איך להתמודד עם גיסתי

[בלונית חדשה]

איך להתמודד עם גיסתי

שלום לכולם,
אני צריכה קצת לפרוק ואולי איזו עצה בהתמודדות שלא עוזבת אותי:
אני בהיריון, אוכלת די בריא אבל כנראה לא בריא מספיק בשביל גיסתי הפנאטית... היא ובעלי ממשפחה ממש קטנה, והיא רווקה בגיל העמידה ללא ילדים, והיא תמיד מאוד אוהבת לתת עצות וטיפים ולהתערב בכל דיון ושיחה.
היא מאוד אוהבת להגיד שהיא "לא שופטת" ושהיא מכבדת את הדרך והבחירות של כולם, אבל היא בדיוק להיפך, מעירה לכולם כל הזמן... היה לנו ריב די גדול, שבו היא אמרה לי שאפילו האנשים עם הסטנדרטים הכי נמוכים שהיא מכירה לא היו מכניסים צ'יפס הביתה (לא משהו שאני אוכלת בשוטף, אבל אחרי שבוע שלא אכלתי כלום זה הדבר היחיד שהתחשק לי). אמרתי לה שזה לא עניינה מה אני אוכלת, והיא אמרה לי "טוב, ברור, זה הגוף שלך. זה האחיין או האחיינית *שלי*, אבל לא משנה..."

בעלי מגבה אותי בהתמודדות איתה, אבל הוא לא הרגיש מה שאני הרגשתי כשהיא העיזה לרמוז שיש לה איזושהיא זכות על התינוק/ת... היא כבר התנצלה בפניי על האמירה הזאת, אבל בדרך שהבהירה לי שהיא עדיין חושבת בדיוק אותו הדבר, רק שהיא לא תגיד את זה שוב. מאז אני מסרבת לדבר איתה, ואני ממש רוצה לנתק איתה כל קשר, אבל ברור לי שהיא לא תבין למה ותתחיל לערב בזה גם את חמותי ובני משפחה אחרים. בגלל שהם משפחה קטנה אני מרגישה שמצד אחד אני כאילו "מחויבת" לקבל את ההתנצלות שלה, אבל מצד שני אני לא מוכנה לתת לנחש כזה להישאר בחיים שלי ושל הילדים שלי.

לא יודעת מה לעשות... תודה מראש על הערות והארות.

 

[moshavnikit]

פרופורציות?!

קודם כל, להתנתק על סמך משפט שאמרו לך זה לא נורמלי, יש אנשים שחושבים שהם יודעים הכל והם יותר חכמים מכולם. בדרך כלל עדיף להתרחק מהם, אבל כשזה אחות של בעלך זו בעיה, אז צריך לסבול קצת.
&nbsp
ובהמשך של המשפט הקודם - את יכולה לקבל החלטות על ניתוק מהצד שלך, מהמשפחה שלך. את לא יכולה להחליט להתנתק מאחות של בעלך, מהצד שלו, בגלל משפט שהיא אמרה לך. את רוצה להיות אחראית להרחקתו מאחותו??
היא התנצלה ואת צודקת בזה שאמרת שאת מחוייבת לקבל את ההתנצלות שלה. היא אחות של בעלך, תתמודדי. וניתוק זה לא התמודדות.

 

[בלונית חדשה]

זה היה רק הקש ששבר את גב הגמל

היו עוד התערבויות וסיפורים שלא כללתי. אני ממש לא הולכת "לסבול קצת" רק כי זו אחותו. גם בעלי הבין לאורך השנים את סוג הטיפוס שהיא והם לא ביחסים קרובים בכלל.
גם "להתמודד" זה לא בדיוק עצה. תודה בכל זאת.

 

[mykal]

גיסתך,

בתיאור שלך--"רוקה בגיל העמידה" מה זה אומר? אשה זקנה? בת 60?
או זו ההגדרה שלך כמי שלא נישאה.--אני מבררת,
גיסתך--נשארה רוקה כי התקשורת הבין אישית שלה לקויה. (כנראה)
חבל שאת ממרמרת לעצמך את החיים בגללה.
במיוחד שבעלך איתך ומבין.
תהפכי אותה ואת דבריה לבדיחה --לגיחוך,
למשל בדוגמא שהבאת--היא אמרה--(אני מצטטת):"שאפילו האנשים עם הסטנדרטים הכי נמוכים שהיא מכירה לא היו מכניסים צ'יפס הביתה ..."
למה התנצלת? למה את מסבירה, --עונים--אהה, נכון. ומסתובבים.
שתחשוב שהיא חכמה, שהיא יודעת, את לא צריכה לשמוע בקולה.
ולמשפט השני--"טוב, ברור, זה הגוף שלך. זה האחיין או האחיינית *שלי*,"
עונים נכון--זה לגמרי שלך, גם ההריון גם הלידה גם הגידול---איזה מסכנה את.
ומסתובבים.
כשמוציאים את 'העוקץ' הרבה יותר פשוט.

אגב, למה היא רואה מה את אוכלת? מה את קונה?
את יודעת בין לנתק לבין לחיות יחד--יש הבדל--להתרחק, זה פטנט מעולה,,
להיות פחות יחד, פחות לדוח, ואז גם הכל פחות מציק.

לסיכום אומר אני נד ניתוק אני בעד שמירה על גבולות וריחוק אלגנטי.
יחסים קורקטיים הם המינון הנכון.

 

[בלונית חדשה]

תודה על דברייך

היא מתקרבת לגיל 50, נדמה לי שמתייחסים לזה כגיל העמידה

אני כל כך רוצה לא לתת לזה להשפיע עליי, אבל אני לא מצליחה. אולי באמת אנסה לצחוק על האמירות שלה...

לצערי שילוב של גורמים הוביל לזה שהיא גרה אצלנו (מצבה הכספי לא טוב במיוחד). סיכמנו שזה יהיה לשנה אבל מהר מאוד היה ברור שאם היא נשארת שנה אני לא נשארת (שוב, בעלי מסכים לגמרי). היא כנראה חשבה או ציפתה שאם היא תגור איתנו היא תהיה ממש חלק מהמשפחה הגרעינית, וזה ממש ממש לא היה חלק מהעניין. כבר דיברנו איתה על זה והיא מחפשת מקום חלופי, אבל בינתיים היא ממשיכה עם הקו הפסיבי אגרסיבי שלה. למשל, היום קנינו ספה שראינו במקרה במבצע מטורף, והודענו לה שזה מגיע אז יהיה קצת בלגן בבית. התגובה שלה - "אם אתם חושבים שזה יגרום לי לצאת מהדירה מהר יותר, אתם טועים, להיפך!"

באמת שקשה לי לצחוק על כל העניין. אני רק יכולה לחשוב על היום שבו לא אצטרך לראות אותה יותר.

 

[mykal]

משהו חשוב לומר,

פתגם חשוב שלמדתי מאימי החכמה ז"ל--" אל תהיי טובה מידי כדי לא להיות רעה"
זה מתיחס לעובדה שצירפתם אותה לדירתכם.
לא הגיוני--לא נכון לזוג צעיר שבונה את חייו כמשפחה--לצרף צלע מוזרה שכזו.
אז הייתם טובים, מתחשבים--והתוצאה,
עכשיו לגרש אותה--אומר להיות רעים, למה זה מגיע לכם? אבל זה כך כי היא מניפולטיבית,
ולעולם תשלמו את 'הגירוש'. זה ירדוף אתכם. כי לה יש פה--לא מכבד.

אין לי מושג, של מי הדירה, אבל אני הייתי במקומכם,
מחפשת דירה, ויוצאת לבד ומשאירה אותה שם, שתשלם שכירות.
לא מתחשבת לא מתיפיפת--וזה לא תפקידך--זה בעלך, ואם לא יכול שיערב את הוריו.
את תהיי הכי חכמה אם לא תקחי צד בענין, ותשארי טפלון. שזה ירשם כעבודתו של הבעל.
שיתן דד--ליין וזהו.
כי לפי התגובות היא נשארת אתכם לנצח---טוב לא יצמח מזה.
אבל יש עו"ד, ויש דרכים לסיום.

 

[restart2]

לוקחת באהבה- "

אל תהיי טובה מידי כדי לא להיות רעה"

היי
קראתי את השרשור..
יופי של תשובות, משפט המפתח בעיני- מייקל תודה

" אל תהיי טובה מידי כדי לא להיות רעה"
שימת לב לגבולות..
החלטות רגשיות ללא מחשבה עמוקה וראציונלית מביאה לתוצאות לא צפויות..
נראה לי הזוי לחיות בשותפות עם הגיסה.
זוג צעיר אמור לבסס חיים משותפים אינטימיים בעצמם ללא האחות/האח..
חלק מהתערבותה הוא פרי של ההחלטה לשותפות המוזרה.
גבולות- בריא נכון ומאפשר.
בהצלחה
אירית

 

[MOBY6]

נראה לי שזה הסיפור

קשה מאוד להתעלם או להחליק או לצחוק או להבליג למישהי שגרה אצלך בבית.
זה בטוח מחרפן אותך.
אם את חווה את עצמה כמי שרוצה להיכנס למשפחה הגרעינית שלך, אז בטוח שתהיי רגישה לכל אמירה שלה.
יש עוד מישהו מהמשפחה הגרעינית שלו שגר איתכם? הוריו?
צריך לזרז את עזיבתה כדי לשמור על השקט הנפשי שלכם.

 

[שושנה אמסלם]

פורים שמח

את יכולה לעשות כמה דברים:

1. להתעצבן ולכעוס. להזעיף פנים. לשבור את הכלים. לנתק קשר וחסל.
2. ללכת בדרך שהציעה לך מייקל ופשוט לצחוק על כל העניין. או להתעלם, או לעבור מקום.
3. לשנות הלך חשיבה בראש: במקום לחשוב: "איזה מעצבנת ולמה היא מתערבת ומי היא חושבת שהיא" לחשוב: היא רוצה לעזור, אבל לא יודעת איך. אכפת לה ממני ומהתינוק, היא רק לא יודעת להתבטא. היא מסכנה, כי היא כבר גדולה ועדיין לא מצאה אהבה. היא רוצה ילדים אבל כרגע לא נראה שיהיו לה בקרוב.
ומפה להגיב, להגיד משהו כמו: "אני יודעת שאת רוצה לעזור, אבל הדרך שבה את מדברת לא נעימה לי. ולהסביר לה איך לדבר איתך. יש מצב שהיא פשוט לא יודעת. כולנו חושבים שהאנשים הקרובים אלינו, או מהמשפחה שלנו, יודעים איך לדבר איתנו, אבל האמת היא שהרבה אנשים לא מודעים למילים שלהם, לטון, לדגש המילים. והרבה פעמים הם מתכוונים למשהו טוב, ויוצא להם גרוע.

 

[בלונית חדשה]

חג שמח גם לך!

נכון, אני ממש לא רוצה להתעצבן, בייחוד בגלל ההיריון. אבל גם לי יש את השריטות שלי לצערי, ואחת מהן זה שקשה לי להבליג על דברים, או לשכוח ולסלוח. צריכה לעבוד על זה.
אין לי ספק שהיא חושבת שהיא עושה את זה מתוך דאגה. היא גם אמרה לי את זה. מבחינתי הדאגה שלה צריכה לבוא במקום שני לכבוד כלפיי. ביקשתי ממנה לא להתערב בנושא האוכל (וגם בנושאים אחרים) והיא לא מכבדת את זה. היא חושבת שהיא חייבת להגיד כל מה שיש לה על הלב, ולעזאזל התוצאות. זו הגישה שלה לחיים, ומייקל כנראה צודקת בכך שזו הסיבה שהיא נשארה לבד.
אני באמת מחפשת דרך לנשום עמוק ולעבור לחשוב על דברים אחרים. מבטיחה שאנסה לצחוק על העניין...

 

[שושנה אמסלם]

מבינה אותך

קראתי את התגבה שכתבת גם למייקל וממעט המידע שיש לי אנסה לשרטט קווים לדמותה:
מדובר על אישה כבת 50 רווקה וללא ילדים. היא מאוד רוצה להיות חלק מהמשפחה, אבל לא יודעת איך. היא חושבת שאם היא לא תדבר, פשוט ישכחו מקיומה. ואולי היא חושבת שעדיף תשומת לב שלילית מאשר שלא יהיה תשומת לב בכלל. יכול להיות שהיא עצובה בכך שהיא גרה איתכם, אך למעשה היא אורחת בבית שלכם, ואתם רק חושבים איך לטאטא אותה החוצה. והיא מפחדת שבמקום החדש שהיא תהיה, אף אחד אפילו לא יזכור את קיומה והיא תנמק שם. לנצח.
ומה שהיא אמרה על הספות, בעיניי מבטא בעיקר כאב. אם מנקים את הארסיות מהמשפט, שומעים המון כאב.
אלו תחושות קשות, ויכול להיות שהיא לא יודעת או מפחדת להביע את רגשותיה בפניכם, אז היא מעצבנת ומכעיסה ועושה הרבה דברים בכוונה - והעיקר שהיא זוכה ליחס.
מציעה לך שבמקום להדוף אותה, תשתפי אותה. אני מבינה שהיא יצרה אצלך המון שליליות בדרך שבה היא מתנהגת. זה באמת יכול להביא את הסעיף. אומרים לה אל תתערבי, והיא מתערבת. אין ברירה אלא לשמוע הטפות מוסר בלתי נגמרות וזה באמת מאוד מעצבן ומכעיס, זה באמת מקפיץ פיוזים במוח.
ובמצב כזה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתחבר לאדם שכזה. מה שאני מציעה לך זה לבוא מנקודה אחרת כשאת רואה אותה. ואז אולי גם התגובות שלה יהיו אחרות.

 

[ה דיווה]

תזהרי, יש לי הרגשה שהיא תרצה לקחת ממך את התינוק/ת.

 

[שושנה אמסלם]

לא נסחפת, קצת?

 

[בלונית חדשה]

אני בטוחה שיש בדברייך מן האמת

דווקא אין לה בעיה עם רגשות, היא מאוד דרמטית ומתחילה לבכות מכל דבר, ותמיד ששה לשתף איך היא מרגישה ומה היא חושבת...
אני יודעת שאם הייתי יכולה לראות את הדברים מנקודת מבטה ולחמול עליה, היה לי אישית יותר קל להתמודד איתה. אולי זה ההורמונים של ההיריון, או כמו שאמרתי הקושי שלי לסלוח לאנשים, אבל מאוד קשה לי לעשות את זה כרגע. אני מקווה שכשהיא תעבור וכשהסערה תחלוף אני אוכל להתמודד איתה בדרך שהצעת. תודה רבה!!

 

[dori78]

תגובה לכל הפסיכולוגיות המאבחנות

mykal ושושנה - צר לי, אבל ניתוח האישיות המתנשא שעשיתן לאשה שאתן לא מכירות פשוט דוחה.
מי אתן שתחליטו שיש לה בעיה ביחסים בינאישיים? או שזו הסיבה שהיא רווקה?
לא לכולן מתאים לקחת את הדביל הראשון שמביע עניין בגיל 22 ולסגור עניין.
לא לכולן מתאים להביא ילדים עם הראשון המציע.
ולא כל מה שלא מסתדר עם השקפת העולם הפרטית שלכן הוא לא תקין.

לפות"ש:
אם מדובר באשה שאת כל כך לא מסתדרת איתה - למה מלכתחילה הסכמת שהיא תגור איתכם?
ילד או לא ילד - אין שום דיבה שתכניסי הביתה כדיירת קבע מישהי שאת לא מסתדרת איתה.
ממש לא מתאים לזוג צעיר שרק מתחיל את חייו.

 

[mykal]

את מתנשאת, ומגיבה בתוקפנות,

מבחינתי שלא תתחתן, את הניתוח עשתה הגיסה השואלת.
ממש מענין שאת קבעת בניסוח מכוער מה עשיתי ומה לא--ובאיזה מקצוע בחרתי.

קשה לך עם ההתיחסות שלי--את מוזמנת לדלג.
את יכולה לשאול, לברר--אגב, אני בטוחה שאף אחד לא רצה באשה הזו,
אני גם בטוחה--'שעלוקה' לא מוכנה להתחתן כדי להעניק לבן זוג ומשפחה--
עוד אבחנה שמשתמעת ממה שמסופר עליה.
למה אשה רוקה בת 50 חיכתה לחיות במשולש הזוי עם אח וגיסה--ואין לה דירה משלה?
ומאימת שלא תזוז משם? בתור לא פסיכולוגית אלא סתם בן אדם--לא נשמע לך תמוה?

סתם להבנה מספרית בדבריך--היא לא הסכימה להצעה הראשונה בגיל 20--23
ומאז ועד גיל 50-- היו הצעות או לא--בכל מקרה יש הפרש של 27 שנים שלא קרה כלום, סתם לא קרה כלום
אולי 'הפסיכולוגיה האנושית' עם הנורמות המקובלות, לא המנתחות לעומק--אבל פסיכולוגיה בגרוש, בכ"ז לא רחוקות מהמציאות? במיוחד על רקע ההתנהלות הכוללת.
גם אם זה מרצון ובחירה, אין לה שום זכות 'להתערב' להכתיב ולחיות כפטרון על מי שבחרו אחרת--אח שלה ואשתו.

אינני מכירה לא את הגיסה הרוקה וגם לא את השואלת--
היחסים שם לא בריאים--הצעתי רעיונות לריכוך ולא לניתוק--
ולא חיכיתי לציונים ממך. לא נעים ולא מכבד גם לא אותך.
לשוחח אפשר בנועם ולא במתקפה.

 

[dori78]

right back at you, sister

את בטוחה שאף אחד לא רצה באשה שלא פגשת מימייך.
זה מקסים מצדך ולא מתנשא בכלל.
מעניין מה היה קורה אם מישהו היה אומר את זה עלייך, על סמך שתיים וחצי מילים של מישהי שחושבת עלייך דברים לא נעימים.

 

[mykal]

מותר?

1)אינני אחותך בשום מובן. אנחנו קוראות וכותבות כאן,
ומתאים לי להשאיר זאת כך.
2)כל אחת ואחד יכול להסיק עלי ממה שאני כותבת וממה שכותבים עלי,
אין לי שליטה על הענין.
אבל כמתכתבות--נעים יותר שההתכתבות נעשית באוירה נינוחה ולא כמתקפה,
ובלי להטיח ולכעוס ולהתקיף--מותר לחשוב שונה.
אני מביאה לכתיבה את אג'נדת חיי, נסיוני, תובנותי--ואת את שלך--וזה מה שמעשיר ומפרה.
אני בשונה ממך (כנראה) סובלנית לשמוע דעתך, הגם שהיא שונה משלי--ובודאי לא אתקיף אותך עליה,
אולי אתוכח, אנסה לברר, אבל אתנסח בזהירות ובלי לפגע.
ואני מצפה ממך לאותה התנהלות--זה לא בלתי אפשרי--אני בטוחה.
3)פתיחת הודעה נעשית ע"י אשה/איש שיש להם רצון לשמע עיצה/דעה/רעיון,
הם מספרים את מה שנראה בעיניהם---לפעמים שואלים על כך, לפעמים מגיבים לפי זה,
לא עושים מחקר מעמיק, מה שקורה בדינמיקה, שמתבררות בהמשך עובדות שלא ידענו.
או שמקצינים גישה או שרואים שהיתה טעות. והשואל/ת יבחרו מה מתאים להם.
כך שבכל מקרה הדרך בה ענית לי ולשושנה--היתה מיותרת בתקיפות ובהלעגה שבה.

בואי, מכאן נעזוב את הענין--אפשר להמשיך לדון בסוגיה שהעלתה--ולא בהכרח במערכת ההתכתבות ביניננו.
הבהרתי כדי שנוכל לשוחח, והיה לי לא נעים עם התגובה ההיא. מכבדת אותך--לכן הגבתי.
מאחלת לך פורים שמח, אני עכשיו נוסעת לבן אחד שנשוי --ואשמח בנכדות.
ומשם אסע לבן אחר ואשמח עם הנכדים שם.
שיהיה לכולנו רק טוב.

 

[dori78]

ובכן,

1. אולי כדאי שתלמדי קצת משמעויות של ביטויי סלנג, לרגע לא התכוונתי לרמוז שאת אחותי.

2. אני בת 37, רווקה ללא ילדים. את זה, מן הסתם את יודעת כי אני כותבת פה כבר תקופה.
כשאת כותבת על אשה (שאינך מכירה כלל ועיקר, שכל מה שאת יודעת עליה זה הגיל שלה, העובדה שהיא רווקה ללא ילדים ושתי הערות שנתפסו כנבזיות ונדחפות ע"י פות"ש)
שכנראה יש לה בעיה ביחסים בינאישיים, שכנראה זו הסיבה שהיא לא התחתנה ולא רק זה - אף אחד לא רצה בה -
אני רואה את זה כמתקפה על כל הנשים שעונות לתיאור המאוד כללי הזה, שגם אני בתוכן.
איך היית מגיבה אם הייתי כותבת משהו לא נעים על אשה שעברה את גיל 60, שמעבר להיותה סבתא וחמות אין לי שום מידע עליה,
וכשההערה שלי מבוססת על רסיסי המידע האלה ורק עליהם?
מן הסתם, היית נעלבת מעצם ההכללה. מעבר לזה - יש ביניננו הבדל בגיל וכפועל יוצא גם בסגנון ההתנסחות.
תתמודדי.

3. הכי קל לכתוב לפות"ש "את צודקת וגיסתך היא פוסטמה רעת לב שעדיף לך להתרחק ממנה".
זה נקרא בעינייך "תמיכה"? שיבושם לך. בשביל ליטוף על הראש יש לנו אמהות, חברות טובות או בני זוג.
מבחינתי מי שבאה להתייעץ בפורום צריכה להיות מסוגלת לשמוע גם דעות שונות משלה.

 

[mykal]

בכן,

1) על סעיף אחד לא עונה לך, את צעירה נאורה ואני לא. אז שיהיה.
2)חבל שרק את חלק המשפט הזה לקחת, ולא את שאלתי הראשונה בתגובה,
למה הגיסה מגדירה אותה כפי שמגדירה. ממש בתמימותך לא ראית--מפליא וחבל.
3)גם לי כאן בבית בנות רוקות כמעט בנות גילך, ובהחלט לאפשוט לי וגם להן,
בטוח לא היתה לי מגמה לפגע בך ובשכמותן, את קוראת כאן ואינך יודעת?
אז לא גם אני לא ידעתי מצבך, ולכן לא היתהלך סיבה לעלבון,
אגב, אני מקוה שאת גם לא מתנהגת כמו הגיסה של השואלת. כי אצלינו הבנות מסתדרות מצוין עם שאר אחיהם ואחיותיהם. והן אינן מוגדרות לא יפה.
4) מה לכתוב לה ואיך, אני בוחרת, וזה אליה. לא אליך, חבל שאת לא מסוגלת
לעשות את ההפרדה. או לפחות לכתוב באופן כזה שאפשר יהיה להסביר.
5)כן רוצה לומר מהמקום שלי--(על בנותי) שאני עושה עבודה קשה, כדי למנוע מרמור,
קל ליפול לשם, בגלל התנהגות של גברים לא נעימים--בגלל מה הדיסוננס בין מה שהיו רוצות
לבין מה שיש במציאות. וכן מכל מיני תגובות של אנשים.
כל הזמן עם יד על הדופק לא ליפול --להעלבויות מיותרות, לא להכנס למרמור ו'פנים חמורות סבר'
ולעשות מאמץ ראוי להשאר מי שהן.

היי ברוכה ומאחלת לך וגם לנו--שהמזל הטוב יאיר פניו לכל מי שצריך ולכל מה שצריך.