TV , ווידיאו וכו'

[יסמין@]

TV , ווידיאו וכו'

מהודעות רבות שקראתי כאן בעבר בנושאים שונים עלה וצף מדי גינוי בולט של הטלויזיה באופן כללי וקלטות וידאו. גם בשולי הדיון על "הפעלה" בלתי פוסקת של ילדים בגן לעומת זמן חופשי לחלום ו"לעשות כלום" (אכן כתבה מרתקת. תודה על הלינק) הובעה שוב הדעה נגד טלויזיה וקלטות בגן (וכנראה גם בבית). בגילאים מבוגרים יותר כבר מתחילים לדבר נגד האינטרנט ותוכנות מחשב המיועדות לילדים. לי דווקא יש הרבה דברים טובים לומר על תוכניות הטלוויזיה של ערוץ "הופ" ועל קלטות מסוימות המיועדות לילדים (וגם על תוכנות מחשב מסוימות ואינטרנט בכלל). אני מוצאת חלק גדול מהתוכניות ומהקלטות הטובות (וכמובן נשאלת השאלה מהן "טובות", אבל בוא נאמר לצורך הדיון "טובות בעיניי", אם תרצו - אפרט) מאוד מעשירות בהרבה היבטים: רגשיים, פסיכולוגיים, התפתחותיים, קוגניטיביים ועוד ועוד. וכן, יש בהם גם הרבה מידע וידע חשובים שבאמצעותם הילדים מכירים טוב יותר את עצמם ואת העולם הסובב אותם, הן העולם המצומצם והקרוב להם והן העולם הגדול והרחב. מה דעתכן?

 

[irisgh]

אני אגיב

למרות, שבאופן אישי, אני מכורה לקלטות הוידאו של בני

כל בוקר, כשאני רוצה לישון עוד כמה דקות, אני מציעה לו לראות קלטת, ולצערי, רק במעט מקרים זה עובד

בכל אופן, יש הרבה סיבות לפחד ולהתנגדות למדיה בכללותה. האחת, היא, שמתרגלים לקבל המון ערור וגירויים, והילדים לא לומדים להעסיק את עצמם, ולהתעניין בצורה חוקרת. משעמם לי? אפתח טלויזיה. במקום: משעמם לי? אסתכל מסביב מה אפשר לעשות. אה, הינה מקל, מה עושים איתו? 'תראי אמא, זה מצייר על הרצפה'.. וכד'. כתוצאה, דרכים אחרות להפגת השעמום, שנותנות תגמול איטי יותר במובן של מאמץ להשגה מול מהירות העניין שמתפתח, הופכות מתסכלות, כי הגירויים לא מגיעים בהם באותו קצב. אני, דווקא כמבוגרת שמתמכרת לטלויזיה (ולכן נמנעת מהתענוג בחלקים גדולים של חיי, ולא משלמת על כבלים היום) מבינה מאוד את הבעייתיות שבפניה לטלויזיה כדרך להעברת זמן. ואגב 'זומבי' - אני מסוגלת להפוך 'זומבי' מושלמת, ולהזניח משימות אחת אחרי השניה.. כל כך קל לראות טלויזיה, שאפילו ללכת לישון אני עשויה לשכוח

סיבה אחרת להתנגדות היא חוסר השליטה שחשים סביב התכניות והתכנים. כל מי שפתח את ערוצי הילדים בארץ ובחו"ל חווה כמה הם צעקניים, קצביים-מהירים, ואלימים. אבל אין ספק שלומדים רבות מחלק מהתכניות הללו. (גם מתכניות הסקס והאלימות לומדים, רק שאז אנחנו לא כ"כ שמחים..) כשהגענו לארה"ב, מספר קלטות שקנינו היוו את הגשר לידיעת האנגלית, וכשחזרנו, הקלטנו תכניות שנראות לנו, וכך אנו מנסים לשמר את ידיעת האנגלית, הפאסיבית. יניבי מתעניין בתכנים, ואם אני יושבת לידו ומסבירה לו, ברור לי שהוא קולט לא מעט בדרך הזו. בטלויזיה, יותר מבהרבה מקרים אחרים, התיווך שלנו את מה שמתרחש על המרקע, חשוב.

 

[יסמין@]

אתייחס (בינתיים) לסיבה השנייה

שתינו מסכימות שתוכניות רוויות אלימות וסקס וכו' אינן רצויות לילדים בגילאים השונים. לכן בכוונה ציינתי את ערוץ "הופ", שבו אין תוכניות כאלה כלל וכלל!

 

[נעה גל]

ועוד איך. התוכניות בהופ הן לדעתי

האישית (ואני ממש מחוממת על הערוץ הזה כי בזמן האחרון יצא לי לראות ממש הרבה תוכניות) מלאות באלימות (לא פיזית זה נכון), מלאות בסטריאוטיפים מגדריים וגזעיים. לפי דעתי יש משהו שגוי בתהליך המיון של איזה תוכניות מוצגות ואיזה לא. אבל, זו כמובן דעתי האישית. יוצאת מהכלל הנ"ל היא תוכנית מדהימה בשם "בראם".

 

[יסמין@]

מוכנה לתת דוגמאות לטענתך?

 

[נעה גל]

בהחלט - יש בשפע

חיים הוטרינר - שתי הדמויות המרכזיות שמייצגות נשים הן דמויות נלעגות (זו עם החתולים והעוזרת-הכושית-שמדברת בחית ועין). ורק חיים שלנו מסוגל להציל את המצב. ולאיזה מצבים הגברת עם החתולים נקלעת - בושה למין האנושי. יש תוכנית עם דובי מקסים שמספר על החיים שלו מנקודת מבטו (לא זוכרת את השם של התוכנית, רק שהיא גרמנית במקור) - האמא שלו תמיד, אבל תמיד עם סינר ומגיע רק בהקשרים של ארוחות וניחומים אם הוא נופל או נחבל. כשאבא מגיע מהעבודה אז מתחיל החינוך האמיתי (הרבה פעמים משאירים את עניני החינוך לאבא כשיחזור). התוכנית של המרים (מר אפצ'י, מר בום) - תוכנית עם מסרים חברתיים שאני מוצאת אותם בעייתיים. אני זוכרת עכשיו רק פרק אחד שראיתי לפני שבועיים אם איזו מרה גמישה מאוד שלסביבה נדמה שהיא גאה מדי ביכולות שלה ונענשת על כך בידי כוח עליון (מזכיר מאוד מאוד את ספר המופת "דובי לא לא"). "מדלן" האלמותית וחבורת הבנות שלאף אחד מהן אין שום חשיבה משל עצמה (לפעמים מדלן מראה סימני חשיבה קלים) אלא הן, כגוש אחד הן עושות הכל יחד, מדברות ורוצות. הכל אותו דבר. ויש תוכניות שאני פשוט לא מוצאת שום סיבה לצפות בהן - הן לא תורמות דבר לכאן או לכאן - פליקס (שאפילו הספר נורמלי יותר מהתוכנית), נדי, חבורת האוטובסים, יש את הטרקטורים ופעם היה גם את האוניות בנמל. אגב, אם מחפשים גם בהן, כמעט בכולן באופן קבוע הדמויות הנשיות מתקשות לתפקד, בוכות הרבה והולכות לאיבוד. ומי בא להציל אותן? טרקטור נאה, אוניית זכר אצילית או אוטובוס מסוקס. ה"נשים" בתוכניות האלה פשוט חסרות תושיה בצורה מדהימה. קליפורד הכלב האדום - לא צריך לצאת מהבית, אפשר ללמוד הכל על התנהגות חברתית נאותה ממה שקורה בקליפורד והחברים שלו (מי שקצת שונה נענש לא פעם, בין אם ישירות על ידי החברים או על ידי כוחות אחרים). לא מספיק לעטוף תוכנית במסרים חיובים, מישהו מנסה לחנך ממש דרך התוכניות האלה והסטנדרטים שנקבעו כהתנהגות חברתית הולמת הם אלה שמוציאים את השונה מחוץ לחברה בדרך זו או אחרת. ברוב התוכניות אין מצב שבו רואים ילדים (אם נתייחס לאוטובוסים/אוניות/בובות/דובים כמייצגי ילדים וחברה) שהם חריגים פיזית. יוצא מן הכלל הוא, כאמור, "בראם" - זו תוכנית שנונה, מצחיקה אפשר לראות בה נשים וגברים מכל הצבעים בכל התפקידים בכל העמדות כולל נכים וכו'. בקיצור, מאוזן.

 

[ענתש]

אוי, אבל היופי בהופ זה בכלל תוכניות

המקור המופלאות ! הקונצונים למשל - בעיני משפחה מקסימה. הסיטואציות בין הבן לבת מאד אמיתיות בעיניי וגם ההורים ותגובותיהם אמיתיים, חמים, אוהבים וגם מלאי הומור. ךלא רואה שום סטראוטיפים בתוכנית הזו (אלא אם מחפשים מתחת לאדמה). ומה רע בדפנה ודודידו ? דודידו המייצג את הילד שלא יודע עדיין לדבר ובכל זאת מביע את עצמו באלף דרכים אחרות ומראה שאפשר להסתדר בעולם המבוגרים גם בלי לדבר ממש - בעיני מאד עוזר לילד להתמודד עם תסכול של "לא מבינים אותי" (אוהבת במיוחד את הקטעים של נחשון המנחש שמנחש מה דודי רוצה...) דפנה דקל מגלמת דמות מקסימה של חברה-אמא שמדברת לדודי מאד בגובה העיניים ולא מתיילדת. אני אוהבת את הנושאים שבוחרים לטפל בהם ואיך הם עושים את זה. כנ"ל לגבי החידון של הופ מלא ההומור ובאלי0-דליק ושלוק... גם בתחום תוכניות הרכש יש כוכבים - אנחנו מאד אוהבים את הקובידוביות, שבעניי קצת "חינוכי ולימודי" מדיי אבל נגה ממש מרותקת (אגב, שאלתי פעם לדבי המבטאים הזרים - גם בקובידוביות יש קוביה עם מבא רוסי, אמרו לי שזה כדי שילדים יתרגלו לשמוע סביבם מבטאים זרים ולא ירגישו שזה חריג כי ככה המדינה שלנו נראית ונשמעת. מה שנכון נכון...). אנחנו מאד אוהבים גם את נאדי ואת בראם. אבל אין ספק שתוכניות המקור הן הסיבה לפתוח טלויזיה בכלל... ראית מה הם עשו ב"קייטנה של הופ" בקיץ ? זה היה ממש טלויזיה במיטבה ! חכמה, שנונה, מצחיקה חינוכית אבל לא מעצבנת, ילדותית אבל לא מתיילדת - נהנתי בעצמימכל רגע (ונגה ? היא למדה לספור עד 10... כנראה שזה משם כי אני לא לימדתי אותה).

 

[יסמין@]

מסכימה לכל מילה!

ומתחילת שנת הלימודים מלמדים בהופ את האותיות, מלמדים על חרוזים, יש תוכנית באנגלית ובעברית שבה לומדים מעט אנגלית, יש תוכנית שבה אחת מהמנחות היא ערבייה ומדי פעם היא מדברת מעט ערבית ומראה טקסט שכתוב ערבית או מביאה אורח ערבי לתוכנית וכו'. לדעתי בהופ יש תוכניות רבות שבהם אפשר ללמוד הרבה מאוד מידע ולקבל ידע על העולם הקרוב של הילד (משפחה, גן וכו') וגם על העולם הגדול (חיות, ארצות אחרות, עמים אחרים, תרבויות אחרות וכו'). ויש תוכניות שבהן הילדים יכולים ללמוד דברים חשובים על אינראקציות חברתיות, על עניינים פסיכולוגיים וכו' וכו' (כמובן בלי שהמילים הללו יאמרו, אלא הנושאים מוצגים כסיפורים והילדים רואים ולומדים מתוך הפנמה והזדהות). וחוץ מזה, יש הרבה תוכניות שהן מאוד מאוד כייפיות וגם לזה יש ערך רב בעיניי! זה פשוט מעניין!

 

[נעה גל]

הבאת דוגמא מצוינת ששכחתי ממנה

לגמרי - בדיוק התוכנית שהביאו כאורח את אבא של איבתיסאם (המנחה הקבועה) לתוכנית רחוב סומסום. אז בואי נראה מה למדנו על ערבים מהתוכנית הזו: הם אוכלים פיתות, לבנה ומטבוחה שהאמא של איבתיסאם מכינה. הם גרים בכפר ומוסקים זיתים. מסיק זיתים זו עבודה מקסימה. כל המשפחה יושבת ושרה שירים מתחת לעץ והזיתים... קצת מנענעים את העץ וכולם על הריצפה. בדיוק כך חיים כל הערבים במדינת ישראל. תמונת מצב מדויקת. אני באותה הזדמנות מתייחסת להודעה השניה שלך (שהתייחסה לשני) - אני לא אומרת שכל תוכנית צריכה לתת ביטוי לערכים פמיניסטיים הבעיה היא המינונים. הופ לחלוטין לא מאוזן בענין זה. את תוכניות המקור אני כמעט ולא מכירה (למעט, "דפנה ודודידו" שזו תונית שהיא באמת בסדר) - את יודעת למה? כי הילדים שלי פשוט קמים והולכים. דפנה ודודידו מדבר לילדים ממש צעירים (או.קי הבן שלי נופל בקטגוריה של ילדים ממש צעירים אבל הוא במקרה, אוהב סרטים ארוכים ולא תוכניות קצרות). הקונצונים... בקונצונים יש משפחה אחת: "אמא, אבא ושני ילדים" - צריך להגיד על זה עוד משהו? כמה ילדים בישראל יש להם משפחה שנראית אחרת? לגבי חדוה של חיים - את חושבת שבמקרה המזכירה של חיים היא אישה שחורה בגיל העמידה המדברת בחית ועין (החית והעין הם מן הסתם הברקה ישראלית כי הרי כל השחורים שאנחנו מכירים מדברים כך. זה ידוע). שוב, כל תוכנית בפני עצמה אם היתה יחידה או בין היחידות בערוץ עם מסרים לא מאוזנים - שיהיה. הבעיה היא, שיש שם גוש גדול מאוד של תוכניות שנותן תמונה לא מאוזנת. ובאופן כללי לגבי טלביזיה ווידאו - אני לא אוהבת שהילדים שלי צופים בהם, אבל הם צופים כמה שהם רוצים ובמה שהם רוצים. הצפיה העיקרית אצלנו היא בקלטות ווידאו מסוננות היטב (ובערוץ הופ. שאר הערוצים לא תפסו למרות שיש לי בת 7+). לכאורה, טלביזיה ווידאו יכולים לשמש מכשיר לימודי, למעשה, הילדים צופים בהם יותר משעה ביום והנזק, לדעתי, עולה על התועלת (אני לא מכירה שום מכשיר לימודי שמשתמשים בו בכזו אינטנסיביות). היו תקופות ארוכות שלא היתה לנו טלביזיה או כבלים - והחיים היו הרבה יותר טובים מבחינת הילדים. באופן מפתיע הם הפכו מאוד עסוקים בכל מיני דברים וגם המנוחות שלהם היו יותר מרוכזות וכנראה גם יעילות (כי בלי טלביזיה אתה נח 15 דקות ועם טלביזיה אתה נח שעתיים). ללמוד לספור עד 10, אותיות באנגלית ומוקמות בעולם - הכל, אבל הכל אפשר לרכוש בדרך אחרת. היום, כשהילדים צעירים עוד אפשר לשלוט על כמות הצפיה שלהם. מי שחושב שאפשר להמשיך לעשות זאת לנצח יופתע מאוד בשנים הקרובות. ורק שיהיה ברור - אני באופן אישי מאוד אוהבת טלביזיה. כבר אמרתי את זה כאן יותר מפעם אחת. אני אוהבת סרטים. מכורה לסרטים. ויחד עם זאת, לא תמצאי אצלי טלביזיה פתוחה סתם כך כל היום, והטלביזיה תקועה בחדר מיוחד ולא נמצאת בסלון במרכז הבית.

 

[יסמין@]

לגבי

המשפחה של איבתיסאם. אז הביאו דוגמה של משפחה אחת שגרה בכפר. אכן לא הביאו את כל המגוון של המשפחות הערביות השונות הגרות בארץ ובארצות אחרות. אבל לא זו מטרת התוכנית. את התוכנית הזו ראיתי יחד עם בתי. בדיוק כמה ימים קודם לכן בתי סיפרה לי ש"הערבים רוצים להרוג אותנו". באמת שאני לא יודעת מאיפה היא יכלה לשמוע דבר שכזה. אולי זה שריד מהמלחמה האחרונה, אולי היא קלטה משהו. אני בוודאי לא אמרתי לה דבר כזה. והנה בהופ היא רואה את איבתיסאם שממש לא נראית כאילו היא רוצה להרוג מישהו, ובתוכנית הנ"ל היא אירחה את אביה החביב ביותר שגם כן לא נראה רצחני במיוחד, ששר וסיפר סיפור שמאוד עניין את בתי. וכל האווירה הנחמדה והנעימה ששררה בתוכנית לדעתי עשתה את שלה. אז אכן הוצגה אולי משפחה כפרית סטריאוטיפית, אבל בכל זאת לדעתי הדרך הנעימה והחביבה שבה היא הוצגה חשובה ביותר. אכן הקונצונים הם משפחה אחת. זהו בדיוק: הם לא יכולים להיות 8 משפחות... הם המשפחה שהם. היית יכולה לטעון ביתר תקפות שזה קו שמאפיין את "הופ" אם היו מוצגות בו המוני משפחות וכולן היו מהסוג הזה. אבל משום שיש הרבה סוגים, אחד מהסוגים הוא שיש זוג הורים וזוג ילדים. ובאופן אישי, הבת שלי יודעת שיש משפחות אחרות. המשפחה שלה שונה מהמשפחה של הקונצונים, אז אולי זה יכול לעניין אותה לראות איך זה משפחה "אחרת" ששונה משלה

ולגבי העוזרת של ד"ר חיים (וחשוב לציין עבור אלו שאינן צופות בתוכנית: היא לא עוזרת בית, היא עוזרת במובן של מנהלת משרד). אני רצינית ולא מיתממת: מה רע בכך שהיא אישה שחורה בגיל העמידה ומדברת בח' ובע'? לא הבנתי איפה בדיוק נעוצה הבעיה:שהיא אישה שחורה? שהיא בגיל העמידה? (כך היא עוצבה בסרט המקור) שהיא מדברת בח' ובע' בדיבוב? באחת מההודעות הוזכרו הקובידוביות החמודות, שבהן אחת מהקובידוביות מדברת במבטא רוסי וההסבר היה שהילדים צריכים לשמוע מבטאים שונים, שקיימים בחברה שלהם. אז ב"הופ" מופיעה איבתיסאם שמדברת עברית במבטא ערבי ומביאה את "בני משפחתה" שגם הם מדברים עברית במבטא ערבי, ויש קובידוביה שמדברת עברית במבטא רוסי, והעוזרת של ד"ר חיים מדברת בח' ובע' יפים. וכנראה שבמקור (לא שמעתי מעולם את המקור, ולכן אני משערת) העוזרת השחורה מדברת בסלאנג ובאינטונציה שחורה. ומה רע בכך? אז בתרגום לעברית הפכו את המבטא השחור למבטא בח' ובע'. ממש לא מצליחה לראות מה לא בסדר בכך. לדעתי הטלוויזיה אינה רק מכשיר לימודי, אלא גם מכשיר שעוזר לנוח ולהירגע מטרדות היום יום, וגם מקור לסיפוק אומנותי (כשרואים סרט יפה וכו') וגם מקור לכיף. ואם את אוהבת לצפות בטלויזיה, מדוע את מתפלאת שגם ילדיך אוהבים לצפות בה? הילדים שלנו הרי רואים מה שאנחנו עושים והם מחקים אותנו. אז אם כל כך חשוב לאם מסוימת שהם יעסקו בפעילות מסוימת, הדרך הטובה ביותר לחנך אותם לכך היא שהיא עצמה תעסוק בפעילות זו. ואני גם לא מוצאת שום רע בכך שהטלויזיה תהיה פתוחה כל זמן שהילדים רוצים בכך (אני לא משאירה אותה פתוחה כל הזמן משום שאני באופן אישי לא יכולה לשאת רעש כל הזמן). להיפך, בכך היא הופכת למשהו זמין, יומיומי, לא ביג דיל. הילדים יכולים לשחק לידה ולהתעסק בעיסוקים שונים בלי לייחס כל חשיבות לכך שהטלוויזיה פתוחה. אצל הבת שלי המעבר הוא מאוד טבעי: לפעמים היא יושבת שקועה ומרוכזת במה שמציגים במסך, ולפעמים היא פשוט קמה ומתחילה לשחק במשחק אחר או יוצאת מהחדר והולכת לחדר שלה ומשחקת שם, ואז אני פשוט מכבה את הטלוויזיה וזהו. לימדתי את הבת שלי לפתוח ולסגור את הטלוויזיה, להנמיך ולהגביה את הקול, להחליף תחנות בממיר וכו' והיא גם יודעת להכניס קלטת לוידיאו ולהפעיל אותו. והיא גם יודעת בערך באיזו שעה מתחילות התוכניות שהיא אוהבת במיוחד. ודווקא משום שהיא יודעת שזה כל כך זמין, היא לא מבלה את רוב זמנה בבית מול הטלויזיה, אלא עסוקה בפעילויות שונות, לפי בחירתה ורצונה והחשק שלה באותו רגע.

 

[הילהל]

לגבי "סיפורי סומסום"

יש בתכנית המון אירוחים ודוגמאות מצולמות מחיי ידלים, וחבל להטפל לאחת. כבר ראיתי סיפור של ילדה ערביה שעברה מנצרת לחיפה (נדמה לי) וכמה היא מתגעגעת לחברותיה - סתם ילדה עירונית רגילה, זבמקרה היא ערביה. ראיתי גם סיפור של ילדה (יהודיה הפעם) שחולה בניוון שרירים, ואיך היא מסתדרת. וסיפור של ילדה שמתנדבת במעון למפגרים ומכינה עמם נייר ממוחזר. והיה סיפור על הרמאדן - והמנחה והבובות מחליטים להעביר את המסיבה המתוכננת לערב, כדי שאיבתיסאם תוכל להשתתף. ועוד ועוד דוגמאות חיוביות. גם לי העוזרת של ד"ר חיים מפריעה, ואני גם תוהה לגבי נהג האוטובוס השחור בעליל של "סמי הכבאי" שקיבל את השם ההולם - יענקל'ה! אבל מכאן ועד ביטול גורף של הערוץ? לא נראה לי. אני מרוצה מההשתדלות שלהם בתכניות המקור.

 

[יסמין@]

יענקלה שחור??? פעם ראשונה

ששמעתי את זה. הוא לא נראה לי שחור. ואגב, גם אם כן, מה רע בנהג אוטובוס שחור? ונכון מה שכתבת על "סיפורי סומסום"

 

[אפרתש]

יענקל'ה שחום.

 

[יסמין@]

מעולם לא שמתי לב

ולא שמעתי שאי פעם התייחסו לצבע עורו. וגם אם זה נכון, אז מה אם הוא שחום? זה רע?

 

[אפרתש]

לא. אבל שאלת אז עניתי.

 

[הילהל]

שחום זה אחלה!

היה פותר לי הרבה כוויות בדרום החם. הבעיה שלי היא - מה פתאום יענקל'ה? איפה ילדיפ פוגשים היום יענקל'האים? ועוד אפרו אמריקאים שכאלה? מצחיק.

 

[יסמין@]

הוא ממש לא אפריקן אמריקן.

וכנראה שיענקלה הוא תרגום של שם חיבה בשפת המקור.

 

[יסמין@]

ובוב הבנאי היא תוכנית מאנגליה.

 

[נעה גל]

שוב, אני מודה שאת תוכניות המקור

אני לא מכירה. התוכנית על אבא של איבתיסאם ראיתי ממש במקרה בחופשה וגם אני וגם בעלי (בנזוגי, בעקבות הדיון האחרון

) די הזדעזענו מרמת הסטריאוטיפיות. אם את אומרת שהתוכנית מאוזנת - אני מקבלת את דעתך בהכנעה

.

 

[יסמין@]

באשר לדוגמאות שהבאת

מה נלעג בעוזרת של חיים הוטרינר? זה שהיא מדבר בח' ובע'? זה נחשב לנלעג בעינייך? משום שהיא ממש לא דמות נלעגת: היא דמות אחראית, שקולה ושלווה שלא פעם מחלצת את ד"ר חיים מכל מיני צרות שהוא נקלע לתוכן. מדלן דווקא מתוארת כמישהי אינדיבידואליסטית, וכל פרק יש לה הרפתקאות אחרות שבהן היא פעילה מאוד (פעם היא שודדת ים ופעם היא שחקנית והרבה פעמים בלשית שחוקרת תעלומות וכו'). וזה שכל הבנות עושות דברים ביחד, זה משום שהן חיות בפנימיה (עם רמז שזה בעצם בית יתומים). ולכן הן ישנות באולם ענק עם הרבה מיטות ומתרחצות בחדר אמבטיה ענק עם המוני כיורים ואוכלות בחדר אוכל ענק עם הרבה כיסאות וכו' וכו'. מה שטוב בתוכנית עם מדלן, מלבד החן הצרפתי הרב של הסדרה (הן התסריט והן הציורים) הוא שבחלק גדול מהפרקים הילדות נוסעות כל פעם לארץ אחרת או פוגשים אנשים מארץ אחרת, ובשאר הפעמים הן מטיילות בחוצות פריז. בזכות הסדרה הבת שלי גם טיילה בעולם וראתה דברים

יום אחד היא אומרת לי: "אימא, הנה מגדל אייפל. הנה הלובר. הנה המונה ליזה". כל כך נדהמתי. הסתכלתי ואכן זיהוי נכון. לשאלתי מניין היא יודעת כל זאת היא אמרה: "מדלן והחברות שלה ביקרו בלובר וראו את המונה ליזה וגם טיילו ליד מגדל אייפל". עם פליקס נוסעים כל פעם לארץ אחרת. נדי מאוד חמוד ודווקא יש שם כמה דמויות נשיות בולטות. חבורת האוטובוסים, הטרקטורים והאוניות בנמל פחות מעניינות אותי (אבל זה לא כל כך חשוב, נכון? הרי לא עבורי נעשו התוכניות הללו!). מה שחשוב זה שהן מעניינות את הבת שלי, כך היא הכירה ולמדה שיש סוגים שונים של כלי רכב, סוגים שונים של טרקטורים (את זה היא גם למדה מהחברים של בוב הבנאי) וסוגים שונים של אוניות. ואם כבר הזכרתי את בוב הבנאי, הרי שבוב הבנאי עובד אצל וונדי והיא שולחת אותו לכל המקומות שהוא צריך להגיע אליהם. היא גם מחלצת אותו לעתים קרובות מכל מיני צרות שהוא נקלע אליהן, היא שולחת אליו מכונות וטרקטורים שונים, ולעתים היא מצטרפת למלאכת הבנייה. ואצל קליפורד, הגיבורים הראשיים הם קליפורד והילדה חברתו, שהיא ילדה שמוצגת בצורה חיובית, כילדה פעלתנית ואקטיבית. וגיבורה נשית נוספת היא הכלבה שאף היא עושה כל מיני תעלולים ומניעה את העלילה פעמים רבות. ואזכיר עוד סדרה מקסימה ביותר "טימותי הולך לבית הספר" (למעשה לגן הילדים). ושם בגן ה"ילדים" לומדות חיות רבות ושונות ביחד בהרמוניה: חתולות, וכלבים ועכברה ורקון ושועלה ועוד ועוד. ויש חתולה יפנית בשם יוקו שמביאה סושי לכיתה והכלבים הם גרמנים ויש עוד לאומים שמיוצגים שם. ובכל הפרקים מודגם כיצד יש מגוון של גזעים ושל עמים וכולם יכולים לחיות בהרמוניה ביחד, ואין "אחר". עד כאן עניתי ברוח הדברים שכתבת. ועכשיו אכתוב את דעתי: מי אמר שכל סרט חייב לשקף ולייצג את הערכים הפמיניסטיים המעודכנים ביותר? ברור שלא הייתי מרוצה אם ברוב הסרטים ב"הופ" דמות האישה היתה אכן דמותה של עקרת הבית, אך לא כך הדבר. ובאשר למה שכתבת "ויש תוכניות שאני פשוט לא מוצאת שום סיבה לצפות בהן" - על FUN שמעת? התוכניות אינן מיועדות עבורך ועבורי, אלא עבור הילדים בגיל הרך. ומהילדים שאני מכירה, הם מאוד נהנים מהתוכנית. ואגב, אני העלאתי דיון רחב יותר, כלומר: על TV (בעיקר "הופ") וגם קלטות וידיאו לילדים. וגם תוכנות מחשב ואינטרנט כמקור למידע, לידע ולכיף לילדים בגיל הרך ובגילאים המבוגרים יותר. מה דעתך בנושאים אלו?