../images/Emo58.gif התשובות שקיבלנו, ואלה שלא
לגבי קארה, אני חושב שלא היינו אמורים לקבל תשובה חד משמעית. אני ציפיתי לראות אותה מתפוגגת לחלקיקים ועפה באוויר, אבל זה היה יותר מדי 'פנטזיה' ולא מספיק 'רונאלד מור', בסופו של דבר ההעלמות שלה לדעתי מסמלת משהו הרבה יותר עמוק ומיסטי, ומתחבר למלאכים - גאיוס וקפריקה, שאני מאמין שהם למעשה חסרי צורה ואנחנו רואים אותם כגאיוס וקפריקה כי הם אלה שהנחו את המין האנושי בדרכו של אלוהים. אהבתי את היונה בדירה של לי בקפריקה - שברור לכולנו שזוהי קארה, ששברה את מרחבי הזמן והחלל ובאה לבקר את לי. ולגבי קארה - אם מאזינים לפודקאסטים, כבר בפודקאסט של פרק 19 רונאלד די מור אמר שלמרות הכת של בלטאר, דווקא קארה היא ישו של הסדרה - היא זו שקמה לתחיה על מנת להגשים את יעודה, וברגע שהיא הגשימה אותו, התפקיד שלה הושלם והיא יכלה 'לשוב ולהעלם'. בתור אתאיסט אני קצת מוחה על המסר של מור, אבל אני חייב להודות שהוא הציג את זה בצורה הכי מקורית ומעניינת שאי פעם נראתה בטלוויזיה. למה דווקא הרה ידעה את הדרך לכדור הארץ שלנו, למה היא נתנה את ההוראות דווקא לקארה, מה לאורה היתה קשורה לזה.... לא ברור. אבל זה הכל חלק מהמסר האלוהי של רון מור (שהופיע בהופעת אורח בדקות האחרונות של הפרק, למי שלא שם לב). ההופעה של "All Along the Watchtower" הסמי-מקורי (אין מה לעשות, הביצוע של הנדריקס יותר מונע - אפילו בוב דילן אמר את זה) בסוף פשוט היתה נהדרת. על רקע תמונות הרובוטיקה (כולן אמיתיות), וההתקדמות של המין האנושי בטכנולוגיה, ועל רקע השאלה "האם כל זה חייב לקרות שוב?" אני חושב שזאת שאלה שנועדה להשאר פתוחה, והיא מביאה אותנו למקום שבו אנחנו לאו דווקא צריכים להסתכל על עצינו במבט אחורה ולשאול "מאיפה באנו" או "מה קרה בקובול" וכו', כי זה פחות מעניין - אלא יותר מה קורה קדימה, ולזכור שיש לנו בחירה חופשית. אישית - לא יכלתי לחשוב על סיום יותר הולם לסדרה. אני חושב שהפרק כולו היה נפלא, החל מהקרבות המרהיבים, דרך המוזיקה הנהדרת, ששוב התעלתה על עצמה ושילבה את עצמה בעלילה בצורה יוצאת מן הכלל ובלתי צפויה לחלוטין, וכלה באפילוג האישי של כל דמות, ושל האנושות כולה. אני נפעם. הפרק הזה ירד בספרי ההסטוריה כיצירת מופת, ואם לא יקבלו פה לפחות חמישה פרסי אמי או לפחות פרס נובל אחד - משהו לא בסדר בעולם. End of line.
