אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
דיון - יום האדמה
- פותח הנושא motyka
- פורסם בתאריך
יום האדמה - היסטוריה
יום האדמה הראשון היה בשנת 1976 כצעד מחאה של אזרחים ערבים על הפקעה של כ 20,000 דונם שנועדו ל"יהוד הגליל". בתגובה להכרזת ההפקעה קראו ראשי מפלגת רק"ח לשביתה. במהומות שארעו כתוצאה מהשביתה וההפגנות נהרגו 6 אזרחי מדינת ישראל, מתוכם 3 מסכנין. מאז ועד היום ממשיכים לציין יום זה.
יום האדמה הראשון היה בשנת 1976 כצעד מחאה של אזרחים ערבים על הפקעה של כ 20,000 דונם שנועדו ל"יהוד הגליל". בתגובה להכרזת ההפקעה קראו ראשי מפלגת רק"ח לשביתה. במהומות שארעו כתוצאה מהשביתה וההפגנות נהרגו 6 אזרחי מדינת ישראל, מתוכם 3 מסכנין. מאז ועד היום ממשיכים לציין יום זה.
היסטוריה: אירועי יום האדמה 1976
לפי ספר האירועים של משטרת ישראל (חלק ב') בהוצאת יחידת ההיסטוריה של משטרת ישראל (הדגשות שלי): שישה הרוגים. 69 פצועים ומאתיים עצורים. היו קציר המהומות וההתנגשויות בין תושבים במגזר הערבי בגליל. לבין כוחות הביטחון. במהלך שביתה ב"יום האדמה''. שנערכה במחאה על הפקעת אדמות בגליל. ב-30 במרס 1976. במהלך שנות השבעים הבשילו בחברה הערבית תהליכי שינוי חברתיים וכלכליים, שהעמיקו את הפער בין היישוב הערבי ליישוב היהודי ועוררו בקרב ערביי ישראל טענות על קיפוח ואפליה. על אף פיתוח שיטות חקלאיות חדישות ומיכון העבודה החקלאית, המשיכה החקלאות הערבית לסבול מפיגור. שאלת החקלאות נכרכה גם בבעיית הבעלות על הקרקעות. מאז ראשית שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים לא הפקיעה הממשלה קרקעות בבעלות ערבית. אך בקיץ 1975 נודע על כוונתה להפקיע קרקעות בגליל, רק"ח והמפלגה הקומוניסטית הישראלית), נחלצה לפעולה מיידית והקימה את ה"וועד הארצי" להגנה על האדמות הערביות", שנעשה הכוח המוביל בהבאת מחאתם של ערביי ישראל לידי ביטוי ציבורי. משנתנה הממשלה פומבי להחלטה להפקיע שטח של 20 אלף דונם, החליטה ה"וועד הארצי" להגנה על האדמות", לקיים את "יום האדמה" ב-30 במרס 1976, שיהיה יום שביתה ומחאה באזורים הערביים של מדינת ישראל כנגד כוונות ההפקעה והאפליה של הממשלה. בציבור הערבי התעורר מחדש זיכרון ההפקעות הנרחבות, שנעשו על ידי הממשלה בראשית שנות החמישים. בעידודה הגלוי של רק"ח, התהדקו מאוד היחסים בין ערביי ישראל לבין הערבים החיים בשטחי יהודה ושומרון. על רקע זה, התושבים הערביים שבאיזור הגליל, חסמו כבישים, זרקו אבנים, מוטות ברזל ובקבוקים עם חומר דליק, על כוחות הביטחון שנעו. המשטרה נערכה בכוחות מתוגברים לקראת ה-30 במרס 1976. במשך אותו יום עמד שר המשטרה, שהטיפול בעניין היה בסמכותו, בקשר טלפוני רצוף עם ראש הממשלה. על פי בקשת המשטרה הורה שר הביטחון לצה"ל להעמיד לרשותה גם כוחות צבא. שר הביטחון היה עסוק במעקב אחר המתרחש ביהודה ושומרון, ולא נטל חלק בהתייעצויות לגבי המהומות בגליל. ההנחיות שניתנו למשטרה היו שיגרתיות. לא להתערב בשביתה, אך להבטיח בתוקף את הסדר הציבורי. גם נוהל הפתיחה באש שהועבר לשוטרים היה זה המקובל במשטרה: אין פתיחה יזומה באש ללא הוראה; במקרה של סכנת חיים, יורים יריות אזהרה, ורק אם אין מוצא אחר, יורים לעבר התוקף, גם יחידות צה"ל שהוכפפו למשטרה קיבלו הוראה לקיים את נוהל הפתיחה באש כמקובל במשטרה; לא ליזום יריות ללא קבלת אישור מדרגים פיקודיים עליונים. האפשרות שההפגנות יתפתחו להתפרעויות חמורות נחזתה, אך לא הייתה הנחיה מיוחדת לנקוט מדיניות קשוחה. מבדיקות שנערכו בעקבות הריגתם של ששת התושבים הערבים ביום האדמה, עלה כי יחידות צבאיות הרגו ארבעה מהם. החיילים שהיו מעורבים בכך העידו כי לא הייתה להם ברירה אלא לירות כדי להציל את חייהם. אדם אחד נהרג כתוצאה מפעולה משטרתית; מתפרעים הפכו ניידת בכפר טירה, והשוטרים שהיו בה נאלצו לפתוח באש כדי להיחלץ מהמקום בעודם חיים. לדעת גורמי הביטחון, הגורם שהתסיס את הרוחות במגזר הערבי בישראל היה רק"ח, ולא אש"ף. ככלל, לא היה שיתוף פעולה בין אנשי רק"ח לבין תומכי אש"ף. התקריות האלימות ביותר אירעו דווקא בכפרים שבראשם לא עמדו אנשי רק"ח אלא ראשי מועצות מקומיות שהתנגדו לשביתה; ואילו ביישובים בהם הייתה רק"ח שותפה בקואליציה לא אירעו הפרות סדר. ההסבר לכך היה שחוגים קיצוניים בכפרים, הקשורים ברק"ח, ניווטו את הפעולה האלימה נגד ראשי מועצות שהתנגדו לשביתה הכללית. בכל זאת לקחו כוחות הביטחון בחשבון את האפשרות שאש"ף יזקוף את ההתפרעויות בחלק מהכפרים במגזר הערבי לזכותו. רבים מראשי המועצות בכפרים הערבים ביקשו את התערבות המשטרה ואף דרשו הטלת עוצר. בכפרים סכנין, דיר-חנא ועראבה הוסר העוצר בערב, שלוש שעות לפני המועד שנקבע לכך, משום שראשי המועצות המקומיות והנכבדים התחייבו לשמור על הסדר והרגיעה. ביהודה ושומרון נחלה רק"ח כישלון חרוץ היות ושם לא הצליחה להתסיס את הרוחות. הפועלים מיהודה ושומרון העדיפו בדרך כלל להופיע למקומות העבודה בתחומי "הקו הירוק", ועל פי נתוני שירות התעסוקה עבדו 80% מהם כרגיל ביום האדמה. בירושלים, ביהודה ובשומרון נערכו שביתות מסחר, אך כוחות הביטחון הצליחו להביא לפתיחת חנויות רבות. לסיכום, יום האדמה הראשון, היה אירוע יוצא דופן בחומרתו ובכמות הנפגעים במהלכו. המהומות ביום האדמה פרצו במספר מוקדים וביניהם: דיר חנא, עראבה, סכנין וטירה. מבדיקה דקדקנית לגבי השימוש בנשק חם עולה, שבכל מוקדי ההתפרעויות, המפגינים תקפו את כוחות הביטחון, בהיותם מזויינים בנשק קר, המון זה תקף באופן אלים וגרם לפציעתם של 16 אנשי כוחות הביטחון, תוך השחתת רכוש רב. נראה היה בעליל, שאנשי כוחות הביטחון שפתחו בירי היו בסכנת חיים. לירי קדם נסיון להידברות, תוך שימוש באמצעים לא אלימים שכולם עלו בתוהו. לכן, הירי של כוחות הביטחון במתפרעים, מנע אבדות באנשי המשטרה וצה"ל, והיה כורח המציאות על פי דין.
לפי ספר האירועים של משטרת ישראל (חלק ב') בהוצאת יחידת ההיסטוריה של משטרת ישראל (הדגשות שלי): שישה הרוגים. 69 פצועים ומאתיים עצורים. היו קציר המהומות וההתנגשויות בין תושבים במגזר הערבי בגליל. לבין כוחות הביטחון. במהלך שביתה ב"יום האדמה''. שנערכה במחאה על הפקעת אדמות בגליל. ב-30 במרס 1976. במהלך שנות השבעים הבשילו בחברה הערבית תהליכי שינוי חברתיים וכלכליים, שהעמיקו את הפער בין היישוב הערבי ליישוב היהודי ועוררו בקרב ערביי ישראל טענות על קיפוח ואפליה. על אף פיתוח שיטות חקלאיות חדישות ומיכון העבודה החקלאית, המשיכה החקלאות הערבית לסבול מפיגור. שאלת החקלאות נכרכה גם בבעיית הבעלות על הקרקעות. מאז ראשית שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים לא הפקיעה הממשלה קרקעות בבעלות ערבית. אך בקיץ 1975 נודע על כוונתה להפקיע קרקעות בגליל, רק"ח והמפלגה הקומוניסטית הישראלית), נחלצה לפעולה מיידית והקימה את ה"וועד הארצי" להגנה על האדמות הערביות", שנעשה הכוח המוביל בהבאת מחאתם של ערביי ישראל לידי ביטוי ציבורי. משנתנה הממשלה פומבי להחלטה להפקיע שטח של 20 אלף דונם, החליטה ה"וועד הארצי" להגנה על האדמות", לקיים את "יום האדמה" ב-30 במרס 1976, שיהיה יום שביתה ומחאה באזורים הערביים של מדינת ישראל כנגד כוונות ההפקעה והאפליה של הממשלה. בציבור הערבי התעורר מחדש זיכרון ההפקעות הנרחבות, שנעשו על ידי הממשלה בראשית שנות החמישים. בעידודה הגלוי של רק"ח, התהדקו מאוד היחסים בין ערביי ישראל לבין הערבים החיים בשטחי יהודה ושומרון. על רקע זה, התושבים הערביים שבאיזור הגליל, חסמו כבישים, זרקו אבנים, מוטות ברזל ובקבוקים עם חומר דליק, על כוחות הביטחון שנעו. המשטרה נערכה בכוחות מתוגברים לקראת ה-30 במרס 1976. במשך אותו יום עמד שר המשטרה, שהטיפול בעניין היה בסמכותו, בקשר טלפוני רצוף עם ראש הממשלה. על פי בקשת המשטרה הורה שר הביטחון לצה"ל להעמיד לרשותה גם כוחות צבא. שר הביטחון היה עסוק במעקב אחר המתרחש ביהודה ושומרון, ולא נטל חלק בהתייעצויות לגבי המהומות בגליל. ההנחיות שניתנו למשטרה היו שיגרתיות. לא להתערב בשביתה, אך להבטיח בתוקף את הסדר הציבורי. גם נוהל הפתיחה באש שהועבר לשוטרים היה זה המקובל במשטרה: אין פתיחה יזומה באש ללא הוראה; במקרה של סכנת חיים, יורים יריות אזהרה, ורק אם אין מוצא אחר, יורים לעבר התוקף, גם יחידות צה"ל שהוכפפו למשטרה קיבלו הוראה לקיים את נוהל הפתיחה באש כמקובל במשטרה; לא ליזום יריות ללא קבלת אישור מדרגים פיקודיים עליונים. האפשרות שההפגנות יתפתחו להתפרעויות חמורות נחזתה, אך לא הייתה הנחיה מיוחדת לנקוט מדיניות קשוחה. מבדיקות שנערכו בעקבות הריגתם של ששת התושבים הערבים ביום האדמה, עלה כי יחידות צבאיות הרגו ארבעה מהם. החיילים שהיו מעורבים בכך העידו כי לא הייתה להם ברירה אלא לירות כדי להציל את חייהם. אדם אחד נהרג כתוצאה מפעולה משטרתית; מתפרעים הפכו ניידת בכפר טירה, והשוטרים שהיו בה נאלצו לפתוח באש כדי להיחלץ מהמקום בעודם חיים. לדעת גורמי הביטחון, הגורם שהתסיס את הרוחות במגזר הערבי בישראל היה רק"ח, ולא אש"ף. ככלל, לא היה שיתוף פעולה בין אנשי רק"ח לבין תומכי אש"ף. התקריות האלימות ביותר אירעו דווקא בכפרים שבראשם לא עמדו אנשי רק"ח אלא ראשי מועצות מקומיות שהתנגדו לשביתה; ואילו ביישובים בהם הייתה רק"ח שותפה בקואליציה לא אירעו הפרות סדר. ההסבר לכך היה שחוגים קיצוניים בכפרים, הקשורים ברק"ח, ניווטו את הפעולה האלימה נגד ראשי מועצות שהתנגדו לשביתה הכללית. בכל זאת לקחו כוחות הביטחון בחשבון את האפשרות שאש"ף יזקוף את ההתפרעויות בחלק מהכפרים במגזר הערבי לזכותו. רבים מראשי המועצות בכפרים הערבים ביקשו את התערבות המשטרה ואף דרשו הטלת עוצר. בכפרים סכנין, דיר-חנא ועראבה הוסר העוצר בערב, שלוש שעות לפני המועד שנקבע לכך, משום שראשי המועצות המקומיות והנכבדים התחייבו לשמור על הסדר והרגיעה. ביהודה ושומרון נחלה רק"ח כישלון חרוץ היות ושם לא הצליחה להתסיס את הרוחות. הפועלים מיהודה ושומרון העדיפו בדרך כלל להופיע למקומות העבודה בתחומי "הקו הירוק", ועל פי נתוני שירות התעסוקה עבדו 80% מהם כרגיל ביום האדמה. בירושלים, ביהודה ובשומרון נערכו שביתות מסחר, אך כוחות הביטחון הצליחו להביא לפתיחת חנויות רבות. לסיכום, יום האדמה הראשון, היה אירוע יוצא דופן בחומרתו ובכמות הנפגעים במהלכו. המהומות ביום האדמה פרצו במספר מוקדים וביניהם: דיר חנא, עראבה, סכנין וטירה. מבדיקה דקדקנית לגבי השימוש בנשק חם עולה, שבכל מוקדי ההתפרעויות, המפגינים תקפו את כוחות הביטחון, בהיותם מזויינים בנשק קר, המון זה תקף באופן אלים וגרם לפציעתם של 16 אנשי כוחות הביטחון, תוך השחתת רכוש רב. נראה היה בעליל, שאנשי כוחות הביטחון שפתחו בירי היו בסכנת חיים. לירי קדם נסיון להידברות, תוך שימוש באמצעים לא אלימים שכולם עלו בתוהו. לכן, הירי של כוחות הביטחון במתפרעים, מנע אבדות באנשי המשטרה וצה"ל, והיה כורח המציאות על פי דין.
חזון אחרית הימים, ערברב מצדיק ערבים
בקטע המצוטט מדובר על קיפוח ואפליית המגזר הערבי, על הפקעה שרירותית של אדמות בבעלות ערבים, על כך שמחאה ציבורית לא הואילה והערבים נדרשו לפעילות לגטימית של שביתה ומחאה, על מעורבות בלתי דמוקרטית של כוחות בטחון בהפגנה של אזרחי המדינה, על הפעלת צה"ל כנגד אזרחים, וכל השאר הם תירוצים של המשטרה.
בקטע המצוטט מדובר על קיפוח ואפליית המגזר הערבי, על הפקעה שרירותית של אדמות בבעלות ערבים, על כך שמחאה ציבורית לא הואילה והערבים נדרשו לפעילות לגטימית של שביתה ומחאה, על מעורבות בלתי דמוקרטית של כוחות בטחון בהפגנה של אזרחי המדינה, על הפעלת צה"ל כנגד אזרחים, וכל השאר הם תירוצים של המשטרה.
אשר יגורתי באלי
New member
לא הפקיעו אדמות?
או שגם זה המצאה?
או שגם זה המצאה?
אשר יגורתי באלי
New member
האם לא שלחו חיילים לסייע למשטרה?
רוב הנספים נהרגו מאש חיילי צה"ל, אותו צבא שתפקידו להגן עליהם.
רוב הנספים נהרגו מאש חיילי צה"ל, אותו צבא שתפקידו להגן עליהם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.