חלק ב
מה שנשאר זאת אהבה. עליי לחזור ולומר, כי אני חושב שזה הכוח החזק ביותר הפועל ביקום. וגם ביהדות זה מקובל - ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, אמר רבי עקיבא, והלל אמר - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה על רגל אחת. בכלל צריך לומר, שיש נקודות דמיון רבות בין הנצרות והיהדות, בנפרד מנקודות השוני. בראש ובראשונה יש להן מלחמה משותפת באי-האמונה מחד ובאמונה הפוליתאיסטית הפאגנית מאידך - שהנצרות היא זו שביערה אותה מהעולם. אכן מחזיק אני טובה לביעור הגדול אם כי החלקי שערכה הנצרות בעולם, וכמובן גם האסלם. וכפי שלימד אותנו הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא: אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד יב כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם. יג וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום. גם האסלאם שייך לאמונה מונותאיסטית זו. וגם החסידות מושפעת בעצם מהנצרות. העניין הוא להתייחס לפנימיות התורה, שהיא החיות שלה, ושהרי על אלוהים עצמו נאמר כי "אלוהים חי" הוא. כך גם אתה רואה שבדיבור על דברים אלה מתקבל יחס אישי. לומר שהחסידות מושפעת מן הנצרות הוא חוסר דיוק. ישנה השפעה מהלכי הרוח שפקדו גם את ישו הקשורים לעבודת הלב אולם לא מדובר בהשפעה ישירה. ולצורך כך אמליץ לך לקרוא את המאמר הארוך אך המצויין של הרב קוק "דרך התחיה" מצ"ב בקובץ ואם כבר הזכרנו אלוהים חי, אולי זה המקום לתאר לך אחת מן המחשבות שהיו לי בעת חיפושי. שאלתי האם אלוהים יכול להתגשם בדמות אדם ולהפתעתי מצאתי שסתירת טענה זו לא מופיעה אפילו במקום אחד בתנ"ך. אלילים כן, אבל זה לא. ואז חשבתי שזה גם הגיוני, שהרי אם אלוהים הוא כל-יכול אז הוא גם יכול ברצותו להתגשם בדמות אדם, על אף שקשה לנו להבין זאת. א-לוהים אינו אדם "כי לא אדם הוא להנחם". כבדברי לעיל, כאשר תפרוט לפרוטות באופן מעמיק את הביטוי להתגשם בדמות אדם תבין שמדובר בסתירה אפילו לוגית. הרי אינך מדבר על שלטונו של א-לוהים בגוף אדם שדבר זה מופיע רבות בדמות המלאכים ושליחי א-לוהים אחרים, אלא שאין הנצרות מדבר על כך אלא על ביטוי אלילי חסר מובן של התגשמות האל. זאת בניגוד לעיקר השני של הרמב"ם, שאם חושבים על זה - בעצם מפחית מיכולתו של האל וקובע הגדרה אנושית שלו, בניגוד למה שלו הטיף הרמב"ם עצמו. שום חוסר משמעות לוגית אינו מפחית ביכולתו של הא-ל כפי שחוסר יכולתו לברוא אבן שאינו יכול להרים לא סותרת מיכולתו. בעניין הפוליטיקה של הדת כפי שהיא באה לידי ביטוי בהיסטוריה - בזה אני לא מבין הרבה. ובאמת יש להיזהר מכל קיצונות דתית. אך זה לא אומר שיש לשפוך את התינוק עם המים. המדובר בדברי היה שישנו פגם מהותי בנצרות בכך שהיא זנחה את המשפט. אין לה מערכת דינים משפטית שבה קיימים בתי דין נוצריים. היא נשארה רק עם החסד ועולמינו זה דורש גם את הדין אומנם העולם אינו יכול עם הדין לבדו אך גם החסד לבדו מביא להרס עצום. אין אנו צריכים לזרוק את התינוק - אבל הנצרות זרקה חצי מן התינוק(דין) בעניין הכפרה - על-פי התנ"ך - לפי הדוגמה הנוצרית, אכן - יש צורך בשפיכת דם כדי לקבלה, כמו שכתוב - "הדם הוא בנפש יכפר". כיום אין לנו בית מקדש, שחרב מיד אחרי בואו של ישוע, כך שאבדה הצורה הזאת של כפרה. גם הפולחן של יום כיפור תלוי במקדש, כך שהוא בעיתי בימינו. אומנם אין אנו יכולים כיום להקריב קרבנות ואכן אנו חסרים הרבה, בעיקר את הופעת ה' המלאה שהיתה בזמן המקדש, אולם עיקרו של יום הכיפורים הוא בתענית הנפש "עניתי בצום נפשי" בעוד הקרבנות שבו עיקרם טיהור וכפרת המקדש מחטאי בני ישראל כפי שרואים בספר ויקרא. מעבר לזה, אם אתה רוצה בכל זאת להתמודד לגופו של עניין בכתובים, ראה אם אתה יכול להסביר את הפסוק - ישעיהו ט5: "כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום". הרי אלה שמות אלוהיים שניתנים לילד, גם אם - תוכל לומר - שזה ילד אחר. או תוכל לומר שגם בשם יהושע יש את שם השם, אבל נראה לי שזה לא אותו הדבר. ולא שאני חושב שאם רוצים אפשר להסביר כל דבר בכל דרך, לכן אני חושב שהדרך הנכונה היא לקרוא על כך בספרים ולהכריע בעצמך. ועוד אני חושב, שאם הדברים היו כתובים ללא ספק שוב לא היינו צריכים להאמין. מכיון שמכיר אני את הטיעון מן הפסוק הזה אוכל להשיב(שאחרת אתגרך לא היה ברור) משה רבינו בונה מזבח לאחר הנצחון על עמלק במדבר וקורא למזבח "ה' ניסי" – יש לי הרגשה שבמקום זה לא תאמר שמדובר במזבח אלוהי. שם תיאופורי(כלומר שם המכניס בו את שם האלוה) קיים רבות במקרא וגם בתרבויות שמסביב. כמו כן המנהג לתת שם לילד על שם המשמעות הרצויה נהוג אף הוא, בוודאי מכיר אתה את נח – שינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. אין ולוא התחלה של סיבה לחשוב שמדובר כאן באל. בוודאי שכאשר תסתכל בפסוקים בהקשרם תבין את משמעותם האמיתית שיבוא מלך שדרכו תגיע תשועת ה' הגיבור(אולי חזק ה' – חזקיהו בנס שהתרחש לו מול סנחריב – ואכן חז"ל אמרו שבתחילה סבר ה' להפוך את חזקיה למלך המשיח). בכל מקרה בוודאי שאין מדובר כאן באדם שיגיע מאות רבות של שנים לאחר שאשור כבר נהרסה. בין אם הוא ישו ובין אם הוא אדם אחר. אה, ונזכרתי - האמונה היא בלב, לא הראש. כמו במילה האנגלית - שמקורה מסתבר עברי - ביליב (אמונה) - בלב. גם בשלמה נאמר שה' נתן חכמה בלבו, לא בראשו. וגם ביהדות אומרים - בתרגום מארמית - אלוהים רוצה את הלב. השכל הוא מוגבל ואני ממליץ לך לא להסתמך רק עליו, אף על פי שככלי הוא מצוין. היהדות היא יותר הראש והמשיחיות הלב, כך נראה לי. חוץ מזה זה עם "קשה עורף" ככתוב. יש להסיר את עורלת הלב. יחזקאל יא19: "ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר". ה' הוציאנו ממצרים ודאג שכמעט כל מצווה תיקשר באופן כל שהיא ליציאה זו וכאשר הוא מופיע בפני בני ישראל הוא אינו מבקש מהם להאמין בו אלא הוא מזהה את עצמו במאורעות הברורים לכולם שקרו. לא כל דבר דורש אמונה, יש גם דברים שהם לפני האמונה. עד כאן. נ.ב. הוידאו שצרפת היה די מעניין. צום קל. אני שמח - השיעורים של הרב אורי שרקי מומלצים מאוד. ובהקשר שלך במיוחד החלקים הראשונים בפירוש ספר הכוזרי. יהודים אמיתיים נוהגים לברך בצום מועיל, משום שעיקרו של הצום הוא עינוי הנפש ביום הכיפורים. ואין אני מנסה להיות קטנוני - נקודה זו מהותית בדיון שלנו