הממ
אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלי ההורים הם חובבי כלבים. למעשה, בשביל להביא חתול, נדנדתי להם שנתיים שלמות, כולל הצגה של כל הפלוסים של חתול. וגם הבטחתי שאני אהיה זאת שאאכיל, אנקה, וכו'(ואני באמת עושה את זה). אבל במקרה שלי גם יכולתי לומר שאני אחראית וזה, כי טיפלתי לפני כן בכל בע"ח שהיו אצלנו בבית. אני חושבת שכדאי לך להתנדב בעמותה כלשהי ולראות איך באמת מטפלים בחתולים וכלבים, ואז תוכלי לבוא לאמא שלך ממקום של ידע רחב יותר. חוץ מזה, את תמיד יכולה להתיידד עם חתולי רחוב, גם בלי להכניס אותם לבית. היתה לי חתולת רחוב כזאת במשך 5 שנים עד שעברתי דירה. קחי בחשבון שאם את באמת באמת רוצה חתול, זה יכול לקרות גם בעוד שנה, שנתיים או שלוש. להורים יש נטייה לכבד את הדעה של הילד כשהוא בוגר יותר. אבל אולי אם יהיו לך דגים ותטפלי בהם, אח"כ תוכלי לבקש אוגרים, וכו' וכו'. להתקדם בהדרגה. וגם לפעמים קיימת אפשרות נוספת, של הקסמת ההורים ע"י החתול ^^. אבל אני לא מציעה לך לסמוך על זה. אגב, אני לא חושבת שאמא שלך עושה את זה מתוך רוע לב, אבל בד"כ ההורים יהיו אחראים על המון המון דברים, לא משנה כמה אחראית תהיי. הם יצטרכו להסיע אותך ואותו (או רק אותו) לווט', לחיסונים, לעיקור\סירוס, הם יצטרכו לקנות לו אוכל, חול, ארגז חול, חפצים, ולהתאים לו את הבית. זה לא נובע בד"כ מרוע לב, אלא פשוט מחוסר כוחות לזה

תנסי למצוא כמה שיותר מידע על הדברים האלה, כדי שתהיה להם כמה שפחות עבודה, ואולי זה יעזור. וכמובן - אל תתרגזי כ"כ אחרי שהם אומרים לך לא. פשוט תנסי בפעם אחרת. זה הכל. תזכרי שתמיד יש את הפעם הבאה.