אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
איך אפשר להתעלם?
- פותח הנושא חגי הופר
- פורסם בתאריך
הנה בשבילך, פירוש לנבואה בדניאל ט'....
שאני חיברתי לפני שנים, ושאינו נופל בפסיק אחד מהתיאוריה הנוצרית המצחיקה על הקשר לישו. כדי שלא יאשימו אותי בגניבה ספרותית, ראוי לציין שחלק מהפרשנות זהה לזו של מגילה 4Q390 שנמצאה בקומראן. נתחיל מהקטע המקורי: "כד שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָוֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. כה וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד--שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים. כו וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. כז וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם, וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם." (דניאל ט', כ"ד-כ"ו) והפירוש... פסוק כ"ד מדבר על "שבועים שבעים" כשהכוונה לתקופה של 490 שנה ("שבוע"= 7 שנים, 70 "שבועות" = 490 שנה) של עונש על עם ישראל, ותחילתה בגלות בבל בשנת 586 לפנה"ס. פסוק כ"ה מחלק את התקופה לשני חלקים עיקריים (49 שנים = "שבועים שבעה", 434 שנים = "שבועים ששים ושניים". יחד: 483 שנים.). התקופה מתחילה מהיציאה לגלות ("מן מוצא דבר"), וכוללת את השיבה לארץ ("להשיב"), ואת שיקום העיר והארץ ("ולבנות ירושלים"). מההקבלה בתוך הפסוק ברור ש- 49 השנים הראשונות הן עד לשיבה מהגלות (הגולים הראשונים שבו לארץ ב-537 לפנה"ס, שהן 49 שנה אחרי היציאה לגלות בבל), ואילו שאר 434 השנים הן תקופת בניית העיר. על פי הפסוק, סיום אותה תקופה היא "עד משיח נגיד". בתנ"ך "משיח" הוא מלך, וגם המילה "נגיד" מכוונת לכך. כלומר: 483 שנה לאחר גלות בבל יהיה בישראל מלך. ואכן, בשנת 104 לפנה"ס (482 שנה לאחר גלות בבל) עלה לשלטון בא"י יהודה אריסטובולוס הראשון. שליט זה היה הראשון שהוכתר למלך (אביו יוחנן הורקנוס שלט ככוהן גדול וכ"ראש חבר היהודים"). וכך נאמר בקדמוניות היהודים י"ג 301: "כי משמת אביהם עליהם נראה לו לאריסטובולוס הבכור להחליף את השלטון במלוכה כי זו היתה דעתו: והוא הראשון שענד כתר (מלכות לראשו) מקץ ארבע מאות ושמונים ואחת שנה ושלושה חודשים מיום שנשתחרר העם משעבוד הבבלים ושב אל ארצו". (הציטוט מובא בספרו של פרופ. חנן אשל "מגילות קומראן והמדינה החשמונאית" עמ' 70) פסוק כ"ו מבהיר בתחילתו שמיד בתום 483 השנים "ייכרת משיח". ואכן, אריסטובולוס הראשון שלט רק שנה אחת ומת ב- 103 לפנה"ס. (כלומר: ה"משיח" אכן נכרת בדיוק 483 שנה אחרי תחילת גלות בבל) המשך הפסוק אומר "והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא". ראוי לשים לב שהמילה "עם" מנוקדת Am ולא Im. ה"נגיד הבא" הוא המלך הבא אחרי אריסטובולוס הראשון. כלומר: המלך שיבוא אחרי אריסטובולוס הראשון ישחית את העם. ואכן, בימי אלכסנדר ינאי פרצה מלחמת אזרחים בין הפרושים לצדוקים כשהמלך עומד בראש המחנה הצדוקי. במלחמה זו היה מעורב גם דמטריוס השלישי מלך סוריה (שנתבקש התערב ע"י הפרושים), והיא הסתיימה במרחץ דמים. הביטוי "וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה" מתייחס כנראה למלך אלכסנדר ינאי שכל תקופת מלכותו היתה רוויית מלחמות עם אויבים מבחוץ וכאמור גם עם מתנגדים מבפנים. פסוק כ"ז מתייחס לתקופה שאחרי מות אלכסנדר ינאי. "והגביר ברית לרבים שבוע אחד" מתייחס כנראה לתקופתה של שלומציון (76-67 לפנה"ס), כאשר באותו עשור התפייסה שלומציון עם הפרושים והושגה יציבות פנימית בממלכה. "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה" - מתייחס ל-4-3 השנים ("חצי שבוע") שאחרי מות שלומציון, וקובע שהמאורעות שיקרו אז יהיו הסיבה לכך שבעתיד יוחרב המקדש ("ישבית זבח ומנחה". ואכן, לאחר מות שלומציון ב-67 לפנה"ס התחוללה מלחמת ירושה בין בניה אריסטובולוס השני ליוחנן הורקנוס השני. פומפיוס הנציב הרומי של סוריה ניצל את פניית הצדדים הניצים אליו לבוררות, וכפה בשנת 63 לפנה"ס את הפיכת ממלכת יהודה למדינת-חסות של רומי. איבוד העצמאות ב- 63 לפנה"ס היה הצעד הראשון לקראת ההתנגשות עם הרומאים וחורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה. עד כאן הפירוש לנבואת דניאל.
שאני חיברתי לפני שנים, ושאינו נופל בפסיק אחד מהתיאוריה הנוצרית המצחיקה על הקשר לישו. כדי שלא יאשימו אותי בגניבה ספרותית, ראוי לציין שחלק מהפרשנות זהה לזו של מגילה 4Q390 שנמצאה בקומראן. נתחיל מהקטע המקורי: "כד שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָוֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. כה וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד--שָׁבֻעִים, שִׁבְעָה; וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ, וּבְצוֹק, הָעִתִּים. כו וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה, נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. כז וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם, וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה, תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם." (דניאל ט', כ"ד-כ"ו) והפירוש... פסוק כ"ד מדבר על "שבועים שבעים" כשהכוונה לתקופה של 490 שנה ("שבוע"= 7 שנים, 70 "שבועות" = 490 שנה) של עונש על עם ישראל, ותחילתה בגלות בבל בשנת 586 לפנה"ס. פסוק כ"ה מחלק את התקופה לשני חלקים עיקריים (49 שנים = "שבועים שבעה", 434 שנים = "שבועים ששים ושניים". יחד: 483 שנים.). התקופה מתחילה מהיציאה לגלות ("מן מוצא דבר"), וכוללת את השיבה לארץ ("להשיב"), ואת שיקום העיר והארץ ("ולבנות ירושלים"). מההקבלה בתוך הפסוק ברור ש- 49 השנים הראשונות הן עד לשיבה מהגלות (הגולים הראשונים שבו לארץ ב-537 לפנה"ס, שהן 49 שנה אחרי היציאה לגלות בבל), ואילו שאר 434 השנים הן תקופת בניית העיר. על פי הפסוק, סיום אותה תקופה היא "עד משיח נגיד". בתנ"ך "משיח" הוא מלך, וגם המילה "נגיד" מכוונת לכך. כלומר: 483 שנה לאחר גלות בבל יהיה בישראל מלך. ואכן, בשנת 104 לפנה"ס (482 שנה לאחר גלות בבל) עלה לשלטון בא"י יהודה אריסטובולוס הראשון. שליט זה היה הראשון שהוכתר למלך (אביו יוחנן הורקנוס שלט ככוהן גדול וכ"ראש חבר היהודים"). וכך נאמר בקדמוניות היהודים י"ג 301: "כי משמת אביהם עליהם נראה לו לאריסטובולוס הבכור להחליף את השלטון במלוכה כי זו היתה דעתו: והוא הראשון שענד כתר (מלכות לראשו) מקץ ארבע מאות ושמונים ואחת שנה ושלושה חודשים מיום שנשתחרר העם משעבוד הבבלים ושב אל ארצו". (הציטוט מובא בספרו של פרופ. חנן אשל "מגילות קומראן והמדינה החשמונאית" עמ' 70) פסוק כ"ו מבהיר בתחילתו שמיד בתום 483 השנים "ייכרת משיח". ואכן, אריסטובולוס הראשון שלט רק שנה אחת ומת ב- 103 לפנה"ס. (כלומר: ה"משיח" אכן נכרת בדיוק 483 שנה אחרי תחילת גלות בבל) המשך הפסוק אומר "והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא". ראוי לשים לב שהמילה "עם" מנוקדת Am ולא Im. ה"נגיד הבא" הוא המלך הבא אחרי אריסטובולוס הראשון. כלומר: המלך שיבוא אחרי אריסטובולוס הראשון ישחית את העם. ואכן, בימי אלכסנדר ינאי פרצה מלחמת אזרחים בין הפרושים לצדוקים כשהמלך עומד בראש המחנה הצדוקי. במלחמה זו היה מעורב גם דמטריוס השלישי מלך סוריה (שנתבקש התערב ע"י הפרושים), והיא הסתיימה במרחץ דמים. הביטוי "וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה" מתייחס כנראה למלך אלכסנדר ינאי שכל תקופת מלכותו היתה רוויית מלחמות עם אויבים מבחוץ וכאמור גם עם מתנגדים מבפנים. פסוק כ"ז מתייחס לתקופה שאחרי מות אלכסנדר ינאי. "והגביר ברית לרבים שבוע אחד" מתייחס כנראה לתקופתה של שלומציון (76-67 לפנה"ס), כאשר באותו עשור התפייסה שלומציון עם הפרושים והושגה יציבות פנימית בממלכה. "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה" - מתייחס ל-4-3 השנים ("חצי שבוע") שאחרי מות שלומציון, וקובע שהמאורעות שיקרו אז יהיו הסיבה לכך שבעתיד יוחרב המקדש ("ישבית זבח ומנחה". ואכן, לאחר מות שלומציון ב-67 לפנה"ס התחוללה מלחמת ירושה בין בניה אריסטובולוס השני ליוחנן הורקנוס השני. פומפיוס הנציב הרומי של סוריה ניצל את פניית הצדדים הניצים אליו לבוררות, וכפה בשנת 63 לפנה"ס את הפיכת ממלכת יהודה למדינת-חסות של רומי. איבוד העצמאות ב- 63 לפנה"ס היה הצעד הראשון לקראת ההתנגשות עם הרומאים וחורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה. עד כאן הפירוש לנבואת דניאל.
כל הכבוד
כמו בהפנייה הקודמת שלך לישעיה נג' אתה מציע הסבר אלטרנטיבי, שמסתדר בערך רק עם חלק מהנתונים והכל כדי לשלול את ההסבר הפשוט יותר. בעיקר התיאוריה הזו לא עונה על השאלה - מדוע אנו צריכים נבואה מיוחדת וחשובה כל-כך - שדניאל התפלל עליה רבות - לאריסטובולוס. עם כל הכבוד, חשיבותו מוגבלת ביותר. וגם שאר הפרטים לא מסתדרים, או מסתדרים בצורה צולעת, כמו "ישבית זבח ומנחה", שמשום מה מדבר על העתיד ועוד. אבל אם זה מה שנראה לך שיבושם לך. אני על כל פנים יותר מתעניין בחווית ההתגלות עצמה, כפי שתוכל לשים לב מהשרשור, שגם כך הגיע לנקודת מיצוי אני חושב.
כמו בהפנייה הקודמת שלך לישעיה נג' אתה מציע הסבר אלטרנטיבי, שמסתדר בערך רק עם חלק מהנתונים והכל כדי לשלול את ההסבר הפשוט יותר. בעיקר התיאוריה הזו לא עונה על השאלה - מדוע אנו צריכים נבואה מיוחדת וחשובה כל-כך - שדניאל התפלל עליה רבות - לאריסטובולוס. עם כל הכבוד, חשיבותו מוגבלת ביותר. וגם שאר הפרטים לא מסתדרים, או מסתדרים בצורה צולעת, כמו "ישבית זבח ומנחה", שמשום מה מדבר על העתיד ועוד. אבל אם זה מה שנראה לך שיבושם לך. אני על כל פנים יותר מתעניין בחווית ההתגלות עצמה, כפי שתוכל לשים לב מהשרשור, שגם כך הגיע לנקודת מיצוי אני חושב.
ומה ענין מחט לצלחת?
התנ"ך אינו סותר את עצמו בענין הניסים האלה. לעומת זאת, עיקרי האמונה בברית החדשה סותרים את עצמם כל הזמן. כל הברית החדשה היא שטות לוגית. שננסה את הטענה האוילית שחלק מהאל מסוגל למות על הצלב כדי להתאחד מחדש עם עצמו. עוד פעם... חלק מהאל (שהוא בן אלמוות בהגדרה) יכול למות. שננסה לבדוק את על השטויות שהברית החדשה מספרת על ישו? כמו למשל הבלוף על הורדוס שרצה לחסל את ישו... אופס, הורדוס מת 3 שנים לפני שישו נולד. כמו השטות על מפקד האוכלוסין הרומי שבגללו מריה נדדה לבית לחם... אופס, המפקד הרומי הקרוב ביותר היה 18 שנה קודם. ובכלל, הברית החדשה נוסחה בועידת ניקאה כשישו היה כבר 300 שנה שחיק עצמות ושרידיו אוכלו זה מכבר ע"י התולעים. בקיצור, כל תלמיד שנה א' בלוגיקה יכול לחורר ככברה את האמונה הנוצרית תוך שתי דקות. אבל שזה לא יפריע לך להמשיך להאמין במטיף המסכן שעיצבן את המימסד וגמר עם מסמרים בגפיים.
התנ"ך אינו סותר את עצמו בענין הניסים האלה. לעומת זאת, עיקרי האמונה בברית החדשה סותרים את עצמם כל הזמן. כל הברית החדשה היא שטות לוגית. שננסה את הטענה האוילית שחלק מהאל מסוגל למות על הצלב כדי להתאחד מחדש עם עצמו. עוד פעם... חלק מהאל (שהוא בן אלמוות בהגדרה) יכול למות. שננסה לבדוק את על השטויות שהברית החדשה מספרת על ישו? כמו למשל הבלוף על הורדוס שרצה לחסל את ישו... אופס, הורדוס מת 3 שנים לפני שישו נולד. כמו השטות על מפקד האוכלוסין הרומי שבגללו מריה נדדה לבית לחם... אופס, המפקד הרומי הקרוב ביותר היה 18 שנה קודם. ובכלל, הברית החדשה נוסחה בועידת ניקאה כשישו היה כבר 300 שנה שחיק עצמות ושרידיו אוכלו זה מכבר ע"י התולעים. בקיצור, כל תלמיד שנה א' בלוגיקה יכול לחורר ככברה את האמונה הנוצרית תוך שתי דקות. אבל שזה לא יפריע לך להמשיך להאמין במטיף המסכן שעיצבן את המימסד וגמר עם מסמרים בגפיים.
זה קשור
1. זה קשור, כי הכל עניין של אמונה ואלוהות, תיאולוגיה. אתה צריך להתמודד עם זה. כי זה לא הגיוני שאומרים שלידת בתולה זה לא הגיוני וקריעת ים סוף זה כן. צריך עקביות. כל תלמיד שנה א' בלוגיקה יודע גם את זה. דיון באמונה עשוי תמיד להתרחב מעבר לפרטים הקטנים וצריך לקבל את זה. 2. בתנ"ך יש סתירות רבות ועל כך הוקם, בין היתר, מקצוע ביקורת המקרא, לידיעתך. למשל - כמה שילם דוד לארונה כדי לקנות את השטח בירושלים - 50 ככרות או 600? יש מספרים שונים בשמואל ובדברי הימים. וזה שמנסים ליישב אותם אחר-כך לא גורע מהסתירה. גם את הסתירות שהעלית, שאני לא מכיר, אני מניח שישבו וגי אם נזכור שהיסטוריה היא מדע לא חד-משמעי כל-כך ברוב המקרים. 3. אני שוב מבקש ממך לנסות לכבד אמונות אחרות, גם אם אתה לא מסכים להן, זה יותר בריא, למרות שאני מבין שהאמת מעוררת אמוציות למיניהן. 4. ושוב אני צריך לומר, שמבחינתי השאלה הגדולה היא - אם כל זה אינו נכון, איך זה שיש אנשים כה רבים שמדווחים על התגלות רוח הקודש בשם ישוע ועל כך שחייהם השתנו לטובה בעקבות זאת?
1. זה קשור, כי הכל עניין של אמונה ואלוהות, תיאולוגיה. אתה צריך להתמודד עם זה. כי זה לא הגיוני שאומרים שלידת בתולה זה לא הגיוני וקריעת ים סוף זה כן. צריך עקביות. כל תלמיד שנה א' בלוגיקה יודע גם את זה. דיון באמונה עשוי תמיד להתרחב מעבר לפרטים הקטנים וצריך לקבל את זה. 2. בתנ"ך יש סתירות רבות ועל כך הוקם, בין היתר, מקצוע ביקורת המקרא, לידיעתך. למשל - כמה שילם דוד לארונה כדי לקנות את השטח בירושלים - 50 ככרות או 600? יש מספרים שונים בשמואל ובדברי הימים. וזה שמנסים ליישב אותם אחר-כך לא גורע מהסתירה. גם את הסתירות שהעלית, שאני לא מכיר, אני מניח שישבו וגי אם נזכור שהיסטוריה היא מדע לא חד-משמעי כל-כך ברוב המקרים. 3. אני שוב מבקש ממך לנסות לכבד אמונות אחרות, גם אם אתה לא מסכים להן, זה יותר בריא, למרות שאני מבין שהאמת מעוררת אמוציות למיניהן. 4. ושוב אני צריך לומר, שמבחינתי השאלה הגדולה היא - אם כל זה אינו נכון, איך זה שיש אנשים כה רבים שמדווחים על התגלות רוח הקודש בשם ישוע ועל כך שחייהם השתנו לטובה בעקבות זאת?
קריעת ים סוף הרבה יותר הגיונית מ-לידת בן לאל
אם אלה הדוגמאות שיש לך בכדי להוכיח את חוסר האמינות המקראית או סתירות במקרא לעומת העובדה המוצקה של לידת אל על ידי בתולה נשואה ככתוב בברית החדשה מתאים לך להישאר נוצרי מעבר לכך כנראה שמזמן לא קראתה את התאור המקראי על קריעת ים סוף אחרת אי אפשר להבין את הנחתך שזהוא מעשה בלתי הגיוני לפי המתואר במקרא חצית ים סוף הגיונית וברת ביצוע ואין בה שום דבר בלתי הגיוני לעומת דברי ההבל של אלוהים הנצלב למוות ככל האדם דרך אגב אני מכיר הרבה מאוד אנשים שמדווחים על התגלות בעזרת בנגים וכולם מדווחים על שיפור במצב רוחם בעקבות זואת
אם אלה הדוגמאות שיש לך בכדי להוכיח את חוסר האמינות המקראית או סתירות במקרא לעומת העובדה המוצקה של לידת אל על ידי בתולה נשואה ככתוב בברית החדשה מתאים לך להישאר נוצרי מעבר לכך כנראה שמזמן לא קראתה את התאור המקראי על קריעת ים סוף אחרת אי אפשר להבין את הנחתך שזהוא מעשה בלתי הגיוני לפי המתואר במקרא חצית ים סוף הגיונית וברת ביצוע ואין בה שום דבר בלתי הגיוני לעומת דברי ההבל של אלוהים הנצלב למוות ככל האדם דרך אגב אני מכיר הרבה מאוד אנשים שמדווחים על התגלות בעזרת בנגים וכולם מדווחים על שיפור במצב רוחם בעקבות זואת
החשבון הנוצרי על דניאל...
הוא שהיו "69 שבועים שנים" בין ארתחשסתא למשיח. כלומר: 483 שנה (69 כפול 7 שנים) ביניהם. ארתחשסתא מלך בסביבות 460 לפנה"ס, ומכאן תגיע ל- 20-30 לספירה - שזה פחות או יותר זמן פעולתו של ישו. יש רק באג פצפון בתיאוריה הזו... שהחישוב הזה חסר כל יסוד ולא מתאים לנאמר בדניאל.
הוא שהיו "69 שבועים שנים" בין ארתחשסתא למשיח. כלומר: 483 שנה (69 כפול 7 שנים) ביניהם. ארתחשסתא מלך בסביבות 460 לפנה"ס, ומכאן תגיע ל- 20-30 לספירה - שזה פחות או יותר זמן פעולתו של ישו. יש רק באג פצפון בתיאוריה הזו... שהחישוב הזה חסר כל יסוד ולא מתאים לנאמר בדניאל.
נג' שוב
לטיעונים בפרק נג' יש לענות, שוב: כל הפרק מדבר בלשון יחיד. "משחת מאיש מראהו", למשל, האם זה יכול לתאר את עם ישראל? "מחולל מפשעינו" - האם הנביא מדבר כאן מפיהם של כל באי עולם ביחס לישראל? הרי - וזה שמעתי אחר-כך - ישראל נידון על החטאים שלו ולא על אלה של אחרים וגם אי-אפשר לומר עליו "על לא חמס עשה", כלומר שאינו חוטא, שהרי הנביאים מדברים השכם והערב על חטאי ישראל. עוד אני קורא עכשיו - "ואת דורו מי ישוחח", עם ישראל קיים הרבה דורות וכאן מדובר על דור אחד, של אדם אחד. ומה זה בהתייחס לעם - ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו"? וכן הלאה. ועוד מה שכתבתי - "מפשע עמי נגע למו". זה מדבר על ישוע ולא אחר, כי זה מצטרף לנתונים אחרים ומתאים בדיוק. למשל, הספירה שהזכרתי מדניאל, היו מי שחישבו את התאריך בדיוק על היום - ויש אפשרות לעשות זאת. זה לגמרי לא דומה לספקולציות שהעלו חכמים לאורך הדורות, שכולם אכן התבדו. עוד בדקתי את פרשני זכריה ומצאתי, שכן רש"י, רד"ק ומצודות מפרשים את "והביטו אלי את אשר דקרו" על המשיח בן יוסף שנהרג. ומשיח מת זה יותר נורא ממשיח סובל, היכן אם כך גבורתו? וזה שמישעיה מ' מדובר על ישראל לא מפריע, שכן יש קפיצות, כמו - "רוח ה' עליי" שאומר הנביא על עצמו קודם ו - "מי זה בא מבצרה חמוץ בגדים... ובא לציון גואל" שאחר-כך. הגיוני שהנביא יתאר את העם ומיד את הגואל, שהרי הוא מדבר מעניין הגאולה. זה בעניין זה.
לטיעונים בפרק נג' יש לענות, שוב: כל הפרק מדבר בלשון יחיד. "משחת מאיש מראהו", למשל, האם זה יכול לתאר את עם ישראל? "מחולל מפשעינו" - האם הנביא מדבר כאן מפיהם של כל באי עולם ביחס לישראל? הרי - וזה שמעתי אחר-כך - ישראל נידון על החטאים שלו ולא על אלה של אחרים וגם אי-אפשר לומר עליו "על לא חמס עשה", כלומר שאינו חוטא, שהרי הנביאים מדברים השכם והערב על חטאי ישראל. עוד אני קורא עכשיו - "ואת דורו מי ישוחח", עם ישראל קיים הרבה דורות וכאן מדובר על דור אחד, של אדם אחד. ומה זה בהתייחס לעם - ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו"? וכן הלאה. ועוד מה שכתבתי - "מפשע עמי נגע למו". זה מדבר על ישוע ולא אחר, כי זה מצטרף לנתונים אחרים ומתאים בדיוק. למשל, הספירה שהזכרתי מדניאל, היו מי שחישבו את התאריך בדיוק על היום - ויש אפשרות לעשות זאת. זה לגמרי לא דומה לספקולציות שהעלו חכמים לאורך הדורות, שכולם אכן התבדו. עוד בדקתי את פרשני זכריה ומצאתי, שכן רש"י, רד"ק ומצודות מפרשים את "והביטו אלי את אשר דקרו" על המשיח בן יוסף שנהרג. ומשיח מת זה יותר נורא ממשיח סובל, היכן אם כך גבורתו? וזה שמישעיה מ' מדובר על ישראל לא מפריע, שכן יש קפיצות, כמו - "רוח ה' עליי" שאומר הנביא על עצמו קודם ו - "מי זה בא מבצרה חמוץ בגדים... ובא לציון גואל" שאחר-כך. הגיוני שהנביא יתאר את העם ומיד את הגואל, שהרי הוא מדבר מעניין הגאולה. זה בעניין זה.
חלק א - לגבי לשון יחיד
4. "כל הפרק מדבר בלשון יחיד. "משחת מאיש מראהו", למשל, האם זה יכול לתאר את עם ישראל?" שוב הפסוקים ידברו פרקים מ- א.לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל ב.הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ ג.וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. ט אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. י אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי. יא הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ; יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ, אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. יב תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ; יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס, אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. יג כִּי, אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ--מַחֲזִיק יְמִינֶךָ; הָאֹמֵר לְךָ אַל-תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ. יד אַל-תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי יִשְׂרָאֵל; אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם-ה', וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. טו הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ, לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ--בַּעַל, פִּיפִיּוֹת; תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק, וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים. טז תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם; וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל. ד.וְעַתָּה כֹּה-אָמַר יְהוָה, בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל: אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה. ב כִּי-תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ: כִּי-תֵלֵךְ בְּמוֹ-אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר-בָּךְ. ג כִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ; נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. ד מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ; וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי: מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ ה.וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב: כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל. כג לֹא-הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי; לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה. כד לֹא-קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי; אַךְ, הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי, בַּעֲוֹנֹתֶיךָ. כה אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, לְמַעֲנִי: וְחַטֹּאתֶיךָ, לֹא אֶ האמת שכלה כוחי לצטט ואין גם צורך – הפסוקים מדברים על עם ישראל פעמים רבות כעבד ובלשון יחיד
4. "כל הפרק מדבר בלשון יחיד. "משחת מאיש מראהו", למשל, האם זה יכול לתאר את עם ישראל?" שוב הפסוקים ידברו פרקים מ- א.לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל ב.הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ ג.וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. ט אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. י אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי. יא הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ; יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ, אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. יב תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ; יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס, אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. יג כִּי, אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ--מַחֲזִיק יְמִינֶךָ; הָאֹמֵר לְךָ אַל-תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ. יד אַל-תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, מְתֵי יִשְׂרָאֵל; אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם-ה', וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. טו הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ, לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ--בַּעַל, פִּיפִיּוֹת; תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק, וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים. טז תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם, וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם; וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל. ד.וְעַתָּה כֹּה-אָמַר יְהוָה, בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל: אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה. ב כִּי-תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ: כִּי-תֵלֵךְ בְּמוֹ-אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר-בָּךְ. ג כִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ; נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. ד מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ; וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי: מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ ה.וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב: כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל. כג לֹא-הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי; לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה. כד לֹא-קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי; אַךְ, הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי, בַּעֲוֹנֹתֶיךָ. כה אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, לְמַעֲנִי: וְחַטֹּאתֶיךָ, לֹא אֶ האמת שכלה כוחי לצטט ואין גם צורך – הפסוקים מדברים על עם ישראל פעמים רבות כעבד ובלשון יחיד
חלק ב - המשך
"מחולל מפשעינו" - האם הנביא מדבר כאן מפיהם של כל באי עולם ביחס לישראל? הרי - וזה שמעתי אחר-כך - ישראל נידון על החטאים שלו ולא על אלה של אחרים. "וגם אי-אפשר לומר עליו "על לא חמס עשה", כלומר שאינו חוטא, שהרי הנביאים מדברים השכם והערב על חטאי ישראל." אומנם אמת הדבר שישראל חטא, אך, כפי שמוזכר במקומות רבים המוטיב " כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ" ממצרים עבור את הגלות הראשונה והשניה חוזר המוטיב שעם ישראל כבר סבל מספיק עבור חטאו וכעת הוא סובל יותר מחטאו. ו קָצַפְתִּי עַל-עַמִּי, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם, בְּיָדֵךְ; לֹא-שַׂמְתְּ לָהֶם, רַחֲמִים--עַל-זָקֵן, הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד.(יש' מז) עוד אני קורא עכשיו - "ואת דורו מי ישוחח", עם ישראל קיים הרבה דורות וכאן מדובר על דור אחד, של אדם אחד. מדובר על הדור(התקופה) של הסבל של עם ישראל. למרות שאינני מבין את הפסוק לאשורו, ובכל זאת עיין בהמשך "ומה זה בהתייחס לעם - ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו"? וכן הלאה." אני לא מבין את הפסוק לאשורו ובכל זאת עיין בהמשך ועוד מה שכתבתי - "מפשע עמי נגע למו". את החלק הזה באמת קשה לי להבין. אם נסתכל בהסטוריה של עם ישראל בכל הגלויות והארצות בהם פיזר ה' אותנו, נוכל להבחין עד כמה פרק זה קולע בדבריו. בכל הגלויות סבל עם ישראל סבל רב, העמים השונים ובעיקר הנוצרים לעגו לו חשבוהו נגוע ומוכה א-לוהים. תמיד הסתכלו עליו כ"לא תאר לו ולא הדר". עד שהאפיפיורות החליטה שלא לגעת בו לרעה משום שהוא האות שה' מאס בעם ישראל, ראו כיצד העם הזה שפל ונבזה – מקולל קללת אלוהים. בפרעות השונות עם ישראל התדלדל ביותר וכמעט שמת ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו או כפי שאומר משה בספר דברים. "ונשארתם מתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמיים לרוב" מתגשמת לה הקללה. אולם לאט לאט, בסוף הגלות האחרונה עם ישראל חוזר לארצו. שובר את הנבואה שחזה לו האפיפיור. ולאט לאט הוא ירום ונשא וגבה מאוד. כיום עם ישראל ומדינת ישראל נמצאת במרכז ההתעניינות העולמי. שום מדינה בעלת כמות אנשים כל כך קטנה לא מעניינת אף אחד כפי שעם ישראל בארצו מעניין את העולם בין לטובה בין לרעה. "ולגבי הפרשנויות שהבאתי - התרגום הוא פשט ולא דרש ובכל אופן זה מראה שכך חשבו קדמונינו." תרגום יונתן בשום אופן אינו תרגום פשטני ואם תקרא אותו על הסדר תראה זאת היטב רד"ק ומצודות מפרשים את "והביטו אלי את אשר דקרו" על המשיח בן יוסף שנהרג. איני יודע כיצד אתה קורא רש"י אבל הפירוש "כמספד על היחיד - כאשר יספוד איש על בן יחידו ורבותינו דרשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה" פירוש זה אומר שרש"י מסביר שמדובר על בן בכור, ושחז"ל מפרשים על משיח בן יוסף - כך גם ברד"ק ובכלל אינני יודע מדוע אתה מביא את הפסוקים משם, הרי ברור שהתיאור שם לא מתאר דבר מאורח חייו של ישוע. וזה שמישעיה מ' מדובר על ישראל לא מפריע, שכן יש קפיצות, כמו - "רוח ה' עליי" שאומר הנביא על עצמו קודם ו - "מי זה בא מבצרה חמוץ בגדים... ובא לציון גואל" שאחר-כך. אני לא מבין מה שייך "לא מפריע" - שום דבר לא מפריע לכלום השאלה היא האם זה הגיוני, התשובה היא לא משום שבכל הפרקים שם לא מוזכר מלך ישראל(כמה שזכור לי) והשחקנים הישראלים היחידים הם עם ישראל והנביא - ישעיהו. אין שום סיבה הגיונית לחשוב שמדובר במשיח גם לגבי חמוץ הבגדים איני מבין את כוונתך בוודאי לא מדובר שם על מלך כל שהוא - מדובר על "שרו של אדום". הגיוני שהנביא יתאר את העם ומיד את הגואל, שהרי הוא מדבר מעניין הגאולה. זה בעניין זה. אין שום עניין לתאר את הגואל, להיפך, וזה מה שהראתי לך, זהות הגואל אינה חשובה כל כך, במיוחד בנבואות אלה, העיקר הוא שהקב"ה הוא הגואל
"מחולל מפשעינו" - האם הנביא מדבר כאן מפיהם של כל באי עולם ביחס לישראל? הרי - וזה שמעתי אחר-כך - ישראל נידון על החטאים שלו ולא על אלה של אחרים. "וגם אי-אפשר לומר עליו "על לא חמס עשה", כלומר שאינו חוטא, שהרי הנביאים מדברים השכם והערב על חטאי ישראל." אומנם אמת הדבר שישראל חטא, אך, כפי שמוזכר במקומות רבים המוטיב " כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ" ממצרים עבור את הגלות הראשונה והשניה חוזר המוטיב שעם ישראל כבר סבל מספיק עבור חטאו וכעת הוא סובל יותר מחטאו. ו קָצַפְתִּי עַל-עַמִּי, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם, בְּיָדֵךְ; לֹא-שַׂמְתְּ לָהֶם, רַחֲמִים--עַל-זָקֵן, הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד.(יש' מז) עוד אני קורא עכשיו - "ואת דורו מי ישוחח", עם ישראל קיים הרבה דורות וכאן מדובר על דור אחד, של אדם אחד. מדובר על הדור(התקופה) של הסבל של עם ישראל. למרות שאינני מבין את הפסוק לאשורו, ובכל זאת עיין בהמשך "ומה זה בהתייחס לעם - ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו"? וכן הלאה." אני לא מבין את הפסוק לאשורו ובכל זאת עיין בהמשך ועוד מה שכתבתי - "מפשע עמי נגע למו". את החלק הזה באמת קשה לי להבין. אם נסתכל בהסטוריה של עם ישראל בכל הגלויות והארצות בהם פיזר ה' אותנו, נוכל להבחין עד כמה פרק זה קולע בדבריו. בכל הגלויות סבל עם ישראל סבל רב, העמים השונים ובעיקר הנוצרים לעגו לו חשבוהו נגוע ומוכה א-לוהים. תמיד הסתכלו עליו כ"לא תאר לו ולא הדר". עד שהאפיפיורות החליטה שלא לגעת בו לרעה משום שהוא האות שה' מאס בעם ישראל, ראו כיצד העם הזה שפל ונבזה – מקולל קללת אלוהים. בפרעות השונות עם ישראל התדלדל ביותר וכמעט שמת ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו או כפי שאומר משה בספר דברים. "ונשארתם מתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמיים לרוב" מתגשמת לה הקללה. אולם לאט לאט, בסוף הגלות האחרונה עם ישראל חוזר לארצו. שובר את הנבואה שחזה לו האפיפיור. ולאט לאט הוא ירום ונשא וגבה מאוד. כיום עם ישראל ומדינת ישראל נמצאת במרכז ההתעניינות העולמי. שום מדינה בעלת כמות אנשים כל כך קטנה לא מעניינת אף אחד כפי שעם ישראל בארצו מעניין את העולם בין לטובה בין לרעה. "ולגבי הפרשנויות שהבאתי - התרגום הוא פשט ולא דרש ובכל אופן זה מראה שכך חשבו קדמונינו." תרגום יונתן בשום אופן אינו תרגום פשטני ואם תקרא אותו על הסדר תראה זאת היטב רד"ק ומצודות מפרשים את "והביטו אלי את אשר דקרו" על המשיח בן יוסף שנהרג. איני יודע כיצד אתה קורא רש"י אבל הפירוש "כמספד על היחיד - כאשר יספוד איש על בן יחידו ורבותינו דרשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה" פירוש זה אומר שרש"י מסביר שמדובר על בן בכור, ושחז"ל מפרשים על משיח בן יוסף - כך גם ברד"ק ובכלל אינני יודע מדוע אתה מביא את הפסוקים משם, הרי ברור שהתיאור שם לא מתאר דבר מאורח חייו של ישוע. וזה שמישעיה מ' מדובר על ישראל לא מפריע, שכן יש קפיצות, כמו - "רוח ה' עליי" שאומר הנביא על עצמו קודם ו - "מי זה בא מבצרה חמוץ בגדים... ובא לציון גואל" שאחר-כך. אני לא מבין מה שייך "לא מפריע" - שום דבר לא מפריע לכלום השאלה היא האם זה הגיוני, התשובה היא לא משום שבכל הפרקים שם לא מוזכר מלך ישראל(כמה שזכור לי) והשחקנים הישראלים היחידים הם עם ישראל והנביא - ישעיהו. אין שום סיבה הגיונית לחשוב שמדובר במשיח גם לגבי חמוץ הבגדים איני מבין את כוונתך בוודאי לא מדובר שם על מלך כל שהוא - מדובר על "שרו של אדום". הגיוני שהנביא יתאר את העם ומיד את הגואל, שהרי הוא מדבר מעניין הגאולה. זה בעניין זה. אין שום עניין לתאר את הגואל, להיפך, וזה מה שהראתי לך, זהות הגואל אינה חשובה כל כך, במיוחד בנבואות אלה, העיקר הוא שהקב"ה הוא הגואל
סוף דבר
כדי לסכם אחזור לשאלה המקורית ששאלתי, למרות שהדיון התרחב הרבה מעבר לה, ואנסה להשיב עליה בצורה אובייקטיבית עד כמה שאפשר: "מה שמו ומה שם בנו כי תדע" - מי זה יכול להיות? ובכן, זה לא יכול להיות אלוהים, כי הכתוב אומר - "מי עלה שמים וירד" ואלוהים כל הזמן נמצא בשמים. גם אם נאמר שכתוב "נרדה ונבלה שפתם" ונפרשו כפשוטו, אז היה צריך לכתוב 'מי ירד מהשמים ועלה' ולא כפי שנכתב. וגם משה זה לא יכול להיות, כי לא מתאים לו, למשל, הכתוב - "מי הקים כל אפסי ארץ" והוא גם לא עלה לשמים, אלא התורה ניתנה לו מהשמיים, וגם הוא - אנו יודעים מי בנו, גרשום, ועל כן מה הרבותא בשאלה המצוטטת למעלה? אם כך, אף אחד לא יודע את משמעות הפסוקים האלה! הדברים סתומים, תעלומה. אכן, רק עם רוח קודש אפשר להבין את הכתובים ולזה אפשר להסכים גם מבלי להיכנס לויכוחים תיאולוגיים. כמו שהוא אומר - "כל אמרת אלוה צרופה". ואולי קאסוטו יעזרנו? הוא מפרש - איזה בן-אדם אפשר לומר עליו שעלה לשמים וירד? אף אחד. וכן הלאה. אבל גם זה פירוש קלוש, כי מה הרבותא גם בו. ואגב, יש אדם כזה במיתולוגיה היוונית - פרומתיאוס, שגנב את האש מהאלים, אך הוא לא עשה את שאר הדברים המפורטים. לאלוהים הפתרונים.
כדי לסכם אחזור לשאלה המקורית ששאלתי, למרות שהדיון התרחב הרבה מעבר לה, ואנסה להשיב עליה בצורה אובייקטיבית עד כמה שאפשר: "מה שמו ומה שם בנו כי תדע" - מי זה יכול להיות? ובכן, זה לא יכול להיות אלוהים, כי הכתוב אומר - "מי עלה שמים וירד" ואלוהים כל הזמן נמצא בשמים. גם אם נאמר שכתוב "נרדה ונבלה שפתם" ונפרשו כפשוטו, אז היה צריך לכתוב 'מי ירד מהשמים ועלה' ולא כפי שנכתב. וגם משה זה לא יכול להיות, כי לא מתאים לו, למשל, הכתוב - "מי הקים כל אפסי ארץ" והוא גם לא עלה לשמים, אלא התורה ניתנה לו מהשמיים, וגם הוא - אנו יודעים מי בנו, גרשום, ועל כן מה הרבותא בשאלה המצוטטת למעלה? אם כך, אף אחד לא יודע את משמעות הפסוקים האלה! הדברים סתומים, תעלומה. אכן, רק עם רוח קודש אפשר להבין את הכתובים ולזה אפשר להסכים גם מבלי להיכנס לויכוחים תיאולוגיים. כמו שהוא אומר - "כל אמרת אלוה צרופה". ואולי קאסוטו יעזרנו? הוא מפרש - איזה בן-אדם אפשר לומר עליו שעלה לשמים וירד? אף אחד. וכן הלאה. אבל גם זה פירוש קלוש, כי מה הרבותא גם בו. ואגב, יש אדם כזה במיתולוגיה היוונית - פרומתיאוס, שגנב את האש מהאלים, אך הוא לא עשה את שאר הדברים המפורטים. לאלוהים הפתרונים.
הפרכה...
באמת מעניין מי זה שמוזכר במשלי, אם זה אינו האל. נזכיר את הפסוק: " מִי עָלָה-שָׁמַיִם וַיֵּרַד, מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה". נו, ברור לגמרי שזה הנביא יחזקאל. שנאמר: " וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד, וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי; |הגדש|וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין-הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה, אֲשֶׁר-שָׁם מוֹשַׁב, סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה." (יחזקאל ח', ג') "וַיּוֹצִאֵנִי, דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה, וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ, אֶל-שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים; וְהִנֵּה-מַיִם מְפַכִּים, מִן-הַכָּתֵף הַיְמָנִית. בְּצֵאת-הָאִישׁ קָדִים, וְקָו בְּיָדוֹ; וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם. וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם; וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם. (יחזקאל מ"ז, ב'-ד') אז עלייה באויר לשמיים וירידה חזרה - יש. ורוח חזקה - יש. ומים עד המותניים (כולל השמלה) - גם יש. והכול בשער צפוני בירושלים.
באמת מעניין מי זה שמוזכר במשלי, אם זה אינו האל. נזכיר את הפסוק: " מִי עָלָה-שָׁמַיִם וַיֵּרַד, מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה". נו, ברור לגמרי שזה הנביא יחזקאל. שנאמר: " וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד, וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי; |הגדש|וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין-הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה, אֲשֶׁר-שָׁם מוֹשַׁב, סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה." (יחזקאל ח', ג') "וַיּוֹצִאֵנִי, דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה, וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ, אֶל-שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים; וְהִנֵּה-מַיִם מְפַכִּים, מִן-הַכָּתֵף הַיְמָנִית. בְּצֵאת-הָאִישׁ קָדִים, וְקָו בְּיָדוֹ; וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם. וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם; וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם. (יחזקאל מ"ז, ב'-ד') אז עלייה באויר לשמיים וירידה חזרה - יש. ורוח חזקה - יש. ומים עד המותניים (כולל השמלה) - גם יש. והכול בשער צפוני בירושלים.
נכון. (... גם אתה יכול להבין כשאתה רוצה)
כמו שאתה רואה, קל מאוד להמציא פרשנויות. אין שום סיבה שבעולם לקבל את השטות על הקשר בין מילה אחת בתנ"ך לבין ישו. ישו היה מטיף דתי-חברתי שעיצבן את המימסד והוצא להורג. אל תדביק לו תכונות שלא היו לו. בטח לא שום קירבה ביולוגית לאל. לא מספיק שהמסכן מת בייסורים עם מסמרים בידיים וברגליים?
כמו שאתה רואה, קל מאוד להמציא פרשנויות. אין שום סיבה שבעולם לקבל את השטות על הקשר בין מילה אחת בתנ"ך לבין ישו. ישו היה מטיף דתי-חברתי שעיצבן את המימסד והוצא להורג. אל תדביק לו תכונות שלא היו לו. בטח לא שום קירבה ביולוגית לאל. לא מספיק שהמסכן מת בייסורים עם מסמרים בידיים וברגליים?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.