אפלייה מתקנת לבנות

[נאור ירושלמי]

האבחונים הם רק השלב הראשון

השאלה היא האם השיוויון שהתקבל
בשלב ב' הוא לאחר שביצעו תיקון לטובת הבנות או תוצאה גולמית של המבחן

האבחונים הם רק השלב הראשון
המחקרים מראים שבנות משתתפות פחות בפעילות המיועדת למחוננים בכל שלביה. את ההטיה באבחונים מנסים לפתור כבר זמן רב בעזרת אפליה מתקנת מסויימת בניקוד, אבל את תופעת הנשירה ההדרגתית מהתכניות השונות (יום העשרה, תכניות מצויינות, אולימפיאדות וכו') קשה יותר לפתור, מכיוון שהיא תלויה בהרבה משתנים, כמו יחסים חברתיים, מסרים מבעלי מרות (אנשי חינוך, הורים) ועוד. השינוי צריך להיות בההתייחסות העקרונית למחוננים, וההבנה שהם (בנים ובנות כאחד) זקוקים לחיזוק ולתמיכה, ולא רק ש"יסתדרו לבד".

 

[E s t e b a n]

שרשור מהעבר על בנים ועל בנות

אפלייה מתקנת לבנות
שלום, נתקלתי במס' מקומות העוסקים באבחון מחוננים באמירות לפיהן משרד החינוך מבצע אפלייה מתקנת לבנות במבחני האבחון, כדי להעלות את אחוז הבנות המשתתפות בתכניות השונות, אחוז שהוא באופן מסורתי נמוך. האם יש לכם פרטים בנושא זה ?

שרשור מהעבר על בנים ועל בנות
כל השרשור הזה יכול לעניין. קישרתי להודעה שלי בשרשור, שתי הודעות מתחתיה יש פירוט על המחקר המדובר. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=991&msgid=66370760

 

[Kalla]

לאחר שקראתי את כל השרשור

אפלייה מתקנת לבנות
שלום, נתקלתי במס' מקומות העוסקים באבחון מחוננים באמירות לפיהן משרד החינוך מבצע אפלייה מתקנת לבנות במבחני האבחון, כדי להעלות את אחוז הבנות המשתתפות בתכניות השונות, אחוז שהוא באופן מסורתי נמוך. האם יש לכם פרטים בנושא זה ?

לאחר שקראתי את כל השרשור
יכולה להגיד רק שאין לי מושג אם הייתי יכולה להיות תלמידה יותר טובה או פחות טובה במקצועות הריאליים אם הייתה אצלנו הפרדה כזאת (ובינינו, קשה לי להאמין שמשהו יכול היה להפוך אותי לגרועה פחות במקצועות הללו), אבל דבר אחד בטוח: בעיני זו לא סיבה מספיק טובה להפריד. אני חושבת שלימודים לצד הבנים תרמו לי המון ומאוד מאוד נהניתי מחברתם (איכשהו, תמיד יותר מאשר מחברת הבנות). הם תמיד היו חברים טובים יותר, נאמנים יותר, אינטרסנטים פחות, ועצוב לי להודות - גם מעניינים יותר. עד היום החבר הכי קרוב שלי (ושל בעלי), האחד שתמיד אסמוך עליו בעיניים עצומות ואמצא עניין אינטלקטואלי רב בחברתו, הוא בחור שבזמנו למד איתי בכיתה. בכלל, אני מאמינה גדולה בידידות נפש בין בנים ובנות וחושבת שהשילוב הזה בין המינים בכל תחומי החיים כמעט חשוב ותורם.

 

[נועה לביא]

חשה בדיוק כמוך.

לאחר שקראתי את כל השרשור
יכולה להגיד רק שאין לי מושג אם הייתי יכולה להיות תלמידה יותר טובה או פחות טובה במקצועות הריאליים אם הייתה אצלנו הפרדה כזאת (ובינינו, קשה לי להאמין שמשהו יכול היה להפוך אותי לגרועה פחות במקצועות הללו), אבל דבר אחד בטוח: בעיני זו לא סיבה מספיק טובה להפריד. אני חושבת שלימודים לצד הבנים תרמו לי המון ומאוד מאוד נהניתי מחברתם (איכשהו, תמיד יותר מאשר מחברת הבנות). הם תמיד היו חברים טובים יותר, נאמנים יותר, אינטרסנטים פחות, ועצוב לי להודות - גם מעניינים יותר. עד היום החבר הכי קרוב שלי (ושל בעלי), האחד שתמיד אסמוך עליו בעיניים עצומות ואמצא עניין אינטלקטואלי רב בחברתו, הוא בחור שבזמנו למד איתי בכיתה. בכלל, אני מאמינה גדולה בידידות נפש בין בנים ובנות וחושבת שהשילוב הזה בין המינים בכל תחומי החיים כמעט חשוב ותורם.

חשה בדיוק כמוך.
במיוחד בגיל ההתבגרות אני הייתי מאוד סובלת מהפרדה כזו, שכן התחברתי יותר עם הבנים (מאותן הסיבות שאת מתארת, ובכלל היה לי יותר במשותף איתם מעם הבנות). אבל מעבר לכך, עבור רוב הציבור בישראל, בנים ובנות יבלו יחד לאורך כל חייהם הבוגרים בעבודה, בלימודים או היכן שלא יהיה. זה נראה לי די טריביאלי שאם מפרידים אז הממוצע של שני המינים יעלה (כי המין השני שמסיח את הדעת לא שם), אבל התועלת שבכך קטנה משמעותית מהנזק שבהפרדה.

 

[אגוזים1]

איזה קטע

חשה בדיוק כמוך.
במיוחד בגיל ההתבגרות אני הייתי מאוד סובלת מהפרדה כזו, שכן התחברתי יותר עם הבנים (מאותן הסיבות שאת מתארת, ובכלל היה לי יותר במשותף איתם מעם הבנות). אבל מעבר לכך, עבור רוב הציבור בישראל, בנים ובנות יבלו יחד לאורך כל חייהם הבוגרים בעבודה, בלימודים או היכן שלא יהיה. זה נראה לי די טריביאלי שאם מפרידים אז הממוצע של שני המינים יעלה (כי המין השני שמסיח את הדעת לא שם), אבל התועלת שבכך קטנה משמעותית מהנזק שבהפרדה.

איזה קטע
חשבתי שאני די בודדה בקטע הזה

... חוץ מחברה אחת מאוד מאוד טובה (שאיתה אני עדיין בקשר עד עצם היום הזה) רוב החברה שהסתדרתי איתם (מכיתה י' ואילך) היו דווקא בנים... וממש, אבל ממש לא בקטע ה"רומנטי". פשוט חברים טובים. (ובלי קשר היו לי דווקא ציונים טובים למדי עם בגרות "ריאלית" לחלוטין)

 

[apk]

ללא ספק אתן לא יחידות

איזה קטע
חשבתי שאני די בודדה בקטע הזה

... חוץ מחברה אחת מאוד מאוד טובה (שאיתה אני עדיין בקשר עד עצם היום הזה) רוב החברה שהסתדרתי איתם (מכיתה י' ואילך) היו דווקא בנים... וממש, אבל ממש לא בקטע ה"רומנטי". פשוט חברים טובים. (ובלי קשר היו לי דווקא ציונים טובים למדי עם בגרות "ריאלית" לחלוטין)

ללא ספק אתן לא יחידות
לי תמיד (מהגן ועד מה שהצלחתי ללמוד באקדמיה) היו גם חברות וגם חברים. אבל ... החברות עם הבנות תמיד הייתה ביוזמתן והרבה פחות משכה אותי (רק לאחרונה, חברויות וירטואליות עם נשים קצת כן מעניינות אותי), אבל החברות עם הבנים הייתה מיוזמת שני הצדדים ומשכה אותי הרבה יותר. מעולם לא אהבתי לדבר על בגדים, תסרוקות וכל כאלה, אבל על ספורט, מדע פוליטיקה תמיד נהנתי לדבר, וגם משחקי הבנים היו נחמדים עבורי הרבה יותר. כנראה שהיום, כמדברים על הילדים, אז נשים הופכות להיות מעניינות עבורי, אבל מה שמענין ילדות ונערות מעולם לא ענין אותי.

 

[נטשה הרציונלית]

גם אני אף פעם לא אהבתי

ללא ספק אתן לא יחידות
לי תמיד (מהגן ועד מה שהצלחתי ללמוד באקדמיה) היו גם חברות וגם חברים. אבל ... החברות עם הבנות תמיד הייתה ביוזמתן והרבה פחות משכה אותי (רק לאחרונה, חברויות וירטואליות עם נשים קצת כן מעניינות אותי), אבל החברות עם הבנים הייתה מיוזמת שני הצדדים ומשכה אותי הרבה יותר. מעולם לא אהבתי לדבר על בגדים, תסרוקות וכל כאלה, אבל על ספורט, מדע פוליטיקה תמיד נהנתי לדבר, וגם משחקי הבנים היו נחמדים עבורי הרבה יותר. כנראה שהיום, כמדברים על הילדים, אז נשים הופכות להיות מעניינות עבורי, אבל מה שמענין ילדות ונערות מעולם לא ענין אותי.

גם אני אף פעם לא אהבתי
לדבר על תסרוקות, בגדים וכדומה. לשמחתי, גם החברות שלי היו כאלה.

 

[נטשה הרציונלית]

אני הפוך

לאחר שקראתי את כל השרשור
יכולה להגיד רק שאין לי מושג אם הייתי יכולה להיות תלמידה יותר טובה או פחות טובה במקצועות הריאליים אם הייתה אצלנו הפרדה כזאת (ובינינו, קשה לי להאמין שמשהו יכול היה להפוך אותי לגרועה פחות במקצועות הללו), אבל דבר אחד בטוח: בעיני זו לא סיבה מספיק טובה להפריד. אני חושבת שלימודים לצד הבנים תרמו לי המון ומאוד מאוד נהניתי מחברתם (איכשהו, תמיד יותר מאשר מחברת הבנות). הם תמיד היו חברים טובים יותר, נאמנים יותר, אינטרסנטים פחות, ועצוב לי להודות - גם מעניינים יותר. עד היום החבר הכי קרוב שלי (ושל בעלי), האחד שתמיד אסמוך עליו בעיניים עצומות ואמצא עניין אינטלקטואלי רב בחברתו, הוא בחור שבזמנו למד איתי בכיתה. בכלל, אני מאמינה גדולה בידידות נפש בין בנים ובנות וחושבת שהשילוב הזה בין המינים בכל תחומי החיים כמעט חשוב ותורם.

אני הפוך
הסתדרתי רק עם בנות. הרגשתי שבנים לא יכולים "באמת להבין אותי". וחוץ מזה, המתח המיני טימטם אותי כהוגן. אני חושבת שהייתי יכולה להרוויח מלימודים מופרדים.

 

[Kalla]

מתח מיני זה דבר טבעי ובריא.

אני הפוך
הסתדרתי רק עם בנות. הרגשתי שבנים לא יכולים "באמת להבין אותי". וחוץ מזה, המתח המיני טימטם אותי כהוגן. אני חושבת שהייתי יכולה להרוויח מלימודים מופרדים.

מתח מיני זה דבר טבעי ובריא.
פשוט, באותה תקופה החברים שלי היו הרבה יותר מבוגרים ממני, כך שמבחינתי התייחסתי לבנים בני גילי בכיתה כאל ידידים בלבד. מה שמעניין שרוב ידידויות הנפש עם בנים התחילו בכך שהם רצו יחסים מסוג אחר, הסברתי להם שאני לא מעוניינת, הם קיבלו את זה בהבנה (גדלות נפש שאני לא בטוחה שכל הבנות היו מסוגלות לה) ואז זה הפך לידידות נפלאה, שעם חלקם היא מחזיקה עד היום. החבר הכי קרוב ויקר שלי ושל בעלי הוא מישהו שהיה בזמנו בן כיתתי והיה מאוהב בי, אבל בסוף במקום אהבה יצאה מזה חברות נפש נפלאה ואמיצה.

 

[ernest4]

כשהארי פגש את סאלי...

מתח מיני זה דבר טבעי ובריא.
פשוט, באותה תקופה החברים שלי היו הרבה יותר מבוגרים ממני, כך שמבחינתי התייחסתי לבנים בני גילי בכיתה כאל ידידים בלבד. מה שמעניין שרוב ידידויות הנפש עם בנים התחילו בכך שהם רצו יחסים מסוג אחר, הסברתי להם שאני לא מעוניינת, הם קיבלו את זה בהבנה (גדלות נפש שאני לא בטוחה שכל הבנות היו מסוגלות לה) ואז זה הפך לידידות נפלאה, שעם חלקם היא מחזיקה עד היום. החבר הכי קרוב ויקר שלי ושל בעלי הוא מישהו שהיה בזמנו בן כיתתי והיה מאוהב בי, אבל בסוף במקום אהבה יצאה מזה חברות נפש נפלאה ואמיצה.

כשהארי פגש את סאלי...
את עוד לא יודעת באמת מה היה בסוף...(סתם, צוחקת).

 

[נטשה הרציונלית]

../images/Emo6.gif

כשהארי פגש את סאלי...
את עוד לא יודעת באמת מה היה בסוף...(סתם, צוחקת).

כיף לך, קאלה ! אני באמת כנראה לא מסוגלת ל"גדלות נפש" שכזאת. מה שהיה קורא לי בדרך כלל זה שאם היו לי יחסים מאוד טובים עם בן כלשהו - הייתי נדלקת עליו, גם אם בהתחלה זה היה נראה לי בלתי אפשרי. אף פעם לא הצלחתי ממש להיות "ידידה" טובה של בן כלשהו, טוב סתם "ידידה" אולי כן, אבל לא "ידיות נפש" של ממש, כמו עם בנות.

 

[נטשה הרציונלית]

"ידיות" = "ידידת"

כיף לך, קאלה ! אני באמת כנראה לא מסוגלת ל"גדלות נפש" שכזאת. מה שהיה קורא לי בדרך כלל זה שאם היו לי יחסים מאוד טובים עם בן כלשהו - הייתי נדלקת עליו, גם אם בהתחלה זה היה נראה לי בלתי אפשרי. אף פעם לא הצלחתי ממש להיות "ידידה" טובה של בן כלשהו, טוב סתם "ידידה" אולי כן, אבל לא "ידיות נפש" של ממש, כמו עם בנות.

"ידיות" = "ידידת"

 

[נועה לביא]

אותו כנ"ל.

מתח מיני זה דבר טבעי ובריא.
פשוט, באותה תקופה החברים שלי היו הרבה יותר מבוגרים ממני, כך שמבחינתי התייחסתי לבנים בני גילי בכיתה כאל ידידים בלבד. מה שמעניין שרוב ידידויות הנפש עם בנים התחילו בכך שהם רצו יחסים מסוג אחר, הסברתי להם שאני לא מעוניינת, הם קיבלו את זה בהבנה (גדלות נפש שאני לא בטוחה שכל הבנות היו מסוגלות לה) ואז זה הפך לידידות נפלאה, שעם חלקם היא מחזיקה עד היום. החבר הכי קרוב ויקר שלי ושל בעלי הוא מישהו שהיה בזמנו בן כיתתי והיה מאוהב בי, אבל בסוף במקום אהבה יצאה מזה חברות נפש נפלאה ואמיצה.

אותו כנ"ל.
לי בכלל בגיל הנעורים יצא להיות בסביבה שבה הרוב המוחלט בנים, מה שהופך את הבנות למיעוט מוחלט מה שהפך אותי לסופר אטרקטיבית מה שגרר הרבה קראשים (אפילו המצאתי לסינדרום הזה שם!

). נראה לי שמקור גדלות הנפש הוא שמראש בנים מתייחסים לזה אחרת. אני לא חושבת שמישהו ממש נפגע מהחוסר עניין שלי בו. היה יוצא היה מרוצה, לא? לא נורא...

 

[נטשה הרציונלית]

איזה שם מצאת ל"סינדרום" הזה?

אותו כנ"ל.
לי בכלל בגיל הנעורים יצא להיות בסביבה שבה הרוב המוחלט בנים, מה שהופך את הבנות למיעוט מוחלט מה שהפך אותי לסופר אטרקטיבית מה שגרר הרבה קראשים (אפילו המצאתי לסינדרום הזה שם!

). נראה לי שמקור גדלות הנפש הוא שמראש בנים מתייחסים לזה אחרת. אני לא חושבת שמישהו ממש נפגע מהחוסר עניין שלי בו. היה יוצא היה מרוצה, לא? לא נורא...

איזה שם מצאת ל"סינדרום" הזה?

 

[נועה לביא]

היות ומדובר בסטודנטים צעירים

איזה שם מצאת ל"סינדרום" הזה?

היות ומדובר בסטודנטים צעירים
באוניברסיטה השם הוא "סינדרום הסטודנטית הצעירה". את הבת היחידה מה שהופך אותך לאשת חלומותיהם