הזדהות וביקורת מתערבבים בי...
אני מכיר היטב את התופעות הבזויות הללו ומזדהה עם תחושת הגועל שלך. עדיין, אני מרגיש שההכללה היא בעייתית. וודאי יש לך, כמוני, הרבה זכרונות יפים מחייך כדתייה ובטח תסכימי איתי שהעולם החילוני איננו נטול צביעות, אכזריות ועיוורון. שני העולמות הללו מורכבים מא-נשים ולכן תמיד יהיו מלאי זוהר וגועל בעת ובעונה אחת. אני מקווה שיצא לנו עוד להכיר לאורך זמן וכך לאט-לאט להבין יותר את נקודות המבט האחד של השנייה בנושא הזה.
לגבי אקדמיה לעומת ישיבה, אני רואה בכך שאלה ערכית, ללא אמת מוחלטת. ימיה של השאלה הזאת כימי מלכויות דוד וישראל. לפי התפיסה החרדית, לימוד התורה לא רק מקיים את הלומד אלא את הקהילה כולה. עבורנו, התכנים שנלמדים נתפסים כלא רלוונטיים לקהילה, אבל לא כך הם רואים את זה. עבור המשפחה ששולחת את אב המשפחה ל"כולל", אין בכך צביעות. הם רואים את הקשר הישיר שבין הלימוד שלהם לבין חייהם היומיומיים.
איך בכך לומר שאני מסכים לסבסוד ע"י המדינה או שאני חושב שאין שם בעיות, נהפוכו. יתרה מזאת, אני מאוד פמיניסט וממש לא הייתי רוצה לחיות בחברה שמבדלת כך בין המינים. אבל כשאנחנו תוקפים אותם כמכלול ולא רואים אותם כאנשים פרטיים מלאים, הם מרגישים שתורת החיים שלהם תחת מתקפה והם מתחפרים יותר. הייתי רוצה לראות את הא-נשים האלה מגשימים את אמונתם למקסימום, בצורה מלאה וערכית. לראות אותם מתמודדים עם תופעות הנשירה מהישיבות, אובדן הערכים והוונדליזם שציינת, חיים איתנו בשיתוף ולא על חשבוננו, מבלי שהם או אנחנו נחוש מאויימים. אני לא חושב שזה יוכל לקרות אם אתקוף, אשחיר או אכליל לגביהם.