היי ../images/Emo13.gif
קודם כל, אני מצטער שלא כתבתי בזמן האחרון. רק שתדעו שלמרות שלא כתבתי, נכנסתי כמעט כל יום! הממ...חשבתי הרבה לפני שהחלטתי לכתוב את מה שאכתוב, מחשש שמא הדברים הללו יכעיסו מישהו או יובנו בצורה לא נכונה. בכל מקרה, הדברים הללו מבטאים תחושות ורחשי לב שמאוד שכיחים אצלי ובחברה שאני נמצא בה, ומעניין אותי לשמוע מה דעתכם. אני גדלתי על החינוך המסורתי-דתי-לאומי-ציוני. משמע, חינוך ברוח היהדות, ברוח אהבת ישראל, אך מאוד מאוד ליברלי, פתוח ורחוק מאורחות החיים של החרדים לדוגמא. זה מעין חיים דתיים בהוויה חילונית. חשוב לי להבהיר שלא באתי מרקע של חברה סגורה- לא הייתה נגיד הפרדה בין בנים לבנות, אנשים הולכים לסרטים, מועדונים, פאבים, שומעים מוזיקה, סקס לא היה פסול. בקיצור- הדת לא באה במקום משהו, אלא רק בנוסף. יחד עם זאת, ולמרות שלא הייתה שום מניעה לאף אחד ליצור קשרים זוגיים, לקיים יחסי מין וכד', הדברים הללו לא התפתחו וקרו באותה אינטנסיביות ומהירות שהם קורים בעולם החילוני נטו. אני, ומשיחות עם הרבה אנשים אני יודע שגם הרבה מהם, מרגישים שיחסים בין המינים וענייני מיניות תופסים חלק גדול מדי בחיי הנפש של הילדים-נוער. שלא תבינו לא נכון, אני חס וחלילה לא מדבר על כפייה או על איפוק. זאת אומרת, אני לא מתכוון שמישהו ירצה ליצור קשר ויעצור בעצמו, ואני אהיה האחרון בעולם שייצא נגד האהבה. זה פשוט שבחברה שלנו, ואני מדגיש- למרות שלא היה שום דבר שיעצור בעד זה, הדברים הללו קרו בקצב הרבה יותר איטי, והרבה יותר טיבעי לטעמי. כל אחד פיתח את הצד הזוגי בקצב שלו, בעוד שאיך שאנחנו רואים את זה, בעולם החילוני החברה סוחפת את כולם לתוך ענייני האהבה-זוגיות-סקס הרבה יותר מהר. איך שאני רואה את זה, ענייני היחסים, הקשרים והאהבה תופסים בעולם החילוני בגיל ההתבגרות את אותו התפקיד שאצלינו תופסת הדת. תסכימו איתי שבגיל ההתבגרות עולם הנפש והצד הקוגניטיבי מתפתחים, באופן טיבעי עולות שאלות מופשטות של הגדרה וזהות עצמית וכד'. כחלק מההתבגרות, אנחנו מתעסקים בעולם הפנימי. בעולם הדתי אנחנו מחוייבים להתעסק כל הזמן בסוגיות מופשטות- הרי כל האמונה היא דבר ערטילאי, אין כאן דבר מוחשי. בעולם החילוני אין את הדבר הזה, אז בגלל זה יש התמקדות בעניין היחסים והרגשות וכד'. יש מישפטים שאומרים ש"אם אלוקים לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו". בלי קשר לאיך שאני מתייחס למישפטים האלה, שהרי הם טומנים בחובם את ההשקפה שאין אמת אבסולוטית בדת, יש בהם אמת, והאמת הזו היא שהדת עונה על איזשהו צורך של האדם. בלי קשר להאם אלוקים בכלל קיים או לא, הרי אנחנו לא סאדו-מאזוכיסטים, ואם הדת לא הייתה עונה על איזשהו צורך של האדם, לא היו מיליוני אנשים בעולם שמאמינים בדת זו או אחרת. אז כביכול, האהבה היא "הדת" של החילונים. שוב, היהדות היא לא נגד האהבה- להיפך: עניין היחסים הזוגיות והאהבה הוא עניין מרכזי וחשוב ביהדות. אבל זה פשוט, שלא הרגשנו צורך כל כך להתמקד בעניינים של זוגיות ויחסים בגילאים האלה, הכל קרה הרבה הרבה יותר לאט. אצלינו הגענו ל"רמות" התעסקות בעניינים האלה הרבה יותר מאוחר משזה קורה בעולם החילוני. אז מה באתי בעצם לומר בכל הסיפור הארוך הזה?
לא באתי חס וחלילה לצאת נגד העולם החילוני, גם לא באתי לשבח את הדרכים של העולם הדתי. באתי פשוט לתאר מציאות כפי שהיא נראית מצד מסויים, ולתאר את הסיבות לה כפי שהן נראות לי. אין כאן טוב ואין כאן רע- יש כאן פשוט שונה. וכל עוד כל אחד שלם עם מה שקורה איתו ומה שהוא עושה- הכל טוב. אז זהו, פרקתי את אשר על ליבי. ואני מחכה בקוצר רוח לשמוע מה דעתכם על העניין