אפרופו בייבי בום

[אמא גירפה]

בלידה של הבכור גם לחצו לי על הרחם

זה כאב נורא
צעקו עלי ללחוץ
ולי בכלל לא היה אוויר....

זו הייתה לידה מאוד אלימה

 

[kokula12]

פעם אחת עם ופעם שנייה בלי (אפידורל)

לא הרגשתי חוסר שליטה בלידה הראשונה (עם האפידורל), אלא פשוט הקלה. קיבלתי בשלב די מאוחר (פתיחה 7-8) כשהצירים (אחרי משהו כמו 30 שעות של צירים, כן?) הפכו להיות ציר אחד ארוך שלא נגמר, וכבר לא יכולתי להתמודד עם זה. 45 דקות אחרי שקיבלתי אפידורל היתה פתיחה מלאה, ואחרי עוד 20 דקות של לחיצות (יעילות, לטענת המיילדת. היא הופתעה מזה שלחצתי נכון בלידה ראשונה עם אפידורל...) המתוקי היה בחוץ

חוויה בהחלט חיובית. בעיקרון המיילדת גם הפסיקה את האפידורל ברגע שהיתה פתיחה מלאה, אבל מכיוון ששלב הלחיצות היה קצר יחסית (בטח יחסית ללידה ראשונה), לא הרגשתי כאב, אלא רק מעט לחץ. כאמור, לא חוויתי חוסר שליטה. ההבדל המשמעותי הוא שלקח לי עוד איזה חצי שעה בערך אחרי הלידה להרגיש ממש נורמלי את פלג הגוף התחתון שלי (מצד שני, לא נזקקתי לזריקת הרדמה בשביל התפרים - היו מעט, לא רציני, אבל זה בשום פנים ואופן לא משהו שרציתי לעבור בלי הרדמה מקומית).

הלידה השניה היתה בלי אפידורל, ואני חושבת שאחת הסיבות שאפשרו לי לעבור אותה ככה (מעבר לעובדה שזו לידה שניה, שהייתי כבר יותר בטוחה ביכולת שלי לעבור את זה בלי אפידורל, בהינתן שבפעם הראשונה קיבלתי את האפידורל די לקראת הסוף), היא שגם בשלבים המאוד מתקדמים היו הפסקות בין הצירים שאפשרו לי לנוח ולהתאושש (ולא ציר אחד ארוך). קצרה היא לא היתה (24 שעות מתחילת הצירים). ושוב, ההבדל המשמעותי היה שלא הייתי זקוקה לפרק זמן "התאוששות" של פלג הגוף התחתון מההרדמה, ומצד שני, שוב הייתי צריכה כמה תפרים בודדים, והפעם הייתי צריכה לקבל זריקת הרדמה מקומית באיזור (כאמור, תפרים זה לא משהו שיש לי כוונה לעבור בלי הרדמה מקומית) שכאבה, וזה היה קצת מבאס. אבל ברור שעדיף בלי אפידורל

רק שלא מתחברת בכלל לחווית חוסר השליטה / פאסיביות שאת לכאורה מחברת לאפידורל (לא ראיתי את הסדרה המדוברת ואין לי שום כוונה לראות בהמשך).

 

[סקרלט אוהרה 2]

לא מחברת, תוהה.

שם היה נראה שיש לה איזה תחושה כשציר מגיע, אבל היא כאילו לא יודעת מה לעשות איתה, והמיילדת אומרת לה ללחוץ. בלי אפידורל, את לוחצת מבלי שאומרים לך.

 

[פרת וחידקל]

אבל המיילדת אומרת ללחוץ, ואיך ללחוץ

ולהמשיך ללחוץ, גם כשהיולדת מרגישה היטב את צירי הלחץ ומרגישה צורך ללחוץ בעצמה. התפקיד שלה לא רק לומר מה לעשות אלא גם לעודד ולדרבן וזה עוזר. והיא גם אומרת מתי להפסיק ללחוץ, ואת זה היולדת לא תמיד יודעת לבד.

 

[סקרלט אוהרה 2]

לא תמיד.

הן מדרבנות ומעודדות, אבל שם היה נראה שאח אחד (מיילד?) לחץ לה על הבטן, והיא ממש מנחה מתי ללחוץ, גם מבלי שהיולדת עצמה הרגישה צורך.

בלידה טבעית המיילדת גם אומרת ללחוץ, אבל בקטע של דרבון, לא של הוראה. (והקטע של "להפסיק ללחוץ" הצחיק אותי. הגוף שלי לחץ כרצונו, לא באמת יכולתי להפסיק, עד שנגמר הציר, ואיתו הדחף ללחוץ)

 

[הססנית לייט]

הרגשתי בדיוק כמוך בלידה של אחותי

שנכחתי בה, והיא קיבלה אפידורל.
זה הימם אותי לגמרי, וממש לא האמנתי שבאשכרה אפשר ללדת ככה.
הלידות שלי סוערות להפליא (שלוש בלי אפידורל, אחת עם אבל הוא לא השפיע + פיטוצין + כל מיני זוועות).

ואם אני כנה עם עצמי, ללידות טבעיות אומנם יש את היתרונות שלהן (שבעיני הם עולים על החסרונות), אבל משהו בשלווה תוך כדי הלידה, ביכולת להיות בפוקוס מלא על תהליך הלידה בלי להתעלף מכאבי תופת, להרגיש שאני על קצה גבול יכולתי ורק לרצות שייגמר (כמו שאני מכירה מעצמי), בשקט - גורם לי בהחלט להרהר האם ההילה של לידות טבעיות מוצדקת.

 

[סקרלט אוהרה 2]

אני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה.

בטוחה שאפידורל במקרים רבים מציל נשים מטראומה מזעזעת, ולכן אני לא שוללת אפידורל באופן גורף, לעולם.

הלידות שלי אמנם כואבות מאד, ממש ציר שלא נגמר (ומהירות, לשמחתי), אבל מאד ממוקדות, מאד שלוות (מלבד הכאב), וגם באוירה מאד טובה. יש לי הסרטה מלאה של אחת הלידות, והכל די שקט, למעט הקול שלי שמדבר אל התינוקת שתצא, המלמולים של בעלי, והעידוד של המיילדת בדקות האחרונות כשהיא ראתה שערות זוהרות זהובות מגיחות. ואחר כך אני שרה לה, כשהיא חבוקה בזרועותי, וחבל הטבור עדיין מחובר.

אני מודה על כך שזו החוויה שהיתה לי, ויודעת שלכל אחת החוויה שלה, ומה שמתאים לה.

 

[בולגרית10]

-דמעה 2- ! נשמע מדהים.

 

[לורליי פלוס]

ושכחת לציין - האפשרות להתקלח מיד אחרי

זה מה שהיה לי הכי כיף אחרי הלידה הטבעית שלי.

גמרתי ללדת, נכנסתי לי למקלחת בכיף, החלפתי בגדים ויצאתי לחדר התאוששות.

 

[הססנית לייט]

לא יכולתי. היו לי תפרי אימים (תינוקות ענקיים)

לקח כמה שעות טובות עד שהכאבים שככו קצת והייתי ניידת.

 

[osnat3333]

לי לא נתנו להתקלח...

הם אמרו שלא מאפשרים ללכת למקלחת מיד

 

[יוליק12]

מי רצה להתקלח? רק רציתי לשכב עם התינוקות עלי

הם שכבו עלי וינקו וזה היה נהדר ואחרי שעתיים או קצת יותר אני קמתי להתקלח והם הלכו להתרחץ עם אבא שלהם (כל אחד בתורו כן).
בגלל שזזתי הרבה לפני האפידורל שניהם ירדו לתעלת הלידה והיו בחוץ די מהר (ולא לידת בזק).
בלידה הראשונה כבר לא היתה לי סבלנות לעוד כמה שעות של צירים, והאפידורל *לא* זירז את הפתיחה, ובלידה השניה היה נורא נורא נורא כואב, ויש לי יכולת סבל אבל לא היה טעם בלסבול ככה.

תראי, אני יודעת שהיה לי מזל כי בשתי הלידות הייתי על הרגליים מיד (כלומר כשרציתי לקום), בלי עייפות או ישנוניות ובלי תפרים. אני יודעת שהשליטה שלנו אולי מוגבלת אבל התכוננו הרבה ללידה, קראנו ספרים, עשינו עיסוי פירינאום, והבחור היה נהדר ועזר לי לעבור את זה יותר בקלות עם מסאז'ים ועם התנועעות ו"תסתכלי לי בעיניים ותתרכזי בי ולא בכאב" וכו' וזה עבד נהדר בלידה הראשונה, בלידה השניה ראיתי כוכבים מרוב כאבים.

 

[numi70]

בלידה השניה שלי האפידורל התחיל להשפיע רק אחרי

שהתינוק יצא, כך שחוויתי צירים מטורפים בגלל הזירוז שנתנו לי (הייתי כבר חייבת, הגעתי עם פתיחה 4 , בלי צירים בשבוע 41 ועם דופק ישנוני משהו לעובר), אבל מבחינתי זה היה עדיף כי היות וחתכו אותי לא הרגשתי את התפרים.
בלידה הראשונה חויתי צירים עד פתיחה 6 ואז נמאס לי, ולקחתי אפידורל, כן הרגשתי את הרגליים וכן הרגשתי את הצירים , אמנם במעומעם אבל עדיין הרגשתי, ושלב הלחיצות היה נוראי, אולי לא היה כאב אבל שריפה לא נורמלית.
בשתי הפעמים אחרי הלידה קמתי בלי בעיה מבחינת תחושה ברגליים. לא היתה השפעה לטווח ארוך של האפידורל (טפו טפו טפו

 

[osnat3333]

אני גם הייתי בהלם, אבל הפוך

לפני הלידות שלי ראיתי בעיקר לידות אפידורל - כאלה שאומרים ליולדת השלווה והמחייכת "תדחפי", היא דוחפת, צועקת כמה פעמים, התינוק יוצא, כולם בוכים מאושר.
ואז, בלידות שלי, ממש לא הזיז לי מה המיילדת אמרה או לא אמרה. כשצריך ללחוץ - את פשוט לוחצת, וממש לא מעניין מה קורה מסביב.

 

[sherlooka]

השנקל שלי (או יותר נכון השלושה

)

1. לגבי שבועת הרופאים - אני גם תהיתי לגבי זה. לא לגבי מה שציטטת, אלא לגבי הרעיון של לקרוא לכל היולדות באותו יום - זה לא לגרום נזק? במכוון? זה ממש רשלנות רפואית לטעמי, לשתף עם זה פעולה.

2. אני גם התעניינתי בסוגיה הזאת של הבעל. אני חשבתי כמה התעסקו, בלידה של רם ומעיין, בבעל. היא יולדת, היא סובלת, ומתעסקים איתו - שיהיה לו נוח, שחלילה לא יראה יותר ממה שהוא רוצה לראות, שיהיה לו כסא. אשכרה עוד ילד בחדר הלידה. מי צריך את זה? וכשהתינוקת יוצאת - ממשיכים להתעסק בו. כמה הוא רגיש... איך הוא עמד בזה.... ממש גיבור! (NOT).

3. אפידורל - "נאמר כבר הכל... אין לי מה להוסיף לזה..." - בעצם יש. עד כמה שאני מבינה לידה "טבעית" כשמה כן היא - "טבעית" - מתפתחת באופן טבעי. המדד אם לידה טבעית היא טבעית או לא היא לא האם ניתן אפידורל (שהוא תכל'ס משכך כאבים ותו לא) אלא האם יש התערבויות רפואיות. כך שהיולדת שילדה בלי אפידורל אבל עשו לה פקיעת קרומים ופיטוצין - היא ממש לא עונה להגדרה של "לידה טבעית".

ולגבי התהיות שעלו לך בעקבות הצפייה בלידה עם אפידורל - אני ילדתי פעמיים עם אפידורל וכמוך הייתי בהלם שאפשר להגיע לכזאת רמת "שאנטי" בלידה. בשתי הלידות הרגשתי כל ציר וציר. בדיוק אתמול הסברתי לחברה לעודה בהריון ראשון שאפידורל זה לא "משתיק צירים" אלא מאלחש. אם יש לי מיגרנה, אני אקח אקמול, אולי אפילו אופטלגין. אפילו שניים. אבל זה לא יגרום למיגרנה להיעלם. נכון? כי זאת מיגרנה! מה שכן, זה יאפשר לי לתפקד ולנהוג עד שאוכל להגיע הבייתה לנוח - זאת בעיניי האנלוגיה.
ואני מזכימה עם יוליק - בלידה הAנייה שלי הרגשתי לגמרי "פעילה" , ראיתי את הלידה במראה, ידעתי מתי ללחוץ, הרגשתי הכל. בניגוד ללידת הוואקום הראשונה שלי, הרגשתי שאני זאת שמוציאה אותה לאוויר העולם (כמו שאומרים באנגלית delivery - מקווה שלא טעיתי באיות). היה את בעלי, הייתה מיילדת די פאסיבית שנתנה לי לעשות את מה שצריך לעשות והרגשתי לגמרי שזאת ה-חוויה שלי ושל בעלי. בלי שום התערבויות ובלי רופא ברקע.

אני מניחה שההבדל הוא גם באיך שאפידורל משפיע על נשים שונות אבל גם בביה"ח ובמדיניות שלו - בלידה הראשונה שלי כאב לי מאוד ואחרי יומיים של צירים התחננתי לעוד אפידורל ולא הסכימו לתת לי. גם לא הייתי משותקת לגמרי כמו שנשים מתארות פה. יכלתי להתהפך, לשבת, להזיז רגליים. לא העזתי לעמוד כי זה היה נראה לי מוגזם. אבל הבנתי שגם זה אפשרי לפעמים.

 

[לורליי פלוס]

ילדתי פעם אחת עם אפידורל

לצערי הרב - זה היה לא נחוץ בעליל, וקרה בגלל שהרופאה החליטה שאני צריכה לקבל זירוז (היו צירים יפים והתקדמות מהירה, אבל הצירים לא היו סדירים. באמת לא בסדר מצידם...). התעקשתי על קבלת אפידורל לפני הפיטוצין, אלא שהדבר הבא שקרה אחרי האפידורל היה שבדקו אותי, ראו שאני בפתיחה מלאה, לחצתי וילדתי. פיטוצין לא קיבלתי, ואת הלחיצות עשיתי בלי להרגיש שום דבר, וחבל.

בלידה השלישית, VBAC, באתי סופר מוכנה - עם הרבה ידע אבל גם עם המון חששות שהרופאים ילחצו לקיסרי. בסופו של דבר היה לי המון מזל, ובזכות המהירות הרבה ביליתי שעה ורבע בחד"ל, וילדתי טבעי (אבל עם פקיעת קרומים, כי היו צריכים להכניס לי מוניטור פנימי - זה היה התנאי כי ביקשתי שיאפשרו לי תנועתיות בלי להיות מחוברת למוניטור הרגיל, ובלנל"ק זה בעייתי).

היה לי חשוב ללדת בלי התערבויות מיותרות כי למדתי המון על נזקי הפיטוצין והאפידורל (וכמובן שגם על ניתוחים קיסריים מיותרים), והייתי נחושה בדעתי ללדת עם מינימום התערבויות.

 

[סו אלן מישקי10]

גם אצלי עם אפידורל הרגשתי את הלחיצות היטב

גם הרגשתי כשהמים פקעו והשבתי את תשומת לב המיילדת, ויכולתי להזיז את פלג הגוף התחתון לתנוחות שונות.
רוצה לדבר על פאסיביות בלידה? אל תתני לי להתחיל אפילו על קיסרי אחרי לידית רגילות

 

[סקרלט אוהרה 2]

 

[נעמה מנשאים]

בריאלטי כמו ריאלטי

עורכים החוצה את הקטעים ה"נורמליים" ומשאירים את הפיקנטריה. וממידע שמגיע מאחורי הקלעים עולה שגם כאן היו התערבויות בימוי בצורת הלחצות רפואיות.
עצוב שהיולדות חשבו שיצא להן מזה תיעוד להראות לנכדים ותלושים לשילב קיבלו עוד בונוסים מפוקפקים בצורת התערבות יתר. (לא ראיתי את התכנית. זה הכל על סמך מה שעולה מהשיחות על התכנית).

לגבי אפידורל - יש ויש. הוא לא חייב לנתק אותך מהלידה.
התנהגות הצוות משפיעה גם על החלק שלך בלידה ומשפיע גם הניסיון. גם אני ילדתי פעם ראשונה (אם כי זה קרה רק פעם אחת

) והתחושה שלי בדיעבד היתה בהחלט של צאן מובל לטבח. הכל "עשו לי". הייתי סטטיסטית.

לגבי הדימיון היפה והחנון - יכול להיות שהאופי של התכנית (ריאלטי) משפיע על סגנון האוכלוסיה המשתתף כך שהתוצאה דומה.

 

[סו אלן מישקי10]

ראית את ההודעה שלי מעלייך?

שום לידה וגינלית לא תישווה ל״צאן לטבח״ של קיסרי.
(אני אישית יצאתי בתחושות מאוד לא סימפטיות מהלידה האחרונה, באנדרסטייטמנט. )
כך שהכל עניין של פרופורציות, מה שרואים מכאן, לא רואים משם.