הגברת באדום
New member
איך אני יוצאת מזה?
לפני 4 חודשים לערך נפרדתי מבן זוגי. (הינו יחד כשנה וגרנו יחד כ10 חודשים) יומיים בערך אחרי הפרידה גיליתי שאני בהריון (חודש 5 בהווה) ואחרי הרבה שיקולים החלטתי לשמור את ההריון. בכל הנוגע להריון האקס מאוד תומך. רוצה להיות מעורב כמה שיותר ומתרגש. בכל הנוגע אלינו, הוא היה מאוד רוצה שנהיה ידידים טובים שנדבר על הכל ושהוא יוכל לעזור לי ולהיות איתי כי אני די לבד. אבל לי מאוד קשה להיפתח אליו למשל כי אני לא מאמינה לרב מה שהוא אומר (הסיבה העיקרית לפרידה- שקרים ובגידות שלו שהובילו למתחים,עצבים וריבים). בנוסף שנינו הסכמנו שאנחנו נשארים אפלטוניים לחלוטין.(הוא העלה את הנושא ראשון) זה כמובן מאוד קשה כי קיימת משיכה אדירה ביננו וכבר קרה כמה פעמים שהנושא עלה וכל פעם צד אחר יזם התרחקות כי ברור לשנינו שאם נכנס למיטה זה רק יסבך את העניינים. ובכל זאת, עד לפני חודש זה היה קורה מדי פעם. לפני חודש שמנו לזה סטופ באופן סופי ומוחלט ומאז גם פילטרוטים, שיחות סביב הנושא וכאלו אני עוצרת כי גם ככה ברור לי שזה לא יגיע לשום מקום וזה בעיקר גורם לו לסתבוכות עם עצמו. יש לי 2 בעיות: 1. לשחרר אותו. מאוד קשה לי המחשבה שאני אצטרך להיות חלק ממין משולש יחסים (בינו לבין משהי אחרת) כשאני לא יכולה ליצור לי מערכת יחסים משלי כרגע. (הכוונה לדעת שהוא עם מישהי אחרת ולהתידד איתה מעט כדי לקבל בטחון שתהיה עם הילד שלי) וכן, אני יודעת שזה לא הוגן מצידי. ידעתי למה אני נכנסת שהחלטתי לשמור את ההריון, אבל זה לא הופך את זה ליותר קל. 2. להצליח לשתף אותו בתחום הצבת הגבולות. ניסיתי מספר פעמים לנתק כל קשר תוך החלטה שנחזור לקשר קצת לפני הלידה. הוא טוען שאז לא יהיה לנו מספיק זמן כדי ליצור סוג של מערכת יחסים ידידותית שנדרשת כדי לתפקד כמו שצריך סביב התינוק והוא צודק, אבל אני מוצאת את עצמי קורסת ריגשית לפעמים. ממש מתפרקת. ובדרך כלל לא היתי מגדירה את עצמי כבעלת רגישות יתרה. בקיצור – לא יודעת מה לעשות. איך בדיוק לשים גבולות כדי שיהיה לנו קשר נינוח שמבוסס על ידידות סתמית מצד אחד (בשביל לא להיפגע ממנו) ככה שאני אוכל לראות אותו בבדיקות, להיעזר בו במה שקשור בהריון וכד'. אבל עדין לא להיות קרה מדי ומרוחקת כי זה יוצר מתח ואז הוא נהיה קשה ותוקפני. ויחד עם זאת לא לצפות ממנו ולא להיפגע ממנו כל-כך. סליחה על האורך ,ניסיתי לקצר ולהכניס כמה שיותר פרטים שמשנים לעניין.
לפני 4 חודשים לערך נפרדתי מבן זוגי. (הינו יחד כשנה וגרנו יחד כ10 חודשים) יומיים בערך אחרי הפרידה גיליתי שאני בהריון (חודש 5 בהווה) ואחרי הרבה שיקולים החלטתי לשמור את ההריון. בכל הנוגע להריון האקס מאוד תומך. רוצה להיות מעורב כמה שיותר ומתרגש. בכל הנוגע אלינו, הוא היה מאוד רוצה שנהיה ידידים טובים שנדבר על הכל ושהוא יוכל לעזור לי ולהיות איתי כי אני די לבד. אבל לי מאוד קשה להיפתח אליו למשל כי אני לא מאמינה לרב מה שהוא אומר (הסיבה העיקרית לפרידה- שקרים ובגידות שלו שהובילו למתחים,עצבים וריבים). בנוסף שנינו הסכמנו שאנחנו נשארים אפלטוניים לחלוטין.(הוא העלה את הנושא ראשון) זה כמובן מאוד קשה כי קיימת משיכה אדירה ביננו וכבר קרה כמה פעמים שהנושא עלה וכל פעם צד אחר יזם התרחקות כי ברור לשנינו שאם נכנס למיטה זה רק יסבך את העניינים. ובכל זאת, עד לפני חודש זה היה קורה מדי פעם. לפני חודש שמנו לזה סטופ באופן סופי ומוחלט ומאז גם פילטרוטים, שיחות סביב הנושא וכאלו אני עוצרת כי גם ככה ברור לי שזה לא יגיע לשום מקום וזה בעיקר גורם לו לסתבוכות עם עצמו. יש לי 2 בעיות: 1. לשחרר אותו. מאוד קשה לי המחשבה שאני אצטרך להיות חלק ממין משולש יחסים (בינו לבין משהי אחרת) כשאני לא יכולה ליצור לי מערכת יחסים משלי כרגע. (הכוונה לדעת שהוא עם מישהי אחרת ולהתידד איתה מעט כדי לקבל בטחון שתהיה עם הילד שלי) וכן, אני יודעת שזה לא הוגן מצידי. ידעתי למה אני נכנסת שהחלטתי לשמור את ההריון, אבל זה לא הופך את זה ליותר קל. 2. להצליח לשתף אותו בתחום הצבת הגבולות. ניסיתי מספר פעמים לנתק כל קשר תוך החלטה שנחזור לקשר קצת לפני הלידה. הוא טוען שאז לא יהיה לנו מספיק זמן כדי ליצור סוג של מערכת יחסים ידידותית שנדרשת כדי לתפקד כמו שצריך סביב התינוק והוא צודק, אבל אני מוצאת את עצמי קורסת ריגשית לפעמים. ממש מתפרקת. ובדרך כלל לא היתי מגדירה את עצמי כבעלת רגישות יתרה. בקיצור – לא יודעת מה לעשות. איך בדיוק לשים גבולות כדי שיהיה לנו קשר נינוח שמבוסס על ידידות סתמית מצד אחד (בשביל לא להיפגע ממנו) ככה שאני אוכל לראות אותו בבדיקות, להיעזר בו במה שקשור בהריון וכד'. אבל עדין לא להיות קרה מדי ומרוחקת כי זה יוצר מתח ואז הוא נהיה קשה ותוקפני. ויחד עם זאת לא לצפות ממנו ולא להיפגע ממנו כל-כך. סליחה על האורך ,ניסיתי לקצר ולהכניס כמה שיותר פרטים שמשנים לעניין.