מסכימה איתך..ובטוחה שגם היא..!
פשוט כמו שיעל אמרה..זה הפך להיות קצת יותר מדי..ובאמת שלפעמים על סתם דברים. נו ברור, גם אני כותבת פה דברים שאין לי שום מקום אחר להוציא..אבל זה הפך להיות יעוץ פסיכולוגי לצעירות, יעוץ זוגי, משפחתי, לימודי..ולא יודעת מה.
הכל. אנחנו לא יכולות לפתור את בעיות העולם..וגם לא בא לנו תמיד לשמוע על הצרות של כולם..לא ככה?
באמת שאני לא נגד..אבל אני לא יכולה לקרוא יותר על מישהי בת 13 שבוכה על החבר או זה שהיא רוצה. 13 גאדמט. עוד יקרה המון בחייה..סביר מאוד שהוא לא האחד..ואם הוא לא מבין את הרמזים, לא צריך.
לא יודעת..כאילו, באמת קצת פרופורציה!! אני לא מדברת אם אנסו אותך ואין לך איפה להוציא את זה..או אפילו..אחרי שנה נפרדתם. אבל לא כל דבר קטן שטרגדיה הכי נוראית בחייך.
גם אפשר כמובן התבכיינות שיטחית של -אין לי כוח יותר, כמה חרא לי- אבל הכל במידה.^^