איך להתמודד עם גיסתי

תודה ayaht

לפחות בקטע של המעבר ברור לכולנו שזה צריך לקרות כמה שיותר מהר, אפילו עם ההערה המגעילה שלה. בינתיים אני לא מדברת איתה וגם בעלי כועס עליה, ככה שלא נראה לי שהיא תממש את האיום ותישאר.
לצערי אנחנו בחו"ל וחמותי בארץ, ככה שאין לה פה משפחה שיכולה לדאוג לה. עד עכשיו היא הייתה עוברת בין בתים של חברים לכמה חודשים כל פעם, ולפעמים גרה בשכירות עם שותפים אם הייתה לה הכנסה קבועה.
תודה על העצות
 
היא לא נחש, סתם אישה שקצת לא הסתדר לה בעניין משפחה וילדים

ועכשיו היא כנראה קצת מקנאה. אם תביני שכל הביקורת שלה נובעת מהמקום הזה שבו היא נמצאת, ולא באמת קשורה להתנהגות שלך, אולי יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה.
אם תרצי או לא תרצי היא תהיה חלק מהחיים של הילדים שלך (כמו שיהיו עוד הרבה אנשים שאולי פחות תאהבי: איזה חבר קצת שובב מידי, או גננת קפדנית מידי ובהמשך חברה רכושנית מידי... ככה זה בחיים) וחבל שתקלקלי את היחסים במשפחה ותעמידי את בעלך ואת הוריו במצב לא נעים בינך ובינה, עוד לפני שהילד נולד.
היא התנצלה, מה רצית שהיא תעשה? תיפול אפיים ארצה ותשים שק אפר על הראש?
קבלי את התנצלותה כפשוטה. את לא צריכה להיות החברה הכי טובה שלה, יספיק אם תשמרי איתה על יחסים קורקטיים. תהיי את המבוגר האחראי ובמקום לצאת מדעתך על כל הערה אידיוטית, תתעלמי, או שתגידי "כן, בטח" (ותעשי כמובן מה שבא לך), או שתגידי משהו כמו "לא מנומס להסתכל לאחרים בצלחת" וכו'. תאמיני לי שזה עובד הרבה יותר טוב מאשר להיפגע ממנה או להשתולל...
כאשר הילד יוולד, תחליטו יחד, את ובעלך מה מינון ה"משפחתיות" הרצוי לכם ותשתדלו (אם היא תרצה בכך כמובן ואם היא תתנהג באופן אחראי עם הילד) לאפשר לה להיות דודה פעילה. סביר להניח שכמה שעות שהיא תבלה איתו פעם בשבוע או בשבועיים, לא יסבו לו נזק... את עוד עשויה לגלות שדודה כזאת יכולה להיות מצרך מועיל...
 
אגב, של מי הבית?

כי אם למשל זה בית של הוריו והם נתנו לכם לגור בה ועכשיו אתם "משלמים" על הטובה הזאת בצורת דיירת המשנה... אז כדאי שתגיעו לאיזו פשרה של תשלום חצי שכ"ד לאחות כפיצוי בתמורה לכך שהיא עוזבת (או הפוך - היא תשלם לכם חצי שכ"ד ואתם תמצאו לכם דירה אחרת).
 
יודעת שכל ההערות באות מהמקום בו היא נמצאת בחיים

כמובן, את צודקת, ובראש אני יודעת את זה. זה הרגשות והלב שלא מוכנים לקבל את זה...
בנוגע להתנצלות - אולי לא הסברתי טוב מקודם. זו לא הייתה התנצלות, בטח שלא מהלב. משהו פולני בסגנון של "אני מצטערת שנעלבת מזה שאמרתי לך את האמת". אין לי בעיה, אני לא צריכה התנצלויות. אני צריכה שהיא לא תסתכל עליי ותשפוט אותי כל הזמן.
בקשר לבית, זה בית שכור שאנחנו שכרנו אבל הוספנו את שמה כדיירת גם כן, כאשר הסכמנו שאחרי שנה היא עוזבת ואנחנו נשארים.
 


זו ללא ספק הייתה הערה תמוהה מצדה... אני במקומך הייתי מקטלגת אותה במגירת "קרובת המשפחה שאומרת דברים הזויים" (לכל אחד יש כזה/כזאת, לא?), ומתייחסת לזה בשעשוע. ממש לא הייתי מנתקת איתה קשר. מה אכפת לך מה היא אומרת? אז אמרה. את מוזמנת לכתוב פה את הדברים ההזויים שהיא אומרת ואנחנו נצחק יחד איתך. ממש אין סיבה לקחת ללב, ובוודאי שבוודאי שאין שום סיבה שמה שהיא אומרת ישפיע איכשהו על ההתנהלות שלך. זאת אחותו של בעלך, זה מה יש - תני לה לדבר, ופשוט תתעלמי מהתוכן. אם את רוצה תחייכי ותגידי תודה על העצות, ואז פשוט תתעלמי ממה שבא לך. אז אמרה...
 

FFFF25

New member
גיסתך אדם מסכן ואת צריכה להיות יותר אמפטית

היא הגיע לגיל בו כבר לא יהיו לה ילדים ביולגים משלה לעולם.
היא הגיע לגיל 50 והיא לבד.
היא הגיע לגיל 50 ואין לה יכולת כלכלית לחיות בבית משלה מה שאומר שאין לה משרה טובה.
היא הגיע לגיל 50 ואין לה זוגיות

היא נכשלה בכל פרמטר אפשרי.

מה שיש לה זה אתכם, את ההורות שלה היא תממש דרכם ודרך האחיין, א תתני לה היא תהיה דודה נהדרת
אבל זה יוכל להתקיים רק אם היא תצא לך מהורידים ומערכת העיכול
הפרדת כוחות מיידית זה הפתרון היחיד
 

A לוןA

New member
הרבה מהומה על לא מאומה

לא צריך לקחת כל דבר ללב, באמת.
נראה לי שזה גם קצת חיפוש דרמה מבחינתך.
&nbsp
הייתי מציע לך לקחת נשימה עמוקה, כשהיא מעירה הערה לשקול אותה לגופה
אם ההערה נכונה ומקובלת- הודי לה עליה
אם היא אינה מקובלת- פשט חייכי, אימרי "תודה, אבל אני מעדיפה את זה בדרך שלי" וזה הכל.
&nbsp
בלי להשפיל את הצד השני, בלי להוציא אותו קטן- ובעיקר בלי לקחת כל דבר ללב.
&nbsp
את יודעת, אסור לשכוח את החיים עצמם גרעין איראני וכל זה.
 
שתחשוב מה שהיא רוצה. חמותי חושבת שאני אמא רעה

כי שמתי את בני במשפחתון מגיל 8 חודשים.
זה מצחיק אותי, באמת.
&nbsp
בפעם הבאה שהיא תעיר לך על הצ'יפס, תאכלי עוד כמה ותצחקי. אז אמרה, ביג דיל!
היא ממש לא נחש, פשוט מאוהבת בעצמה ובדעות שלה.
 
בכל מה שקשור לנישואים והורות ,לרווקים/ות אין זכות להתערב

גם לא בכאילו ביקורת בונה
 
הורמונים שלך ובורות שלה?

הי, סליחה אם אני מתפרצת, החגים הקרבים הביאו אותי לפורום הזה...
המשפט שלה - זה בורות לשמה, ככה הרבה נשים חשבו לפני הריון ראשון - "לי זה לא יקרה", גם אני
. המציאות אחרת...
לפי המשפט שלך ששבוע לא אכלת כלום אני מבינה שאת בתחילת הריון. אני בתחילת הריונות (שלושה) הרבה דברים הוצאתי מפרופורציה, נעלבתי, נפגעתי, חשבתי להפסיק לבוא לקבלת שבת קבועה אצל חמותי, מה לא... אלה רק היו הורמונים...
ועוד רמזו לך על שייכות של הילד שלך????!?!?!?!?!? ואו, זה סמרטוט אדום לפני עיניי אישה הרה!
תחל'ס? גיסתך טיפשה! ואולי גם מקנה.
אל תהרסי משפחה על זה...
 
למעלה