*מעתיקה מאוף קודם../images/Emo2.gif ../images/Emo10.gif
שיחה שלי עם עצמי
: אז יש ילד שאנחנו נקרא לו.. שמוליק. אז שמוליק לא יוצא לי מהראש
ואני לא ודעת בכלל אם אני מחבבת אותו כי נראלי שהסיבה היחידה שזה ככה בגלל שהוא די מתעלם ממני ומכל שאר ה..עולם, לא. אוקי, משאר החברים שלי לא. ואנחנו לא ממש ידידים.. לא פגשתי אותו הרבה אבל.. בקיצור סיפור ארוך.
ויש לי חברה שנקרא לה.. מיצי. אז מיצי רוצה אותו *O* והוא אממ.. נראלי שהוא מתעניין בה, כי הוא פגש אותה רק פעם אחת וביקש ממנה את הטלפון שלה והתקשר אליה וסטאף. אני: ממ. אני כלכך בודדה. אני צריכה חבר, או ידיד בן, שאני אוכל להישען עליו. חוץ ממתן (זה ידיד נורא קרוב שלי D: אבל מ אין לי כוח עכשיו
). אני: ממ.. אולי.. אממ... אולי אני אתקרב יותר לבלוטי? (שם בדוי, זכר.) *מדמיינת אותי ואת בלוטי כזוג* לאאא אבל אני לא רוצה את בלוטי כזוג, אני רוצה את שמוליק... לאא!! סתמי, סתמי כבר את לא רוצה את שמוליק. מיצי רוצה אותו. מיצי מקבלת אותו. דיי. שמוליק לא רוצה אותך. את לא רוצה את שמוליק, את רק רוצה צומת לב ממנו. אני: (שוב ): ממ.. אבל למה הוא לא חביב אליי? האם זה קשור לזה שכשהיינו יחד במחנה כלזהזמן בכיתי ולא הייתי כיפית, ולכן לא התחשק לו להתחבר איתי? וכשהוא שאל מהקרה ודברים לא ממש שיתפתי איתו פעולה והלכתי כלהזמן .. כן.. אז הוא היה די בסדר... מממ *מרגיעה את עצמי* אבל מה יש לי ממנו?! אין בו שום דבר מיוחד, אני רק רוצה שישים לב אליי.. שנהיה ידידים. זהו, כן. ומיצי תקבל אותו. אז למה זה מציק לי?!!?!?
שיחה שלי עם עצמי