סליחה, את יכולה להגיד
'אפילו בלי לשים לב אני מרכלת על אנשים..ככה זה וזהו נקודה!' אוקיי? אם את מרכלת על החברות שלך, אז זוהי בעיה שלך ושלהן. אני באופן אישי לא מרכלת על חברות שלי. לא על אלה שבאמת אני מחשיבה אותן כחברות ושבאמת אכפת לי מהן, בסדר? אז אל תגידי שזה מה שכיום. ומי שמרכלת על החברות שלה זה רק מראה על עומק החברות שלהן. בקשר לריב, אני אמרתי שלא יכול להיות ריב בקשר? אני אפילו הזכרתי את המילה הזאת? לא. ולהפך, ריב בקשר זה לדעתי דבר מנאוד חשוב כי זה דבר שמאוד מחזק את הקשר אחר כך ושגורם לאנשים עוד יותר להיפתח ואני דווקא חושבת שריב בכל מערכת יחסים זה דבר נורמלי ואפילו רצוי מדי פעם. בקשר לאנגלים, את יכולה להגיד מה שאת רוצה וגם כולכם. לא אתם חיים עם האנגלים, אני חייה איתם. אז תגידו מה שתם רוצים, אני לא התווכח איתכם אפילו. אני רואה איך פה מערכות יחסים בין בנות בגילי מתנהלות. אני רואה איך שחברה מרכלת על ה'חברה' שלה מאחורי הגב ואחרי זה מתנהגת רגיל איתה. אני רואה איך שאנשים פה שמחשיבים את עצמם כחברים אפילו עוד לא היו אצל ה'חבר הכי טוב שלהם' בבית. אני רואה איך שכל מה שהם עושים ביחד זה להתמסטל ולהשתכר. ואולי יש יוצאי דופן, אבל אלה באמת מיקרים דיי נדירים ויותר יש אותם אצל אנגלים יותר מבוגרים. יש פה אנשים שכל החיים שלהם לא ידעו אפילו מזה חבר אמיתי. פשוט כי הקונספט שלהם של חברות הוא משהו לגמרי שונה ממה שאנחנו מגדירים אותו. אין אצלהם קירבה והם גם לא מרגישים שזה חסר. ודווקא בגיל ההתבגרות לדעתי החברות היא הרבה פחות חזקה, כי בני נוער הם יותר הפכפכים ומשנים את הדעות ואת החברים שלהם כל הזמן, בניגוד למבוגרים שיותר אפשר לסמוך עליהם וגם בקשר עם אחרים הם יותר נאמנים. אבל זו דעתי.