אוף דיכאון.......

[maya14]

אמילי

כשתחזרי לגור בארץ ולא רק לביקור אני רוצה שאז תגידי לי שהרגשת שכלום לא השתנה, כי אז את באמת תרגישי מה השלוש שנים האחרונות עשו לך ולהן. ואני ממש לא חושבת שהחברות שלי בארץ הן לא אמתיות, אני מאוד אמינה בקשר שיש לי איתן ואם הן לא היו הן לא היו שומרות על הרבה סודות ולא היו עושות את כל הדברים שעשו למעני לאורך השנים, אבל אנשים משתנים wake up! גם אם אין מרחק גיאוגרפי ביניהם לפעמים קשרים משתנים. החברה הכי טובה שלי אחותי ואחותי זו הדוגמא הכי טובה לכך. אחותי גרה בארץ , היא לא עזבה אבל עכשיו כולם בצבא במקומות שונים. החברה הזאת ואחותי היו צמודות כמו תאומות לפני כמה ימים שהיא סיפרה לי שאין ביניהם ב-כ-ל-ל קשר הייתי בשוק וגם כל מי שהכיר אותן, הן היו תאומות ואחיות בנפש, והנה החברה הכי טובה שלי הכירה אנשים חדשים שהיא רואה אותם כל יום ופתאום יותר נחמד לה הצבא שינה אותה וגם את אחותי. אמא שלי סיפרה לי שהיא והחברה הכי הכי טובה שלה מאז אחרי תיכון שכל אחת הלכה לצבא נותק הקשר וזה קורה בהמון חברויות ואת לא יכולה בגלל זה להגיד שהן "לא אמיתיות" כי אלו אנשים ואני מבטיחה שיגיע יום שהקשר בינך לבין לפחות חלק מהחברות שלך יתנתק. והדברים האלה קורים בתחילת תיכון והשלב השני שהדברים האלו קורים זה צבא ואוניברסיטה במיוחד שאת כ"כ רחוקה. חברות שלך רק התחילו צבא חכי ותראי מה יהיה בעוד שנתיים שהן יסיימו צבא ויתחילו אוניברסיטה.

 

[kit k@t]

אני מסכימה,

לא ידעתי איפה לתקוע את זה אז אני פשוט כותבת פה... לדעתי חברויות מתנתקות, פשוט כי ככה זהו דרכו של עולם... כשהייתי בתיכון בכיתה י', התשנתי המון, ואפילו בלי לעבור למדינה אחרת התרחקתי מהחברות שלי.. ואחרי חודשיים בערך הבנתי שאני כבר לא יכולה (וגם לא רוצה) לחזור לאותו המקום. כי לדאבוננו העולם מסתובב רק קדימה ומה שנעשה אין להשיב. החברה ההכי טובה שלי בארץ היא יותר מחברה, היא אחות... היא הבן אדם ההכי קרוב אלי בעולם, אבל עדיין הקשר שלנו מתרופף. אני לא אומרת שאני ונטי לא חברות יותר, אני פשוט אומרת שבגלל שאני לא יכולה להתקשר אליה פעם ביום, ובגלל שאנחנו לא נפגשות לפחות פעם בשבוע אני לא מעורה בחיים שלה יותר... היא יודעת על הדברים החשובים שקוראים לי, אבל יש מיליון ואחד דברים שהיא לא יודעת. בהתחלה נילחמתי בזה והייתי עצובה, ועכשיו אני מבינה שזהו דרכו של עולם... שאר החברים שלי כותבים לי פעם בחודש בערך ובאימייל הזה הם מסבירים עד כמה הם חברים רעים. ולעומת פעם, שהייתי עונה להם בשנייה שקיבלתי את האימייל עכשיו יש גם לי סדר עדיפויות, וללכת לסטפני לראות סרטים קוסם לי יותר מלכתוב אימייל לאלון... החיים ממשיכים. אני הרי זו שאמרה שאין עתיד במדינה אם לא עוזבים את ההווה, וההצהרה הזו מתאימה פה מאד... אם אתם זוכרים נועה פעם הייתה קמה מוקדם מוקדם בבוקר כדי לדבר עם חברים שלה. היום, אני מניחה, היא כבר לא עושה את זה, ובגלל זה היא הייתה מסוגלת לפתח קשרים אמיתיים עם האנשים בניו זילנד... לדעתי מי שלא השתלב במדינה בה הוא נמצא הם האנשים שלא מוכנים לוותר על העבר שלהם. קאט

 

[A n g e l D u s t]

טוב, מה שתגידי.

אני יודעת שאם אני עכשיו חוזרת לארץ הקשר ביני לבין חברים שלי יהיה בדיוק אותו דבר. זה יהיה ככה גם אם אני אחזור לארץ בעוד שנתיים או שלוש. כמו שאת בעצמך אמרת, אנשים משתנים גם בלי מרחק אז כנראה שלא היית בקשר עם החרות שלך גם אם היית נשארת בארץ כי ככה זה. זה לא שאת כל החברים הכי טובים שלי הכרתי ביסודי ומאז הם איתי. ברור שעם הזמן ניתקתי קשרים עם אנשים שהיו קרובים אליי בגלל שהם השתנו, בגלל שאני השתנתי או בגלל המרחק. ככה זה מן הסתם. אבל החברים הטובים שלי שנשארו עד היום הם אנשים שיהיו קרובים אליי גם אם אני לא אדבר איתם חודש וגם אם אני לא אראה אותם שנה. אני חושבת שמי שצריכה להתעורר זאת את. תקשיבי קצת לאחרים ואל תשארי תקועה בדיעות שלך, לא סתם יש פה אנשים שאומרים לך שהם בקשר עם חברים שלהם מהיסודי ואנשים שעוד נשארו להם חברים טובים בארץ. כמו שכבר אמרתי, ביום שיהיו לך חברים אמיתיים אז אולי תביני מה שאני מנסה להגיד פה.

 

[kit k@t]

איזו התנשאות....

 

[Julia16]

מסכימה.

את באמת מדברת בצורה דיי מתנשאת, אמילי. וגם עוד הרבה אנשים פה. אתם מביעים את הדעות שלכם בצורה ממש מתנאשת ואגרסיבית שגורמת לזה שאנשים לא ירצו להגיד את מה שיש להם להגיד. אז תחשבו קצת על הדרך התבטאות שלכם.

 

[kit k@t]

וחוץ מההתנשאות,

ההתלהמות הזו וההתגוננות הזו מראים שבדיוק יש לך חששות לגבי החברים שלך... רק שתדעי. קאט

 

[J0nathan17]

לי היו חששות...

אחרי שנתיים הן כבר נעלמו

ובמילים בוגרות: ננה בננה, לנו יש חברים ולכם לא!

 

[A n g e l D u s t]

מילים כדורבנות

אני פרשתי מהויכוח. תחשבו מה שאתם רוצים רק אל תקבעו שאי אפשר לשמור על קשרים.

 

[kit k@t]

סליחה או אמילי הכל יודעת...

אני לא אעיז לא להסכים איתך... קאט

 

[A n g e l D u s t]

לא אמרתי שאני יודעת הכל

אבל איך זה יכול להיות שיש פה מספיק אנשים שכן אומרים שאפשר לשמור על קשר ועדיין יש כאלה שמתעקשים שזה לא יכול להיות?

 

[kit k@t]

כי יש אנשים שחיים בהשליות.

 

[Mr C o C o N u T]

אשליות*../images/Emo72.gif

 

[אסף 8]

למה אשליות?

למה את כל כך מתקשה להאמין שזה אפשרי לשמור על קשר? מה יש לך נגד זה שיש אנשים שכן שומרים על קשר, ועדיין מרגישים קרובים? אם זאת אשליה, אז גם חברות זאת אשליה, כי העניין בחברים זה שלא חייבים להיות איתם כל הזמן והם יבינו את זה אבל ישארו חברים שלך... במקרה של רוב הפורום זה לא שאנחנו לא איתם כל הזמן, אלא בכלל לא איתם חוץ משיחות וביקורים... אבל עובדה שהחברים שלי מהארץ עדיין קרובים אלי....

 

[okts]

מסכימה עם אמילי!!!

גם אני יודעת שאם אני אחזור עכשיו לארץ הקשר שהיה לי עם החברים שלי יהיה בדיוק אותו הדבר אם לא יותר הדוק. עברתי כבר את השלב של להיות עם אנשים שיענתי חברים שלי. ב4 השנים החרונות לפני שעברתי לארה"ב הבנתי מי הם החברים האמיתיים לי, ותאמינו לי, אפילו שאנחנו לא מדברים בטלפון כל יום ולא מתראים כל יומיים זה לא אומר שאנחנו לא חברים. האנשים האלה תמיד ישארו לצידי ואני אהיה לצידם. לפני 3 שנים נראה לי, הלכתי עם חבר שלי ברחוב, וחשבנו על העתיד (באותו זמן עדיין לא ידעתי שאני אעבור לגור פה), חשבנו מי יהיו החברים שישארו לנו, עם מי נשמור על קשר, ומי הוא חבר "חרא". כמה טעינו אז, החברים שחשבנו שישארו עדיין חברים מאוד טובים שלי, ואלה שחשבנו שהם שם רק בשביל לבלות איתנו עליהם טעינו בגדול, הם חברים טובים מאוד שלי, שומרים על קשר תמיד. ותמיד אנחנו מדברים. אז כנראה, כמו שאמילי כבר אמרה, לא היו לכם עדיין את החברים האלה שתמיד ישארו לצידכם, לא היו לכם את החברים האמיתיים עדיין. כשתפגשו אותם, תזכרו באמילי ואולגה מפורום נוער בחו"ל שאמרו לכם, שחברים טובים אף פעם לא יעשבו אתכם, והקשר ביניכם ישאר כמו שהוא אפילו שיש ביניכם קילומטרים של מרחקים.

 

[אסף 8]

../images/Emo6.gif

 

[maya14]

קאט הוצאת לי את המילים מהפה

 

[Julia16]

קודם כל, מאיפה בדיוק את קבעת

שאין לנו חברים אמיתיים? מזה שאמרנו שלדעתנו אי אפשר לשמור על קשר כשנמצאים בארץ אחרת אז את כבר החלטת וקבעת שאין לנו חברים אמיתיים? באמת נהדר. דבר שני, אולי אני באמת לא מאמינה באנשים יותר מדיי, אז מה? ואת יודעת מה, אני מודה. אני מאמינה שהבנאדם היחיד שאת יכולה באמת לסמוך עליו זה את עצמך. זה מה שאני למדתי. כבר עברתי המון חוויות שקשורות לחברויות בחיים שלי ונכוותי הרבה וראיתי שחברות יכולות לעשות אפילו דברים קטנים שיכולים ממש לפגוע בקשר. ראיתי שכל אחד עובד לפי האינטרסים שלו ויעשה דברים רק בשביל הנוחות והטוב שהוא יקבל מזה. זה מה שאני ראיתי. ותאמיני לי שאני בנאדם ממש נאמן. אני חברה מאוד טובה ונאמנה ואף פעם לא היתי מרכלת או פוגעת בחברות שלי באיזהשהיא צורה. אבל ראיתי שאצל המון אחרים זה לא ככה. מבחינתי, אפילו אם החברה מרכלת עלייך עם חברה אחרת זו כבר פגיעה בחברות. ויש עוד המון דברים שמראים איך שחברות יכולות להיות הפכפכות וממש לפגוע בחברה השנייה. לדוגמא, אפילו בשביל בנים. כמה חברויות נשחקות בגלל בן ששתי החברות רוצות? או דוגמא, פופולריות. כמה חברויות נשחקות בגלל שאחת מהחברות רוצה להיות יותר פופולרית ומפסיקה להסתובב איתך והולכת להסתובב עם הבנות ה'מקובלות'? וכמה חברויות נשחקות פשוט בגלל שהבנאדם משתנה? בכלל, פה באנגליה אין חברויות אמיתיות בכלל. בנות שאמורות להיות חברות אחת של השנייה מרכלות אחת על השנייה מאחורי הגב ולפעמים אפילו בפרצןף. אין בינהין שום קשר והם בקושי מכירות אחת את השנייה. הם לא יודעות להקשיב, לא באמת מתעניינות. וזה הרוב פה. בישראל זה דווקא שונה ושם החברות כן מתעניינות ויודעות להקשיב והכל, אבל גם שם יכול להיות רכיליות ופגיעות וגם יש מקרים לא טובים. אניי לא אומרת, יש מקרים שהחברות היא כל כך חזקה ולשני האנשים מאוד חשוב ממנה שהם לא יתנו לזה להישחק. אבל אלו מקרים נדירים. ובמיוחד נדירים בגיל ההתבגרות.

 

[A n g e l D u s t]

תגידי

את בת 16 או 13? לא זכור לי בכיתה י' שלאנשים היה אכפת מי פופלארי ומי לא. זה היה אולי בכיתה ז' אבל למי לעזאזל מזיז בכיתה י' אם הוא פופלארי או לא? יש לך את הקבוצת חברים שלך וזהו. אמנם זה לא קשור אבל לגבי בנים זה קשור לחברות שלך. אם יש לך חברות זונות אתם תריבו על בנים או יותר גרוע. אולי פשוט יש לך הגדרה מעוותת קצת לחברות. וכן, אם אתן חושבות שאי אפשר לשמור על קשר כשנמצאים בחו"ל סימן שאין לכם חברים אמיתיים. תתחילי להאמין קצת באנשים, אולי זה יעזור לך קצת באנגליה.

 

[נעמצי]

עכשיו אני עצבנית, ותורי להגיב

מצטערת לאכזב את כל הפסימיסטים, אבל על קשר אפשר לשמור בכל מקום. גם אם אוקינוסים מפרידים ביניכם קשר נשמר. קודם כל כל אחד צריך להגדיר לעצמו מה זה חבר. חבר 1) מישהו להסתובב איתו 2) מישהו לצחוק איתו 3) מישהו שמבין אותך 4) מישהו שמכיר אותך 5) מישהו שגם ב4 לפנות בוקר אם תרים אליו טלפון יהיה שם בשבילך 6) מישהו שיוריד את הירח בשבילך. 7) משיהו שאוהב אותך וזה עוד המון החברים שלי בארץ מכירים אותי, אוהבים אותי ונמצאים שם בשבילי תמיד. זה לא קלישאה, זו מציאות. אני יום יום איתם במסנג'ר , בטלפון והם בלב שלי כל הזמן אני לא חושבת 24 שעות ביממה- מה הם עושים. לא כי אני רעה, אלא כי אני בונה לעצמי פה חיים. אבל אין יום שאני לא מזכירה אותם לסביבה שלי, ומתגעגעת אליהם ואני יודעת שלמרות שמפסח לא ראיתי אותם הם יחכו לי בשדה התעופה ונתחבק כמו משוגעים. ושהם סופרים את הדקות עד שאני אגיע וזהו. אנשים משתנים- נכון. אבל גם בארץ הייתי משתנה להיות אני החדשה. אולי פחות מרדנית, ופחות כמה דברים אבל גם הם משתנים ולא הופכים ל"גוש" אלא לחברים עם האינדיבידואליות שלהם להתבכיין שזה בגלל המעבר לחו"ל זה קראפ אוף בולשיט. קאם און! אז כאלה חבריות יתנתקו גם עם מעבר עיר/ תיכון/ שכונה/ צבא/טיול. אם חברות נהרסת זה לא חברות- ואם אנשים משתנים אז סבבה. מה הבעיה? החכמה היא למרות השינויים להישאר חברים. יש לי בת דודה שלא ראיתי שנים- אז בגלל שאני לא ראיתי אותה אני לא אהיה איתה בקשר? גיב מי א ברייק זה הכל בראש הכל קשור בחשיבה שלך ואם החברויות שלך קצת פחות טובות - סורי בייב זה אומר הרבה על מה שהיה קודם קאט דה בולשיט

 

[feeler]

then i guess i have no friends.

in any place. i was just thinkin about it yesterday, how i m goin thru somethin and i have no one to talk to. the girls here that i call friends are only around when they need somethin from me, and there is only one person i can atually talk to, but she's in another school and she's older than me, so it's different and it's hard. my friends back home don't show any will to keep in touch with me, and i almost never talk to them. on the other hand, i know that it doesn't matter when, but when i come back home they're gonaa be there, waiting for me at the airport, and we're gonna be just like we were. it happened to me even when i was still back home, that me and my best friend lost touch, and almost a year later i saw her and it was like bothing happened. my mom says that last time we lived out of israel she learnt what a true friend is. it's a person that no matter how long you haven't seen, when u meet you just pick up where u left off, and you can always count on them.