[המפלוץ קריימר]

../images/Emo23.gif^^

מזל טוב (זה מתאים פה?) אבל כל הכבוד^^ שמחה בשבילך

 

[Miss Naama]

../images/Emo48.gif DDDDDDDDD: גאה בך../images/Emo23.gif

 

[Blue Pencil]

../images/Emo23.gif

כמה שאני אוהבת אתכן.

 

[שושה היפיופה]

../images/Emo100.gif../images/Emo42.gif100 בהיסטוריה??../images/Emo12.gif

איכססס

מזל טובבבבבבב

כל הכבוד

מאה בהיסטוריה?!

שמחה מאווווד בשבילך

 

[Blue Pencil]

כן,ועוד אצל מורה שמורידה כששוכחים

אות באחת המילים. -.-'

DDD:

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

סיפור שכתבתי... ../images/Emo3.gif

אשמח לשמוע תגובות והערות עליו

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

אה והוא טיפה ארוך

 

[צב אתלטי]

בהודעה?../images/Emo54.gif

קבצי וורד תוקעים לי את המחשב..

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

בשבילך ../images/Emo13.gif

פרק 1: טינקרבל, שדורשת שיקראו לה טינק, אוהבת מאוד לשמוע מוזיקת רוק, למרוח לק שחור בציפורנייה וללבוש בגדים שחורים. יום אחד אמא של טינק (ג'סי) קראה לה לבוא לחדר האוכל. טינק הופתעה מאוד, כי היחסים בינה ולבין אמה לא היו מזהירים. היא מעולם לא קראה לה לבוא לחדר האוכל. "טינקי, יש משהו חשוב שאני צריכה לספר לך." "מה? תגידי מהר אני חייבת לעוף" "כפי שאת יודעת, פיטרו אותי מהעבודה, ולא מצאתי משרה אחרת. הציעו לי לעבוד בניו יורק, להיות רופאה בבית חולים מצוין." "נו אז מה את רוצה ממני? את תטוסי לניו יורק ואני אשאר פה לבד. מה מסובך?" "אסור לי להשאיר אותך לבד בבית. את עוד קטינה. את רק בכיתה ט'. את תצטרכי לעבור איתי." "מה???? לא רוצה!! אני נשארת פה!!! ולא אכפת לי!" טינק יצאה מהבית וטרקה את הדלת בחוזקה. היא הלכה והלכה, חושבת על דבריה של אמה. למזלה של טינק, היא ידעה אנגלית מצוין. זה היה אחד המקצועות החזקים שלה. 'אני יודעת אנגלית טוב, ויהיה דווקא די טוב לנסות משהו חדש... לא? רק איך אני אספר לחבר'ה שאני נוסעת? אני אשקר. כן, אני אשקר. אני רוצה לנסוע לניו יורק.' טינק הלכה למקום המפגש הקבוע שלהם ופגשה את כל החברים שלה. "היי חבר'ה. מה קורה?" - "בסדר. חיים." "תקשיבו... אני נוסעת לניו יורק ולא משנה למה." - "מה?! למה?? את חייבת לנו הסבר." טינק היתה, מה שנקרא, 'ראש הקבוצה'. היא היתה די פופולרית בקבוצתה וחבריה העריצו אותה. "לא משנה. מצטערת, זה די סוד ואני לא יכולה לומר". - "מהחברים שלך את שומרת סוד? מגעילה. פשוט מגעילה." טינק ממש רצתה להחטיף לאחד מהם, אבל ידעה שאז כולם יתנפלו עליה. היא חזרה הביתה, וסיפרה לאמה שהיא מוכנה לטוס איתה לניו יורק. אמה שמחה והתרגשה, כמעט חיבקה את ביתה, אבל ברגע האחרון היא נזכרה שטינק לא אוהבת חיבוקים. "אז רוצה שאני ואת נלך ביחד מחר לקנות את הדברים שאנחנו צריכים? בגדים, נעליים, משחות שיניים, מסרקים... בא לך? אני גם מוכנה לתת לך כסף כדי שתקני דיסק שאת אוהבת." "טוב.... שיהיה." כשטינק נרדמה, היא חלמה חלום מוזר: כתם שחור, מתקרב אל כמה כתמים צבעוניים שמדברים בשפה זרה. הכתם השחור ניסה להתקרב אליהם, אבל הכתמים הצבעוניים התרחקו ממנה. הכתם השחור חיפש עוד כתמים שחורים, אבל לא מצא. ואז היא התעוררה. לפתע היא הרגישה כמה דמעות זולגות על לחייה. 'אם לא ירצו אותי? אני לא אוכל להתמודד עם ההשפלה. אולי פשוט אצטרך להתמודד בעצמי עם הכל...' בפעם הראשונה בחייה היא הלכה אל אמה כדי לבקש עצה. "אמא... אפשר לשאול אותך משהו?" "בטח, טינקי. מה שתרצי" "אם לא יאהבו אותי בניו יורק?" "את ילדה חזקה, טינקי. את תוכלי להתמודד עם זה." "מה.. את מציעה לי שאני ארביץ להם אם הם לא יאהבו אותי??" "לא, חמודה. התכוונתי שאת חזקה מבפנים. יש לך את הכוח הפנימי הזה שלא לכולם יש. מה גם, אני בטוחה שיאהבו אותך. את זוכרת שפעם, בכיתה ד', כשעברנו דירה, אף אחד לא אהב אותך בגלל שלבשת שחור? "כן... ו?" "אז את המשכת בדרכך, ולא התייאשת. לא השתנית כדי שיאהבו אותך. זה דבר שלא כולם מסוגלים." "תודה. ואל תקראי לי יותר חמודה, זה עושה לי פאדיחות" מועד הטיסה הוא היום. טינק פחדה. ***

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

פרק 2:

לאחר טיסה ארוכה, המטוס נחת בניו יורק. טינק תלמד בבית ספר ששמו "school number 118". השם הזה לא הלהיב אותה במיוחד. כשאמה הסבירה לה מתי ואיפה לחכות לאוטובוס שייקח אותה לבית ספר, טינק נרגעה קצת. בית הספר היה די קרוב לדירה שבה שכנו היא ואמה. השעה: 8:30 בבוקר. המיקום: מחוץ לבית, מחכה לאוטובוס. האוטובוס סוף סוף בא. כשהיא נכנסה אליו, כולם הסתכלו עליה במבט נגעל. "את הילדה החדשה אני רואה... חמודה, לבית ספר לא באים עם פיג'מה." אמרה ניקול הסנובית. כולם צחקו על טינק. זה היה נורא. טינק נזכרה בדבריה של אמה, וזקפה את ראשה והלכה לשבת באחורי האוטובוס. "מותק, פה יושבים רק המקובלים. ואת-לא. לכי, שבי במקום של החנונים, לשם את שייכת." אמרו המקובלים. טינק לא רצתה לריב איתם. היא נכנעה והלכה לשבת במקום אחר. כשהגיעו לבית הספר, טינק נחרדה ממראהו. הוא היה בניין אפור, מרובע, מאיים. בשיעור חשבון המורה קראה שמות. "ניקול?" - "כאן." "ג'סיקה?" - "כאן." "טינקרבל?" -"כאן המורה. וזה טינק, לא טינקרבל." "פה רשום טינקרבל. אני לא אקרא לך טינק אם לא יהיה רשום פה ככה. ושמי הוא מיס פאטי (=שמנה), לא המורה." "אז אני לא אקרא לך מיס פאטי, אלא מיס שמנה. נעים לך??" כולם נדהמו מאומץ הלב שגילתה טינק. "לכי מיד לחדר המנהל!! חוצפנית!" צעקה אליה מיס פאטי. "יש בעיה אחת, מיס שמנה." "מה??" "אני לא יודעת איפה חדר המנהל." "ניקול, תלווי אותה לחדר המנהל!" ניקול: "למה דווקא אני?? לא רוצה!!" "אני רואה שאת גם רוצה להיענש." "לא, לא.. אני עכשיו הולכת איתה." "בואי, סינדרלה. אני לא רוצה להיענש בגללך." טינק הלכה איתה בלית ברירה. "אני רואה תפסת ראש... מה את חשה את עצמך? תרגעי קצת אם את רוצה לשרוד את התיכון הזה." אמרה ניקול. "חמודה, אני לא אירגע בשביל אף אחד. ממש לא מעניין אותי אם את מקבלת אותי או לא, סנובית קטנה. מה את חושבת?? שאם תנפנפי קצת בשיער ותנענעי את התחת, יאהבו אותך? לא מותק." "אז איך זה שיש לי כ"כ הרבה חברים? איך תסבירי את זה?" "הם לא חברים שלך בגלל שהם אוהבים אותך. הם חברים שלך בגלל שזה משתלם להם." הן הגיעו לחדר המנהל. "ביי, סינדרלה. הלוואי ויסלקו אותך מפה." טינק נכנסה לחדר המנהל. "שלום, טינקרבל. בואי, שבי." המנהל אמר בקול תקיף. "זה טינק, לא טינקרבל." היא התיישבה. "מה קרה? למה שלחו אותך לפה?" "כי המורה לחשבון, מיס שמנ.. סליחה, מיס פאטי, לא רצתה לקרוא לי טינק אלא טינקרבל." "אני מבין. בגלל שזה היום הראשון שלך פה, אני אוותר לך הפעם. אני לא רוצה לשמוע עוד מקרים כאלה." בהפסקת האוכל טינק אכלה לבד. ניקול וחבורתה התקרבו אליה. "אני רואה שלא מצאת חברים, סינדרלה. טוב, מי כבר ירצה להיות איתך??" טינק נעמדה מולה. "קודם כל, זה טינק. שנית, מה אכפת לך בכלל?" ניקול וחבריה רק גיחכו והלכו לשולחן הקבוע שלהם. סוף סוף האוטובוס בא. טינק חזרה הביתה, ואמה שאלה אותה: "כבר ביום הראשון שלך הזמינו אותך לחדר המנהל. למה?" "לא משנה. אין לי כוח לדבר על זה." ***

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

פרק 3:

השעה: 9:05 בבוקר. המיקום: במיטה. "אמא!!!! למה לא הערת אותי??" צעקה טינק. אין מענה. "אמא? את פה?" אין מענה. טינק התארגנה ללכת לבית הספר. כשהיא הגיעה לבית הספר, שלחו אותה לחדר המנהל. 'לא שוב....' היא חשבה לעצמה. "בואי, שבי. למה שלחו אותך אלי הפעם?" שאל המנהל בכעס. "איחרתי... לא התעוררתי בזמן." "את יודעת שעל איחורים נותנים ריתוק, נכון?" "לא, למען האמת." "הנה, קחי את התקנון. תעייני בו." הוא הגיש לה דף. "אם את עוברת שוב על אחד מהסעיפים- את מושעית ליומיים. זה ברור?" "כן, המנהל." "עכשיו לכי לכיתתך." בכיתה, כשהיא התיישבה, ניקול אמרה לה: "סינדרלה, אני רואה שתפסת מעצמך ושאת מרשה לעצמך יותר מידי. מתי תלמדי להתנהג כמוני, למשל?" "אני רואה שאת באמת רוצה מכות." סיננה טינק. כשהמורה לדקדוק כתבה על הלוח, טינק התלוננה שהטוש לא טוב, ושלא רואים אותו. "אני רואה מצוין. מה הבעיה שלך? בטח את צריכה משקפיים." אמרה ניקול. "אני ואת זה לא אותו הדבר למזלי." טינק החזירה לה. כמה ימים לאחר מכן הודיעו על פתיחת תחרות כישרונות צעירים. מכיוון שטינק אהבה מאוד לרקוד, היא החליטה שהיא רוצה לנסות להתקבל. היא התחברה אל ילדה אחת, ששמה שרון. שרון היתה ההפך הגמור ממנה: היא אהבה מוזיקת היפ-הופ, בעוד שטינק אהבה רוק כבד; היא אהבה בגדים צבעוניים, בעוד שטינק התלבשה בבגדים שחורים. אבל הֶיי, אומרים שניגודים נמשכים זה לזה. שרון גם אהבה לרקוד, אבל בסגנון בלט. טינק אהבה יותר את הברייק דאנס ואת התנועות החזקות. הן החליטו לחבר ריקוד ביחד, כדי להיבחן לתחרות הכישרונות. הרבה אנשים פיקפקו ביכולתן, לא האמינו שיוכלו להסתדר ביחד. טינק ושרון התאמנו מידי יום ויום על הריקוד. בעוד כמה ימים יהיו הבחינות לתחרות. הגיע יום הבחינה. טינק ושרון הראו לבוחנים את הריקוד, הבוחנים נראו מרוצים למדיי. אחד הבוחנים תלה על לוח המודעות את הרשימה שבה רשום מי התקבל. היתה המולה גדולה סביב לוח המודעות. ניקול וחבורתה, התקבלו. שרון וטינק לא. טינק נכנסה בזעם לחדר המזכירות. שם היה אחד הבוחנים. "למה קיבלתם את ניקול, שעשתה מופע עלוב, ואותי לא?? אני ושרון התאמנו כל יום כל היום!! אני יודעת למה קיבלתם אותה.. פרוטקציות, אה?" "קודם כל- תרגעי. ניקול וחברותיה עשו קטע מדהים, שום פרוטקציות. גם אתן עשיתן מופע מדהים-אבל לא היה לנו מקום." "ואי אפשר לצרף אותנו??" "מצטער, אי אפשר. אתן תהיו המחליפות, כלומר אם מישהו יפרוש- אתן תכנסו במקומו." טינק יצאה וטרקה את הדלת בחוזקה. "מישהו פרש מהתחרות כישרונות צעירים!!" צעקה טינק אל שרון. "באמת??" "כן!!" "באמת באמת??" "כן כן!!" "באמת?" "טוב דיי" "מי פרש?" "ג'קי ואלי... אלי שברה את הרגל וג'קי לא תופיע לבד." "אז אנחנו מופיעות?" "כן!" טינק ושרון התאמנו ללא הרף על הריקוד. הגיע יום התחרות. כולם היו לחוצים וכולם התרגשו. בקהל ישבו כל תלמידי בית הספר. זה די הלחיץ את טינק. ניקול וחברותיה הופיעו, ובסיום המופע, מאחורי הקלעים, טינק אמרה לניקול: "זה היה קטע יפה מאוד." "תודה?" ניקול הופתעה. "למה את מופתעת?" "סתם.. בהצלחה." כולם היו בהלם. ניקול וטינק לא רבו? לא יכול להיות. או ש..? בסיום המופע, עלה המנחה לבמה והזמין את כל המשתתפים. "לפני שנודיע מי המנצח- אני רוצה להודות לכולם על שטרחו מזמנם והופיעו פה. אני גם רוצה להודות לכל מי שתכנן את המופע. תודה!" המנחה פתח את המעטפה שבידו. הוא נראה די מופתע. "טוב, קרה כאן משהו בלתי ייאמן. יש שני מנצחים היום! שניהם קיבלו את אותה התוצאה. והמנצחים הם: תופים בבקשה.." הוא חיכה רגע קטן וקרא בחגיגיות: "ניקול וחברותיה, טינקי ושרון!! כל הכבוד!!" הקהל היה בהלם. גם טינקי, שרון וניקול. ***

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

התחלה של פרק 4:

עברו ימים, עברו שבועות. יום אחד טינק גילתה שהקלמר שלה חסר. היא ידעה שהיא לא שכחה אותו בבית, כי היא לא הוציאה אותו מהתיק. יום לאחר מכן היא גילתה שכמה ספרי לימוד שלה חסרים. היא חשבה שמשהו מסריח פה. היא שאלה את שרון אם משהו חסר לה. גם לשרון היו חסרים כמה דברים. היא החליטה לחקור קצת, בדרך העקיפה ביותר. היא הלכה לחדר המזכירות, ודרשה מהזכירה שתיתן לה לומר משהו ברמקול. המזכירה לא יכלה לסרב, אז נתנה לה. טינק צעקה לרמקול: "תשמעו כולם! יש פה גנב בבית הספר. תשמרו על הדברים שלכם!"

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

תגיבו

 

[חביבה פלוססס]

ממ.

דעתי הלא מקצועית: תעבדי קצת על הכתיבה, יותר תיאורים, שיהיה יותר חי. פחות סיפור יבש. תורידי את כל הקטע של המקום:__ הזמן: ___, זה לא יומן, וזה מיותר לגמרי. תגידי פשוט, זה היה ב__ ביום ראשון, או משהו. כל הקטע של ההחלטה שלה לגבי הנסיעה לא ברור. תגידי שבמחשבה שניה היא חשבה שאולי בכל זאת תתן לזה צ'אנס או משהו. כי זה חד מדי כזה, מבינה? אותו דבר בקטע שהיא פתאום בח"ול, אותו דבר בקטע שהיא פתאום מכירה את שרון. אמ. בכללי הסיפור לא רע. הייתי הולכת עם זה עד הסוף ומוסיפה הפי אנד שטינק משלימה עם ההיא. אבל נו.

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

תודה רבה!!

אני אתקן בקרוב, פשוט הוורד שלי נדפק

תודה רבה!!

 

[Blue Pencil]

אהבתי.

מסכימה עם ההערות של ספיר, תאריכי את זה קצת-זה נורא קטוע,מכאן היא עוברת לכאן-ומכאן לכאן. תפרטי קצת,תקשרי בין הנושאים.

 

[קניידעלך מרובה טעמים]

תודה!! ../images/Emo13.gif

מגיבים לי

שוב, אני אתקן מאוחר יותר כי הWORD נדפק כשאני אלך אל חברה שלי אני אתקן או משהו P: הרי בשביל זה יש חברות, לא?

 

[The phantom of opera]

../images/Emo183.gifעא, איך הוא יודע?!

 

[behind the masc]

מה קורה אז?

 

[The phantom of opera]

../images/Emo183.gifיומולדת^^