אוף דיכאון.......

[תה צמחים]

גם אני מרגישה ככה ../images/Emo4.gif...

אם זה מנחם אותך...

 

[Odish16]

זה נורמלי לחשוב כמו שאת חושבת

אני מבינה אפילו מה את חושבת..:/ אני כאן בקרוב שנה..(ישמרני האל) ואני בקשר עם מי שרוצה לשמור קשר.. אני יותר בקשר עם החברים של אחותי שזה די עצוב אבל שותקים ואומרים תודה. אולי פה ושפ גם מדברת עם חברים מהארץ, אבל זה פשוט לא זה.. אני לא יודעת עד כמה החברויות האלו היו אמיתיות או שאולי מגלים את זה רק אחרי שעוזבים. וממש כשעזבתי, אחרי כמה חודשים שעזבתי בעצם..הייתי בדיכאון קטסטרופי.. כעסתי כל כך על כולם. על איך הם יכולים לעשות דבר כזה לא לשמור על קשר ולהמשיך בחיים שלהם?? אבל אין מה לעשות, חייבים להמשיך, זה כואב.. ובכל מזגרת את מכירה אנשים חדשים, כל החיים מכירים אנשים..אנשים באים ואנשים הולכים.. מה שכן ישאר לך זה הזכרונות, תמיד זוכרים את הזכרונות הטובים.. וזה טוב לפעמים. וכשתחזרי זה אולי יהיה יותר טוב ממה שהיה לך לפני שעזבת, את לא יכולה לדעת..את כמובן תכירי אנשים חדשים ואולי החברים הקודמים ישארו איתך בכל מקרה. הזמן יעשה את שלו...כמו שאומרים :/

 

[okts]

טוב אז ככה......

אני פה כבר יותר משנתיים, ועם החברים שהיו לי בארץ יש לי קשר טוב מאוד. אני לא יושבת איתם כל יום בטלפון, פעם ב....., אבל בכל מקרה החברים שלי תמיד היו ואני בטוחה שתמיד יהיו לידי. אף אחד מהם בחיים לא אמר לי שבגלל שאני עוברת אז אנחנו לא בקשר יותר. אז כנראה זה עניין של הגיל. כשאני עברתי הייתי בת 16 ורוב החברים שלי היו בני 17-18. ואנשים מבינים שחברים לא תמיד באים והולכים. אז לי כנראה היה את המזל למצוא חברים כאלה טובים. ולך יש בכלל מזל, את מבקרת אותם פעמיים בשנה, אני רק פעם בשנה, וגם בשנתיים-3 הבאות אני לא אסע כי צריך להשקיע את הכסף באוניברסיטה. אבל חברים שלי תמיד יהיו לידי, בזה אני בטוחה. כן, הם לפעמים מבלים במקומות כאלה שאני ממש מקנאה בהם, אבל מצד שני אני בטוחה שהם גם מקנאים בי (לא שיש במה, אבל תמיד מוצאים סיבות) אז אל תדאגי, אם חברה שלך אמרה לך את זה, ז"א שאת יותא טובה ממנה בהרבה, אני בטוחה שאת לא היית אומרת לה דבר כזה. אז קחי את זה באיזי, ותכירי מלא אנשים חדשים, ותאמיני לי, יהיו לך חברים הרבה יותר טובים ממנה!!! מבטיחה!

 

[נעמצי]

חברים נשארים חברים

לא משנה איזה מרחק אני יודעת שאני חסרה רק לחברים הכי הכי הכי הכי שלי. השאר שכחו ויזכרו בי רק כשהם ירצו שאני אשלח להם משהו, או שאני אהיה לידם בארץ אבל פאק, שימותו, לא היה לי אכפת מהשאר לפני וברור שלא אכפת לי מהם אחרי. כל חוויה שהם עושים לבד זה מעצבן וכואב, ואני מפספסת את זה ועל זה אני בחיים לא אסלח לאבא שלי, אבל פאק, יש לי פה חוויות שאני עוברת לבד והם לא יעברו. וסה"כ הכל מבאס, אבל שורדים

 

[שירנושקה]

בובה זה טבעי...../images/Emo13.gif

אבל כשאת תפתחי קשרים ותצרי חברויות כמו בארץ, גם את לא תחשבי על החברים בישראל כל דקה ב-24 שעות.. גם לך יהיו סדרי עדיפויות, ותמיד אבל תמיד את תזכרי את החברים, כמו שהם זוכרים אותך. זה קצת כואב בהתחלה, ותאמיני לי שאני יודעת כי אני חושבת שאני שברתי שיאים עם הבכי שלי ולבנאדם נורמלי כבר היה נקרע הפרצוף מרוב בכי ונזלת... (זה כבר לא ממש קשור... אבל ניחא...) את תראי, הכל יהיה טוב. ואפשר איכשהו לשמור על קשר. כשתחזרי לארץ אולי זה לא יהיה אותו דבר, וכל מה שהם יספרו ייראה לך כאילו את לא קשורה אבל גם הם יתעניינו וישאלו איך היה שם וכו' וכו'... אם יש לך חברים טובים- הקשר יישמר. אם יש לך חברים שדאגו רק לאינטרסים שלהם- אז לא. ואני יודעת על שלושה קשרים שלי שאם אני אחזור לארץ יהיו אותו דבר- -עם אודליה (במידה והיא תחזור לארץ) -עם שיר (הידיד הכי טוב שדואג לעדכן אותי בכל מה שקורה וגורם לי להרגיש שייכת למרות שלא ממש הולך לו...

) ועם זוהר- חברה מהגן (מגיל 5 וחצי חחח) שכמה שלא ממש היינו בקשר לפני שעזבתי, עדיין היא היתה שכנה שלי ותמיד שמרה עליי כמו על אחותה הקטנה... ואני יודעת שהיא מתגעגעת. זה פשוט כל כך אמיתי כשהיא אומרת את זה.

בכל מקרה, אני בטוחה שתיצרי קשרים עם אנשים ושיהיו לך חברויות אבל את צריכה להרפות טיפה מהעבר...

תהיי אופטימית ו... בהצלחה!

 

[ירגזי כחול]

חח תודה לך ותודה לכולם ../images/Emo13.gif אבל....

זה היה סתם קטע מעצבן אבל זה לא שאין לי קשרים באמריקה, יש לי, אני פה כבר יותר משלוש שנים.. פשוט אני מאוד קשורה לאנשים האלה מהמחנה ועצוב לי לראות את עצמי כל כך בחוץ אבל זה פסיידר כשאני אחזור נראה... וגם אם לא חפיף..... אבל זה לא כאילו אין לי פה חברים זה ממש לא ככה.... אני חושבת שיש לי נטיה לרצות חזרה לארץ אבל זה סתם... כאילו לא סתם אבל לא כזה נורא לי פה, בכלל לא... בכל אופן תודה.