shalom every body:)

לבנבנים הפסיקו עם האידיש...

הם מוכרים את כולנו עם השפות הלועזיות.... מנצלים שאנחנו מפולגים ערבית,פרסית,תימנית,עיראקית,מרוקאית,צרפתית.... והם בוחרים באידיש למה לא בעברית...
 

alondli

New member
הם ו"אנחנו"..."לבנבנים" מול "אנחנו"

"מוכרים ומנצלים עם האידיש שלהם.." ...היה לנו שכן כזה בעיירה הקטנה ברומניה בה גרנו, היו לו מידי פעם הערות כאלה כלפי היהודים . אני הייתי ילד בן 8 , רזה עם תלתלים בלונדינים ובנו היה שנה גדול ממני,בעל שיער שחור ומבריק אבל גבוה ממני בראש ממני ובריא גוף שלא נאמר שמן. הינו חברים, יוצאים יחד בחורף על מגלשות שלג לגבעה רחוקה כקילומטר מהבית לגלוש במורד ,צוחקים ומתחרים לא תמיד בצחוק מי יגיע ראשון. להבדיל מללכת מכות מידי פעם סתם משיעמום, ככה בצחוק אבל כואב, בעיקר לי שחטפתי יותר, בגלישה במורד הייתי מנצח אותו בקלות, הוא היה מאבד שליטה ומתהפך לעתים קרובות ... בסוף היום שהשמש שקעה במהירות והשמועות על זאבים שמסתובבים בפאתי היער שליד נראו ממשיות מתמיד, הינו ממהרים לשוב בריצה הביתה, מגיעים בפנים סמוכות ומיוזעים תחת מעילי החורף וצעיפי הצמר. הייתה זו ילדות יפה ורק..מידי פעם הייתי ער למבטים החשדניים של אביו או ער לעובדה ששכנים אלה , בניגוד לאחרים, לא ביקרו מעולם בביתנו.. לימים דברתי על כך עם אבי שלא היה דברן גדול או מעריך איתי בשיחות נפש. הוא נטה בניתוח הלוגי אבל לא נטול האנושיות שלו להגן על אנשים אלה,מאשים את הבורות,חוסר השכלה וצרות אופקים של החברה והמשטר החשוך של אז באיבת שלהם יותר מאשר רוע לב ,קנאה ושנאת יהודים לשמה, פניה המתוחכמים והארסיים יותר של אנטישמיות "נאורה" ומודרנית ... ...ורק פעם אחת בעצם ראיתי את אביו של אותו חבר מגיע לבית שלנו, דופק בדלת ונכנס פנימה בהיסוס ובמבוכה מסויימת לאחר התעלמות של חודשים רבים אולי שנים מהשכנים שלו מעבר לגדר. הייתה לו אז בעיה בברך ואבי שהיה רופא ידוע ואפילו נערץ בעיירה זו,בעצם מנהל המחלקה וסגן מנהל בית החולים שמח לקדם את פניו ולטפל בו עם כל החום שבו שהתגלה במיוחד ביחס האבהי והאישי לחולים שלו. זה היה קצת נדיר לתת עמדת ניהול בידי יהודי באותם שנים של משטר קומוניסטי , בעיקר בעיירה לא גדולה במחוז מרוחק מעיר הבירה, אפילו מיאשי, עיר המחוז. אבל הוא רכש בהדרגה את אמונם באמצעות עבודה קשה, שעות ארוכות בבית חולים וטיפול סובלני ואישי בכל חולה, עני או עשיר,יהודי ( מיעוט קטן שם) או נוצרי, עירונים או כפריים, רבים קשי יום שהגיעו מרחוק בעגלות רתומות לסוסים במיוחד לכדי לזכות בטיפולו. הוא המשיך להגיע למעקב רפואי לביתנו, אבי ביקש לחסוך לו את הטירחה והבירוקראטיה של בית החולים המרוחק יותר. הם לא הפכו להיות שכנים ממש קרובים אבל חילופי הברכות היו לבביים יותר ותשורות קטנות כאלה או אחרות, לרוב תוצר חקלאי זה או אחר, היה מגיע לביתנו כמעט כל חג.. לאחר כשנה ,כאשר הורי מילאו בקשה רשמית לעלות לארץ, הרגשתי גם אני מעט מאותה אנטישמיות, שם מוסדית יותר מאישית. בפגישה השבועית של שבט הצופים המקומי בו הייתי חבר אז , בו כולם היו בעצם חברים וללא בחירה ,מטעם המשטר והחינוך הקומוניסטי, הצביע עלי המדריך והאשים אותנו בבגידה במולדה ועוד דברים שאינני זוכר ( לשמחתי..) והוצאתי בבושת פנים ובמקום מתוך חברת הילדים שהכרתי. למחרת גירשו אותי גם מחוג למוסיקה , כינור וצ'לו, ובזה דוקא שמחתי כי בליבי רציתי ללמוד פסנתר.. אבי איבד כמובן את תפקידו הניהולי מה שלא פגם בעצם בדבר בתפקודו, ביחס ההערכה של אנשי הצוות אליו או בחולים הרבים שהגיעו ממרחקים רק כדי להיבדק על ידו..אז הרגשתי באמת ולראשונה מה שנראה בעיני..שנאת הזרים, השונים, אולי גם..המצליחים, יהודים באמת..לא כל כך ידעתי מה זה.. אבל איבה..לא זקוקה באמת לסיבות, תירוצים מספיקים לה, תסכולים ורגשי נחיתות מלבים אותה, התבצרות והסתגרות מנטלית ותרבותית פנימה בתוך חוג צר של דומים לך בצבע, בשפה, בתרבות שומרים עליה ומחדדים אותה למשך עשרות שנים... וקפיצה קטנה, כמה שנים קדימה, כבר בארץ, כיתה ח' בקרית שמונה, ילדות יפה מלאה חוויות טובות בחברה מעורבת של מעט תושבים ותיקים והרבה עולים ממרוקו, רומניה ,הונגריה ועוד, פסיספ אופיני לאותה תקופה רחוקה ותמימה של אמצע-סוף שנות השישים.. לא היה כמעט שום הבדל בהתייחסות ביננו הילדים, אשכנזים או ספרדים,אולי מעט הבדל בין ילדים ותיקים ועולים, אבל לא משהו משמעותי. כולנו הלכנו יחד לצופים, לטיולים, למדנו יחד לבחינות,ביקרנו בחופשיות אחד בביתו של השני, נפגשנו בערבים במקום הסודי שלנו מאחורי שכונת "ארבע קומות" שם גרתי,יושבים או שוכבים על הדשא בערבים החמים של הקיץ,מביטים בירח, מאזינים לקוני פרנסיס בשירי האהבה שלה ומנסים להמציא לעצמו דרך ובעיקר אומץ להתחיל עם מיכל , בעיני אז(וגם עתה..) מלכת הכיתה, לפני שמישהו אחר יכבוש את ליבה... ..מחבורה זו יצאו והתפזרו לכל קצוות העולם אנשים בוגרים במגוון גדול, ומספר יחסי מדהים של אקדמאים, מורים, מהנדסים, אבל גם פוליטיקאים ( פרוספר עזרן..) ודיפלומטים, כמו גם סוחרים או עצמאים קטנים, רבים מהם שנפגשנו שוב רק לאחר 35 שנה במפגש יזום לפני כשנתיים. הבאתי סיפור זה כי למרות כל אלה..גם כאן היה מי שצמח מתוכנו בהמשך להרים את דגל הקיפוח של המזרחיים ולהפוך אותו לנושא מרכזי בחייו, גם שהשכיל והפך לאיש אקדמאיה מצליח בארץ ובחו"ל. בהמשך פנה עורף למדינה והיגר לצפון אמריקה שם המשיך להתקדם לעמדות בכירות באקדמיה . מידי פעם אני שומע עליו באמצעות חבר משותף מאותה תקופה שגר בארה"ב . וחברי זה שהוריו ממוצא הונגרי, מספר לי בגאווה לא סמוייה על חברנו המשותף המצליח , על סיפורי החיים הטובים שלו בחו"ל, על הצלחותיו עם נשים , על תפקידים רמים ומגוונים בהם הוא זכה ..ושמידי פעם הוא גם מבקר בארץ. ובכל זאת כמעט בכל מפגש בינהם, עולות באיזה שהוא שלב תחושות הקיפוח שלו, חלוקת "הם ואנחנו" אשכנזים וספרדים,סיפורי המשך מעודכנים ומוסברים אינטלקטואלית לסיפורי "אנו באנו ארצה" עם ה "DDT," ו"מיטות הסוכנות" שעולים מידי פעם שוב ושוב, גם אחרי עשרות השנים והדוגמא האישית של חייו המוכיחה לכולם..בדיוק ההיפך.... ושנינו תמהנו אז מאיפה זה הגיע אליו, הרי גדלנו כולנו יחד מגיל אפס כמעט,ילדים שהתקבצו יחדיו מכל התפוצות באותה שכונה, באותו ב"ס באותה כיתה, גרים ב"ארבע קומות" או ב"רכבת", ושרתנו באותו צבא... אז..מצטער שהארכתי בסיפור..די סתמי ורגיל, לא משעשע ואפילו חסר מעוף, אבל..זו כל התשובה שיש לי והיא הכי כנה ואמיתית עבורי כשהיא "ממקור ראשון" ללא טיעונים אידאולוגים ושורשים הסטוריים ופסיכולוגים ענפים.. ואני אניח את סיפורי כמשטח פרחי ילדות מול אותם אנשים שעתה כמו אז,במדינות העולם או בתוכנו אנו, מניפים דגלים של.."הם אנחנו" ומנסים בחסותם להמשיך ולהתחזק מאחורי חומה של דעות קדומות, של טינה ושל פלגנות על רקע מוצא, לאום , שפה או ותרבות... לילה טוס
 

דרוריתי

New member
../images/Emo29.gifאלון, כתבן לילי../images/Emo29.gif../images/Emo6.gif

פעם ראשונה שאני קוראת סיפור כזה ארוך במחשב...... אני מכירה את הסיפורים האלה מההורים שלי (ומהסבים והסבתות ז"ל). אני בתור ילידת הארץ לא הכרתי את זה בילדותי לצערי הכרתי את זה בגיל יותר מבוגר כי זה נישאר, יש פה שמחשיבים מאוד את העדה. והשאלה מאיזה מוצא את או אתה עולה בכל פעם מחדש.(גם אם אתה דור שלישי או רביעי בארץ) נושא העדתיות וגיזעניות בארץ קיים ולא הטשטש ואולי אפילו התחזק. קראתי מאמר שהגזעניות פה מדאיגה בממדים שלה ופתרונות אין. זה חבל וזה עצוב שזה קיים, אבל זה קיים וכניראה לעוד הרבה הרבה זמן...
 
שמע רומני שכמוך...

יוצר ובא ממקום היווצרו של דראקולה. סיפורך יפה ומדהים, אך פשוט לא שייך לכאן!!!!!!!!! כדאי לפתחו בשרשור נפרד. אנחנו פרחחי חצר נועלי הכפכפים וצ'חצ'חי הכפר נועדנו לחולל מהומות לפזר קללות ולעורר מורא ופחד. אז מה לך דראקולון אוכל מאמאליגות מערבב "איגן" ו"צ'ורבה"?. אנחנו כאן בשכונה אוכלים פלאפל אצל המלך ושאהורמה אצל הטורקוש. אז בבקשה ברצונך להביא נקניק אמיתי עם שפייק וגולש עם פפריקה אמיתית .... כדאי לגשת לשולחן אחר!!!...... שם תוכל גם למצוא אותי. בא לא נאבד את הפרופורציות אנחנו בסך הכל בפורום .....
 

תותית11

New member
אלונדלי

לא מצליחה למצוא בך שום פגם:) וזה די מדאיג אותייייי:) מקסים הסיפור הזה על חייך שהבאת לפה. זה מתחיל ל"הדאיג" החוטים הקסומים שאתה שוזר שקושרים אליך את כל הנשים שפה:) אתה בטוח שתצליח להסתדר עם כל כך הרבה נשים משולהבות ומרוגשות??:) מוקסמות מכוח המילים שלך, מהפתיחות, מהעדינות, ומהמיניות המרומזת הכמו מאופקת שלך . אתה מיוחד במינו אלונדלי, וכל פעם מתפעמת לקרוא את מילותיך
 

sky15

New member
yam tichoni

wait for me.......... leave alon come clozer....... two more week's ......
 
המרחק טישטש את "האהבה"..

רחוק מהבית רחוק מהלב שבועיים....ממממ.... נתפוס עד אז מישהו אחר להתעלק עליו.
 
דלידלי מסיפורך

דמעה בזוית עיני התיישבה דמעה נעימה כזו , דמעה של ריגוש ריגשת אותי עד מאד אלון שולחת לך
חזק דלי-אלון מחכה לסיפורך הבא
 
וחוץ מיזה באם הצלחתי...

להוציא ממך סיפור טוב דייני! "דו טה פוטה צ'ינץ' מינוטה"
 

alondli

New member
OK....../images/Emo13.gif...יום חמישי אני מתכוון...

לחרוש אותך למשך שבוע..
..עם החרטום... ו.." צינצ' מינוטה " לא מספיק לי אפילו ב_ד.." לבריאות ים תיכון
, יתכן שזו הייתה..סתם רגישות יתר שלי, לא אוכל ליישר קו איתך..אבל אשתדל להתקרב...
טוב רק הגעתי וכבר חייב לרוץ, בין הזנבות... תודה לכולם ,האמת.. התכוונתי לענות רק 5 שורות אבל..זה ברח לי, והיד הזאת עם המקלדת הדבוקה אליה...גמרה לי את הערב..
 

alondli

New member
אני יוצא להפלגה של...

שבוע. שם מצפן על 330 וחותך עם החרטום ב"ים התיכון"..
ראה הוזהרת..
 

sky15

New member
alon ../images/Emo140.gif

karati rak achsav sipur kaza osa li tzmarmorat my father toled me the same story's about the gola some pepole here dont have wat to say to story like this al tasim lev
 
לאלון בעל הדלי ../images/Emo141.gif

תודה על סיפור יפה ונעים. אני בהחלט חושב שכזה סיפור צריך לפתוח שירשור מיוחד בשבילו כדי שיהיה ממוקד , והתגובות מסביב שיהיו לאותו עניין ומסביב אותו נושא.הסיפור הזה בא בהפתעה ומשך את כל השירשור לכיוון אחר לגמרי, והפך את ההדגשים. אתה מעניק לסיפור הזה מקום מישלו, שירשור פרטי משלו, והוא יהיה תחת אור הזרקורים, והתגובות שם יהיו ממוקדות עליו. זאת דעתי, באמת הסיפור הזה בא לי בהפתעה. אני רוצה להודות לך על הכתיבה הממוקדת והמעמיקה, אשר מעבירה בי חוויות. עדות המזרח, עברו מכבש רציני כשעלו ארצה, הפער והשוני בין התרבויות, הוא ענק במיוחד כאשר השלטון והתרבות כולם היו אשכנזים. רק ב 1970, קצת קיבלנו אומץ ומוזיקה מזרחית התחילה להופיע ברדיו. הרבה עולים חדשים מעדות המזרח נשארו מאחורה ועדות אשכנז המשיכו להתקדם. אני לא מדבר על כך שאין אנשים עדות המזרח שהצליחו אז, אבל היחס הוא פי כמה וכמה מוטה לטובת עדות האשכנז, אחד הסיבות זה בגלל המהפך הדרסטי בתרבות וגם יחס מפלה מצד השלטון. יש פער אדיר מאוד בין התרבות המזרחית לתרבות האשכנזית. באהבה ממני,
 

alondli

New member
אמת היא שהתכוונתי רק להגיב ב 5 ...

שורות, אבל התחושות של הנושא הזכירו לי נשכחות ילדות בחו"ל שלא..חשבתי -או דברתי- עליהן משהו כמו 20 שנה, וזה..המשיך לצאת למקלדת "ללא כוונת" סיפור, עריכה, תכנון,תיקון... לעתים קרובות אלה "דברים" שמנתחילים כתגובה ל.., אבל המראות והתחושות בראש תופסות פתאום חיים משל עצמם ואני..רק מקשר בינן למקלדת ( ומצטער שהעיברית אינה שפת האם שלי, אז היה לי קל יותר- ופחות טעויות כתיב.. |-D ) . ומכיוון שכך "נולד" לא חיפשתי לו אור זרקורים קיוויתי בליבי גם ש..לא יגיבו הרבה..
..
לך סייח, אני יודע שאני יכול לסמוך עליך שתהיה שם, תתבונן במבט אוהד , רגיש וגם אנליטי ותראה את דברים במבט..מפוכח יותר .
.
ממני
 
אלוני../images/Emo140.gif קראתי רק עכשיו

נעדרתי מספר ימים. כרגיל, מביא ניחוחות מיוחדים וריחות מוכרים. חלקם נעימים ואחרים מזכירים נשכחות. החוויות שתיארת חקוקים, להרגשתי, בבשרו של כל מי שחי כאן. מעריכה ואוהדת את גישתך מקרבת-הלבבות, וכרגיל --- נשארת עם טעם של עוד.
על הספור.
 
למעלה