בהחלט צודקת אני לא עקבי.
אסביר : בקשר לשאלה הראשונה : אני חושב שיש איזה מקום שבו האדם כאשר הופך לנשלט כלומר שמופעל עליו כך הוא פטור מלחשוב בעצמו, והרבה אנשים גם חכמים מאוד רוצים שיעשו עבור,ם יחשבו עבורם, יעשו מה שהם לא יכולים, לכן במצב כזה יש פה שליטה שנגמרת מסיבה מסומת שהיא תלות באחר, אצל אישה מוכה היא כנראה מפחדת שאם היא תעזוב את בעלה היא אולי לא היה לה כסף, לא היה מי שידאג לה, היה עם ילדה זו סיבה אחת. אצל אישה נאנסת : יכול להיות שהיא מפחדת שאם היא תלונן לא יאמנו לה ,או שהוא יפגע בה, או שהיא באמת הגיע למצב שבו היא תלוי בו אותו אדם ונוצר קשר שהיא לא יכולה לצאת מנו כי שאתה נכנס לתופת מאוד קה להתרגל לצאת ממנה כי זה מה שאת מכיר, כלומר שזה נמשך לטטו רחוק א. יש טשטוש מסיום אולי בעצם הפגיעה הרגשה שאולי " ככה זה אמור להיות ככה זה מגיע זה מה שנועד לי" ( אני חושב שבאופן עקרוני זה לא נכון וצריך להוציא תמחשבה הזו) אבל משיחות עם נפגעות אני יודע שזה נכון, ואצל ילדים שהם הכי מסכנים אין להם שום בריריה כי הם תלוים לגמרי בהורים שלהפ, ובחסדים שלהם לכן הם די הרחק מן המשוואה שיש להם אפש/רות לבורח והם נהנים להשאר אלא פשוט אין להם בריריה, אז הם פחות אולי שייכים למנגנון הסאדו- מאזו שאני מתאר וזה נכפה עליהם עוד יותר.
 
שנית : הכוונה שלי לאהבה בתוך המשפחה היא שאותו תוקף יכול גם לאוהב אותו אותו נתקף, אני לא מאמין שהורה לא אוהב את הילד שלו אני מאמין שהוא נמצא במצב מאוד מאוד חולני שגורם לו לפועל בצורה הזו שפוגעת בילד שלו הוא בעצם אנוס לתקשקות החולניות שלו והילד שלו ככל ילד מקבל את החבילה של אביו ומפתח עליו יחס של חיבוק מכה מצד אחד שהוא גדל הוא מבין שאביו אכן עושה בו מעשים נוראים -מתד שני הוא מאוד אוהב את אביו ואפילו אולי לא יודע להסביר למה, הוא מרגיש שהוא אוהב אותו אבל לא מבין אם כן למה הוא עושה לו ככה, לעניות דעתי אף לד לא שונא את הוריון ואף הורה לא באמת שונא את ילדיו, אני רואה בזה קשר - ממושך ודוקרני בין הרצון להטיב לרצון לקחת בין הרצון לפגוע לבין הרצון לתת ,כי האב לא רק פוגע בילדה הוא גם נותן לה בדברים אחרים, גם ילד מוכה לא תמיד רק חוטף מכות אלא גם מקבל טיפה אהב ות הילד זה מחזיק אותו בחיים, ילד שידע שהוריו שונאים אותו לגמרי אני לא רואה איך הוא ממשיך את החיים האלו, זה סבל בלתי יאמן לכן הילד נשען על הוריו ועל החיבה ואהבה גם היא מושלבת בעיוות.
אסביר : בקשר לשאלה הראשונה : אני חושב שיש איזה מקום שבו האדם כאשר הופך לנשלט כלומר שמופעל עליו כך הוא פטור מלחשוב בעצמו, והרבה אנשים גם חכמים מאוד רוצים שיעשו עבור,ם יחשבו עבורם, יעשו מה שהם לא יכולים, לכן במצב כזה יש פה שליטה שנגמרת מסיבה מסומת שהיא תלות באחר, אצל אישה מוכה היא כנראה מפחדת שאם היא תעזוב את בעלה היא אולי לא היה לה כסף, לא היה מי שידאג לה, היה עם ילדה זו סיבה אחת. אצל אישה נאנסת : יכול להיות שהיא מפחדת שאם היא תלונן לא יאמנו לה ,או שהוא יפגע בה, או שהיא באמת הגיע למצב שבו היא תלוי בו אותו אדם ונוצר קשר שהיא לא יכולה לצאת מנו כי שאתה נכנס לתופת מאוד קה להתרגל לצאת ממנה כי זה מה שאת מכיר, כלומר שזה נמשך לטטו רחוק א. יש טשטוש מסיום אולי בעצם הפגיעה הרגשה שאולי " ככה זה אמור להיות ככה זה מגיע זה מה שנועד לי" ( אני חושב שבאופן עקרוני זה לא נכון וצריך להוציא תמחשבה הזו) אבל משיחות עם נפגעות אני יודע שזה נכון, ואצל ילדים שהם הכי מסכנים אין להם שום בריריה כי הם תלוים לגמרי בהורים שלהפ, ובחסדים שלהם לכן הם די הרחק מן המשוואה שיש להם אפש/רות לבורח והם נהנים להשאר אלא פשוט אין להם בריריה, אז הם פחות אולי שייכים למנגנון הסאדו- מאזו שאני מתאר וזה נכפה עליהם עוד יותר.
 
שנית : הכוונה שלי לאהבה בתוך המשפחה היא שאותו תוקף יכול גם לאוהב אותו אותו נתקף, אני לא מאמין שהורה לא אוהב את הילד שלו אני מאמין שהוא נמצא במצב מאוד מאוד חולני שגורם לו לפועל בצורה הזו שפוגעת בילד שלו הוא בעצם אנוס לתקשקות החולניות שלו והילד שלו ככל ילד מקבל את החבילה של אביו ומפתח עליו יחס של חיבוק מכה מצד אחד שהוא גדל הוא מבין שאביו אכן עושה בו מעשים נוראים -מתד שני הוא מאוד אוהב את אביו ואפילו אולי לא יודע להסביר למה, הוא מרגיש שהוא אוהב אותו אבל לא מבין אם כן למה הוא עושה לו ככה, לעניות דעתי אף לד לא שונא את הוריון ואף הורה לא באמת שונא את ילדיו, אני רואה בזה קשר - ממושך ודוקרני בין הרצון להטיב לרצון לקחת בין הרצון לפגוע לבין הרצון לתת ,כי האב לא רק פוגע בילדה הוא גם נותן לה בדברים אחרים, גם ילד מוכה לא תמיד רק חוטף מכות אלא גם מקבל טיפה אהב ות הילד זה מחזיק אותו בחיים, ילד שידע שהוריו שונאים אותו לגמרי אני לא רואה איך הוא ממשיך את החיים האלו, זה סבל בלתי יאמן לכן הילד נשען על הוריו ועל החיבה ואהבה גם היא מושלבת בעיוות.