גוטמן האפור
New member
ידידי המפתח
קל מאוד לעשות דמגוגיה כשאתה מסתכל על העולם בצורה בינארית - כן ולא, יש נסיון ואין נסיון - נלחמת למוות או שאתה באותה רמת ידע עם מישהו שלמד בגיל 10 קראטה ומאז לא זז. תשאל את אוהד מה אפשר להוכיח באמצעות לוגיקה מסוג זה (רמז, אם הוא לא מבין, תגיד לו "פרדיקטים"). לגבי ההשוואה לביקורת על פוליטקיאים או אוכל, ובכן, אני מסכים איתך שלא תמיד צריכים להיות מומחה בדבר כדי להעביר עליו ביקורת. אבל יש כמה סוגים של, ובכן, "דברים". באוכל, אתה חווה את התוצר, באופן יומ-יומי, ויש לך איזשהו בסיס להשוואה. אתה שותף בחוויה, לא רק צופה מהצד ומסתכל "תיאורטית". מה שאתה אומר זה "קראתי ספרי בישול, אז אני יכול לבקר שפים", לא "אכלתי הרבה בהרבה מסעדות, אז אני יכול לבקר/מסעדות". לעומת זאת, בדוגמא של לאמן יחדת קומנדו, מדובר בפעולה ש(אני מקווה) אינה חלק משגרת חייו של האזרח הקטן, זה שעובד במחלקת המים של עיריית תל אביב ומגדל קקטוס. עכשיו, קשה איזו הוכחה בדיוק אתה רוצה לגבי יכולת הלחימה שלי? רוצה שאתאבק עם דוב? שאעשה רנדורי עם איזה גרייסי? שאנצח אותך בTekken tag? ידידי, באופן פוטנציאלי, אני יודע המון, אבל המון על נגינה בפסנתר. אני יכול לזהות משמיעה את רובינשטיין או את הורביץ או את גולד (את האמת, לא כל כך קשה, אבל לא משנה), אני יכול להסביר לך בדיוק מה הוא עושה איפה ומה, אני יודע את התיאורה של זה מושלם. ואני אפילו, אתה יודע, יכול לבקר נגינה או ביצוע של פסנתרן זה או אחר, ואף לקטול אותם לחלוטין, אבל וזה אבל חשוב ביותר: אני יודע מי אני באמת. צחי, תאמין לי שאני "חוקר מוזיקה" בדיוק אותה כמות של זמן שאתה "מפתח אומנויות לחימה", ואולי אפילו יותר, אבל אני עדיין לא באמת מגיע לקרסוליים של הבנה אמיתית, שיש בה עשיה, של מוזיקה. בדיוק אתו דבר עם אומנות לחימה. יש דברים מסויימים שהתיאוריה לוקחת אותך רק עד גבול מסוים, וכל מה שמעבר זה, כמו הברון מינכהאוזן, למשוך את עצמך בשרוכי נעלייך. אה, ולגבי הספק Challange ספק איום שלך, אל תצחיק אותי. שנינו מתוחכמים מדי להתבטאויות כאלה. ולגבי ציניות שלא מוצאת חן... כמו שאמר ווסטלי - Get used to disapointments בברכת "the blue bus is calling us" האפור האפור.
קל מאוד לעשות דמגוגיה כשאתה מסתכל על העולם בצורה בינארית - כן ולא, יש נסיון ואין נסיון - נלחמת למוות או שאתה באותה רמת ידע עם מישהו שלמד בגיל 10 קראטה ומאז לא זז. תשאל את אוהד מה אפשר להוכיח באמצעות לוגיקה מסוג זה (רמז, אם הוא לא מבין, תגיד לו "פרדיקטים"). לגבי ההשוואה לביקורת על פוליטקיאים או אוכל, ובכן, אני מסכים איתך שלא תמיד צריכים להיות מומחה בדבר כדי להעביר עליו ביקורת. אבל יש כמה סוגים של, ובכן, "דברים". באוכל, אתה חווה את התוצר, באופן יומ-יומי, ויש לך איזשהו בסיס להשוואה. אתה שותף בחוויה, לא רק צופה מהצד ומסתכל "תיאורטית". מה שאתה אומר זה "קראתי ספרי בישול, אז אני יכול לבקר שפים", לא "אכלתי הרבה בהרבה מסעדות, אז אני יכול לבקר/מסעדות". לעומת זאת, בדוגמא של לאמן יחדת קומנדו, מדובר בפעולה ש(אני מקווה) אינה חלק משגרת חייו של האזרח הקטן, זה שעובד במחלקת המים של עיריית תל אביב ומגדל קקטוס. עכשיו, קשה איזו הוכחה בדיוק אתה רוצה לגבי יכולת הלחימה שלי? רוצה שאתאבק עם דוב? שאעשה רנדורי עם איזה גרייסי? שאנצח אותך בTekken tag? ידידי, באופן פוטנציאלי, אני יודע המון, אבל המון על נגינה בפסנתר. אני יכול לזהות משמיעה את רובינשטיין או את הורביץ או את גולד (את האמת, לא כל כך קשה, אבל לא משנה), אני יכול להסביר לך בדיוק מה הוא עושה איפה ומה, אני יודע את התיאורה של זה מושלם. ואני אפילו, אתה יודע, יכול לבקר נגינה או ביצוע של פסנתרן זה או אחר, ואף לקטול אותם לחלוטין, אבל וזה אבל חשוב ביותר: אני יודע מי אני באמת. צחי, תאמין לי שאני "חוקר מוזיקה" בדיוק אותה כמות של זמן שאתה "מפתח אומנויות לחימה", ואולי אפילו יותר, אבל אני עדיין לא באמת מגיע לקרסוליים של הבנה אמיתית, שיש בה עשיה, של מוזיקה. בדיוק אתו דבר עם אומנות לחימה. יש דברים מסויימים שהתיאוריה לוקחת אותך רק עד גבול מסוים, וכל מה שמעבר זה, כמו הברון מינכהאוזן, למשוך את עצמך בשרוכי נעלייך. אה, ולגבי הספק Challange ספק איום שלך, אל תצחיק אותי. שנינו מתוחכמים מדי להתבטאויות כאלה. ולגבי ציניות שלא מוצאת חן... כמו שאמר ווסטלי - Get used to disapointments בברכת "the blue bus is calling us" האפור האפור.