנשים שאני מכירה, בזמן צירי לחץ פשוט אין לי את הדחף ללחוץ, אלא להתרכז בעצמי ו...אין לי שמץ מה אני עושה שם, בוודאות לא דוחפת "לפי הספר", אבל יש לי שתי הוכחות בבית שזה עובד

כן קראתי לפני הלידה השניה על משהו שנקרא "רפלקס הפליטה", והטענה היא שאם אישה יולדת בלידה טבעית מבלי שמפריעים לה ומנחים אותה וכו', הגוף פולט את התינוק לבד גם מבלי שדוחפים. לתחושתי, לפחות בסיבוב השני שלי, זה אכן מה שקרה. זה לא מרגיע אותי כהוא זה לקראת הלידה השלישית, אבל אני מאמינה שיהיה בסדר. ואם ייצא לי ללדת עם אותה מיילדת מהלידה השניה, זה בכלל יהיה מעולה

 

[rnavina]

נכון. אני ניסיתי בלידה השלישית לא לדחוף אבל

לא הצלחתי וגם כנראה שהיתה איזו מצוקה כי המיילדת אמרה לי בפרצוף רציני עד מודאג: עכשיו תלחצי!

 

[kokula12]

כנ"ל, בלידה של הקטנה

(כלומר, בלידה של המתוקי משכתי בלי אפידורל עד פתיחה 7-8, ואח"כ קיבלתי אפידורל ולא כאב לי, אז מן הסתם זה היה השלב הכי כואב

)

בלידה של הקטנה הגעתי לביה"ח בפתיחה של 8, ואין ספק שזה היה השלב הכי קשה (ועוד לעבור את חלקו בנסיעה, אמנם קצרה, ממש כיף חיים

). צירי הלחץ בקושי כאבו לי, הם פשוט לחצו, אבל שום דבר שהוא בר השוואה לשלב שלפני זה. (מה שכן כאב/שרף לי, ולא הכרתי מהלידה של המתוקי, הוא הרגע של יציאת הראש)

 

[סמי הכבאי7]

גם אני לא...

3 לידות, הראשונה עם ואקום, השנייה עם זירוז ואפידורל, השלישית חלומית. שלושתן ביחד נמשכו כ-4 שעות (האחרונה הייתה קצרה במיוחד. הגענו לבית חולים כארבעים דקות לפני שהקטנה גלשה החוצה).
מבחינתי, בלידה הבאה לא יהיה אפידורל. זה אולי יישמע לא לגמרי נורמלי, אבל אני ממש אוהבת ונהנית ללדת. בהריון הראשון שאלתי את אמא שלי איך אני אדע ש"זה זה". היא אמרה שזה יהיה כואב כל כך שלא אוכל לפספס. שלוש לידות אחרי אני עדיין מחכה שיכאב נורא...

 

[The Bellinda]

יצא לי לדבר על זה עם בלינדו אחרי השידור

הוא אמר שהוא דווקא כן מבין גברים שמציעים לנשים שלהן לקחת אפידורל -
ההגיון שעומד מאחורי זה הוא שהוא לא חווה כאב כזה וכשנראה שאשתך כל כך כואבת, יש לך אינסטינקט לנסות להקל עליה, זה לא מתוך מקום רע שרוצה להחליש.
הוא הודה שבלידה הראשונה, למרות שהייתי נחושה בדעתי ללדת בלי אפידורל, עד שהוא לא ראה אותי עושה את זה בפועל הוא לא היה בטוח לגמרי שאני מסוגלת וזה אפשרי (גם כל החברים שלו אמרו לו שהתפקיד הכי חשוב שלו כגבר זה לדאוג להביא לי את המרדים מהאוזניים), כולל לרחם עלי ולתהות אם זאת היתה הבחירה הנכונה בשלב מסויים. בלידה השניה הוא (ואני...) כבר ידע שזה קורה לי באיזור הפתיחה של 7-8 ס"מ ואחרי שאני מתקדמת משם, הצירים חוזרים להיות נסבלים וצירי הלחץ כבר הרבה פחות כואבים לי, כך שזה אפילו לא עבר לו בראש.

מצטרפת לעניין שבלראות לידה מאולחשת, בתור אחת שלא חוותה אחת כזאת, והתהיות שבלעבור לידה שלתחושתי "עוברת" לידך. אני לא אומרת שאין לידות אפידורל פעילות ואני גם לא אומרת שאפידורל זה רע - תתכבד כל אחת ותעשה את ההחלטות עבור עצמה, פשוט היה לי ממש מוזר לראות לידה שעוברת בשכיבה מוחלטת של 48 (24? לא יודעת כמה זמן זה היה) שעות, כשכאילו לא קורה כלום והלידה קורית מעצמה, כולל הדחיפות (כשבזווית הפריים אפשר לראות שהאח החמוד שכביכול בא לתת ליולדת יד, ממש לא נותן לה רק יד אלא בכל ציר דוחף בכוח רב את התינוקת החוצה ומפעיל לחץ על הבטן). סתם, שונה. מוזר לי

 

[sharonwe]

נכון? גם אני ראיתי שהוא ממש לוחץ על הבטן!

אני גם לא יודעת גם זה באמת נכון.

 

[The Bellinda]

לגמרי לחץ. שמעתי גם מחברות על מילדות שישבו

להן על הבטן בזמן צירי הלחץ כדי לעזור לתינוק לצאת החוצה.
נראה לי חוויה נורא אלימה.

 

[sherlooka]

אמא שלי מספרת

שעליי ישבו

ז״א - עליה... וכך יצאתי תוך חצי שעה.

 

[סו אלן מישקי10]

לי עשו את זה, זה נורא

נראה לי שזה מה שזכור לינה כי זוועה בלידות. ישבה עלי מיילדת ולא הצלחתי לנשום.
(בסוף הביאו את הוואקום).

 

[sharonwe]

אלים ומיותר, לדעתי. אבל אני לא רופאה.