אע,
ורק בגלל שאני יודעת שאף אחת לא תקרא בעצם וגם כי נשבר לי הזין, אז למה לא, אתן מוזמנות לחשוב על זה ועליי מה שתרצו- אני לא יכולה להיות עם אמא שלי באותו חדר. ואני לא יכולה להסתכל עלייה, כי ישר מתלכלכות לי העיניים ואז זה מתפשט לי לכל הגוף. הקול שלה זה הצליל שאני הכי שונאת בעולם, וברגעים מסויימים הוא יכול לגרום לי להתחרפן ממש, אבל אני בשקט, אני תמיד בשקט, כשיש לך אוסידי כל כך חזק אתה חייב ללמוד לבלוע את החרדות שלך אחרת הן יהרגו אותך. בעצם הן הרגו אותי. בכל מקרה, זה ככה בשנתיים האחרונות, אולי יותר, כבר. אני לא יוצאת מהחדר כמעט אף פעם כשאני בבית, רק לשטוף ידיים ולמטבח, ולפני כן צריך לוודא שהיא לא שם. לא הייתי בבריתה של אחיינית שלי, כי אני לא מסוגלת. ארוחות משפחתיות אוכלים בלעדיי. כשאורחים באים אומרים להם שאני ישנה. אני לא רואה את אחיינית שלי כי היא תמיד בסלון וגם אמא שלי, אז אי אפשר. כשהייתי בת 14 גם היה לי קטע כזה, אבל מתישהו התרופות הצליחו לאזן אותי והצלחתי להיות לידה בלי לרצות למות. אבל אף תרופה כבר לא משפיעה עליי יותר וניסיתי את כולן. אני אומללה ברמות שאי אפשר לתאר, שזה כמעט מצחיק. הבית שלנו הוא שניים וחצי חדרים ואסור לי להיות בחדר וחצי מתוכו. אני לא יודעת מה היה בעבר שלי שגרם לי להיות פאקינג אלרגית לאמא שלי, אבל אני יודעת שעמוק בפנים אני כועסת ומאשימה וזה הביטוי החיצוני לכל זה. אני לא אוכל לנהל שיחה עם האישה הזו גם ככה אף פעם, אנחנו מדברות בשפות שונות. דחקתי את כל מי שהיה קרוב אליי כי אני לא יודעת אחרת. אני מתביישת בי הכי בעולם, במיוחד כי אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. וזהו.
אבל זה יותר בשביל לשטוף את העיניים] זה קשה קצת, כן אבל זה כל כך כיף, אין לך מה לפחד טאיטו סבבה. P:
