אני לא גרושה אני רווקה
אבל לדעתי הכל עניין של התאמה , אני עד גיל 31 לא רציתי לעולם להתחתן , אבל קרו כמה ארועים שגרמו לי להבין שכל אלה שלא מסתדרים בדיעבד ידעו גם לפני החתונה , כלומר היו סימנים אבל הם חשבו שאחרי החתונה זה יסתדר . אולי לא תמיד זה ככה , אולי יש הרבה אנשים שכן הסתדרו לפני החתונה , אבל עדיין זה עניין של התאמה , בתור התחלה כמובן . נראה לי שהסוד הוא בבחירה וזה בוודאי לא פשוט , כי כשמוצאים את האדם המתאים יודעים שהוא מתאים , אבל זה לא אומר כשמוצאים את האדם הלא לא חושבים גם אז בטעות שהוא מתאים ואם אנשים מגלים שהם לא מתאימים , אז מה יעשו ? יתאימו בכוח? במוקדם או במאוחר זה לא יחזיק מעמד או שהם ידונו לתסכול מתמיד ועצב וצער וכן הלאה , לכן אני מסכימה עם "ערסלייט" יותר בריא זה להיפרד ולא לרפא , לא שזה כל-כך פשוט . אני אומרת את כל זה בגלל הניסיון הרע שיש לי ולאחים שלי עם ההורים (ולהבדיל) ולעומת זאת הניסיון הטוב שיש לאח שלי עם אשתו למרות שהוא גדל באותו בית ולמען האמת בזכות זה , אבל בעיקר כי יש התאמה . שוב ברור שזו רק ההתחלה ברור שצריך להתאמץ וצריך תקשורת וצריך עוד אינספור משתנים ובעיקר המון רצון טוב , אבל כשיש התאמה , זה כאילו שמישהוא מראה לך את הדרך ויותר קל לעשות את כל השאר וכשאין התאמה זה כמו לדפוק את הראש בקיר מה שלא עושים וכמה שלא משתדלים וזה כמו טיפה בים , כמו שקל באובר-דראפט של ......
אולי מה שצריך לעשות זה לפתח שיטה איך למצוא את האדם המתאים .