אני בעד טלויזיה ../images/Emo45.gif
אולי כי אני באה ממקום קצת אחר. יש לי "מקרה מבחן" מאד חיובי: יש לי אח דיסלקט מאד מאד קשה - הוא למד לקרוא ולכתוב רק בכיתה ו' (וגם זה אחרי שההורים שלי נאבקו קשות בכל "הממסד" שרצה נורא לתייג אותו פשוט כ"טיפש" - טוב, לפני 20-25 שנה לא ממש ידעו מה זה "דיסלקציה"). בשביל אח שלי הטלויזיה היתה פשוט מקור לידע אינסופי ואפילו אגיד "מצילת חיים" ממש - אין לך מושג כמה שהוא למד מהטלויזיה ! המון. ודברים חיוביים, ידע כללי, מדע, תרבות, אמנות... לא היתה לו שום דרך אחרת של נגישות אל המידע הזה (רק בגיל הרבה יותר מאוחר ההורים שלי גילו, למשל, על הסיפריה לעיורים שמוכנית להשאיל קלטות ללקויי למידה על מנת שיוכלו לשמוע ספרים, במקום לקרוא). המדיה הזו גם עשתה פלאים לשיפור התפיסה המופשטת שלו, שהיתה לגמרי לא קיימת הודות לדיסלקציה (היתה לו ממש בעיה בתפיסת שפה ויכולת "לפשט" מילה ולהבין את המשמעויות מעבר שלה - כנראה תוצאה של החמרת הדיסלקציה עקב העובדה שברוב השנה הראשונה לחייו הוא לא שמע כמעט כלום עקב דלקות אוזניים בלתי פוסקות) רק בזכות הטלויזיה ככלי ביטוי יצירתי הוא למד מה זה אומר "דימוי" למשל (קליפים של מוסיקה למשל, שמאוחר יותר הוא התחיל לעסוק גם בהפקתם כתחביב). אני ראיתי כמה טוב המדיה הזו עשתה לאחשלי בלי לפגוע בכלל ביכולת היצירתיות שלו (אלא להפך) או כושר הריכוז או הסקרנות. אח שלי היום מסיים תואר בהנדסת חשמל כמצטיין דיקן ושוהה בחו"ל במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים שהוא התקבל אליה יחיד מבין מאות פונים - בזכות הישגיו. הרבה מהשנים לפני גיל 12, שהיו חלק חשוב בחינוכו ובידע שהוא צבר, הוא חייב לטלויזיה. בשנים האלו ההורים שלי השקיעו בו המון באופן עצמאי ובעזרת מורים פרטיים אבל אף אחד לא עזר לו כמו הטלויזיה כי אף אחד לא ידע מה זו דיסלקציה ואיך לגשת אליו בכלל... אז בגלל זה מראש יש לי דיעה טובה על טלויזיה. חוץ מזה אני לא מבינה מה הפחד ? הילדים יראו דברים מזיקים ? טוב, בשביל יש הורים שיכולים לסנן. והיום אפשר אפילו לחסום עם השלט של הכבלים/ לוין לפי דירוג התוכנית. חוץ מזה, בואי נהיה כנים - תכנים "מזיקים" (= מיניים, אלימים...) נמצאים היום בכל מקום - עיתון, אינטרנט, מודעות פרסום בשלטי חוצות - אי אפשר לברוח מזה. הילדים היום רואים הכל הכל ותפקידו של ההורה הוא לעזור לילד לסנן נכון את המידע ולקחת בפרופורציות. כבר מזמן עברו הימים שתפקידדו של ההורה (והמורה) להביא ידע שנבחר בקפידה אל "שולחנו" של הילד על מנת שילעס. היום הכל שם,בכל מקום - אנחנו צריכים ללמד אותם מה להשאיר בחוץ. טלויזיה היא רק חלק מזה ואין מה להאשים אותה. הילד ילמד שלהיות פאסיבי זה נעים וטוב ? טוב, זה עניין של מידה וכמות. אני מאמינה שאם משכילים ללמד ילד שלשחק תופסת או לקרוא ספר מהווה בדיוק את אותה האטרקציה כמו לראות תוכנית אהובה בטלויזיה אז הוא בעצמו יעשה בחירות - לפעמים ייה דבוק לטלויזיה ולפעמים יתרוצץ בחוץ. האמת ? גם לאשיות יש חלק נכבד בזה - התפקיד של ההורים הוא גם להבין מה מושך ילד ולהציע לו אלטרנטיבות מעניינות. אגב, הטלויזיה היא לא הגורם הכי משפיע בעניין הפאסיביות - מה עם כל הצעצועים הזוחלים/ מקשקשים/ מצלצלים/ קופצים/ מדברים ? מה הילד לומד ? אני לוחץ על כפתור ומחכה = משהו קורה כדי שיהיה לי מעניין. שיא הפאסיביות, תחשבו על זה... אני גדלתי תמיד בתחושה הזו של רצון זהה לראות תוכנית בטלויזיה או לשחק בחוץ או לקרוא ספר טוב ותמיד היה לי ממה לבחור - הלוואי שאשכיל לגדל את הילדים שלי בתחושה הזו. שמעתי את המילים "קופסת טימטום" לא פעם. ממש לא נכון. יש היום המון ערוצים מעניינים ומלאי תוכן לכל הגילאים. החל בהופ, שהוא אחד הערוצים הכי אכותיים שיש (לדעתי עולה בקלות על תוכניות הילדים של ה-BBC אבל זו כמובן רק דעתי) וכלה גם בערוץ ההיסטוריה. מה שתראו אצליכם בסלון זה מה שהילד ילמד לראות... בקיצור - למה לא ? לנו אישית אין קלטות כמעט כי אנחנו אוהבים מאד הופ. אני דווקא כן מאמינה שעדיף לראות תוכניות עם תוכן (גם לפני שמבינים) מאשר לבהות בשומרי מסך מעצבנים דוגמא בייבי מוצארט (מי הגדיר את זה "מוצארט לקסילופון" ? הגדרה מעולה...). רוצים לשמוע מוצארט ? שימו דיסק. אני אישית גם לא מאמינה בכל הפלצנות של מוצארט שמפתח את המוח, אצלינו גם שרית חדד ולאה שבת ואריאל זילבר (שהוא פשוט להיט לתינוקות - נסו ותראו. במיוחד התקליט של "ואני ראיתי ברוש...") מפתחים את המוח יופי.
