הקשר בין קוויר לפמיניזם + סטטיסטיקות + ועוד
תיאוריה קווירית צמחה הרבה מתוך הפמיניזם, BTW. היכולת לבקר ולהפשיט את מה שהחברה שלנו לוקחת כמובן מאליו הוא מה שמשותף ונמצא בבסיס של פמיניזם ותיאוריה קווירית כאחד. להלן סטטיסטיקות מזעזעות ומטרידות, הלקוחות מתוך הספר "מיתוס היופי" הנכתב ע"י נעמי וולף. רצוי לציין שהספר נכתב בשנת 1992, ועל כן הסטטיסטיקות ישנות. אין לי כרגע סטטיסטיקות עדכניות יותר [לא כי אין, אלא כי ~לי~ אין. לא חיפשתי עדיין], אבל הייתי מניחה שהמצב לא השתפר בהרבה אם לא התגרע: ב1986, דיווח ניל מלמוט, חוקר ב-UCLA, כי 30 אחוז מהסטודנטים הודו שהיו מבצעים אונס לו הובטח להם שלא ייתפסו. כשהמילה "אונס" הוחלפה בביטוי "לאלץ אישה לקיים יחסי מין בכוח", מספר המשיבים בחיוב קפץ ל-58 אחוז. בסקר אחר, שהקיף 114 סטודנטים, התקבלו התשובות הבאות: "אני אוהב לשלוט באישה", 91.3%. "אני נהנה מהחלק של הכיבוש במין", 86.1%. "יש נשים שנראות כאילו הן מתחננות שמישהו יאנוס אותן", 83.5%. "מגרה אותי לראות אישה נאבקת במהלך קיום יחסי מין", 63.5%. "הפעלת כוח על אישה זה דבר מגרה", 61.7%. בקרב מתבגרים המצב גרוע עוד יותר. במחקר שנערך ב-UCLA על מבתגרים בגילאים 14 עד 18, [...] יותר ממחצית מהבנים וכמעט מחצית מהבנות סבור שאין כל פסול בכך שגבר יאנוס אישה, אם היא מגרה אותו מינית. ~~ המטרה של הציטוטים האלה היא להראות פן נוסף של הפמיניזם [שדיברנו עליו היום מעט, לאריק
] - חינוך מיני לשיוויון [שמעתם אותי נכון! לא רק חינוך לשיוויון מיני/מגדרי - אלא חינוך מיני שמטרתו שיוויון במיניות עצמה, באקטים המיניים]. בני הנוער כיום מתוודאים למיניות דרך חוויות שאינן שלהם, אלא דרך חוויות שהחברה מעצבת עבורם בכלי תקשורת ההמונים. כאשר כלי התקשורת מזינים אותנו ואת בני הנוער שלנו בכל כך הרבה דימויים מיניים אלימים, משפילים, יחסי נשלט/שולט "טבעיים" ו"ביולוגיים" - יש פה בעיה. ושוב אחזור על משהו נוסף שאמרתי לך היום: אין לי בעיה שיהיו אנשים שיתגרו מלהרגיש שולטים בסיטואציה, או מלהרגיש נשלטים בסיטואציה. אבל הכמות הזו פשוט לא הגיונית. לא סביר בעיניי שכל כך הרבה גברים אוהבים לשלוט באישה איתה הם ביחסים מיניים וכל כך הרבה נשים סבורות שזה בסדר לתת לגבר לחוש ככה, "כי זה הטבע שלו". המטרה שלי היא לא לצאת נגד הדימוי הזה, אלא לשים אותו בפרופורציה. המטרה שלי היא להביא לידי ביטוי דימויים אחרים, אפשרויות אחרות. הכוונה שלי היא לא להשתיק את הדימוי הזה, מכיוון שאין לי ספק שהוא מדבר אל אנשים מסוימים. אני לא בעד השתקה. אני בעד חינוך לאפשרויות, ובעד חינוך ל~חובה~ של ההסכמה. הבעיות ההרסניות בדימוי שולט/נשלט, או אלימות מינית, הן גם העובדה שזה הדימוי הכמעט יחידי שיש לנו כיום למיניות כשאנחנו גדלים, וגם העובדה שבכל הדיון [הלא מאוד תרבותי, אם יורשה לי לומר] עליו לא מדובר ולו לרגע על רצונות המעורבים בדבר. לא על רצונות הגבר ולא על רצונות האישה. מדובר על ה"חובות" שלהם. על מה ש"טבעי" עבורם לעשות או לרצות. אני מאמינה שכל אחד רוצה דברים שונים, ואני מאמינה שיש לפתוח בפני אנשים את האופציות המרובות שבאמת עומדות בפניהם - וגם תחת אילו חוקים בסיסיים מותר להם לפעול [כמו: לא לפגוע באחר!!!]. ייצוגי נשים/גברים בתקשורת כיום לא מאפשרים שיח חופשי של אדם, אפילו לא בינו לבין עצמו, בנוגע לרצונות האישיים שלו. ברגע שחוקי המגדר הנוקשים [ברמה החברתית, לא ברמה החוקית] שיש לנו כיום יתמסמסו - נוכל לנהל דיון חופשי וכן אודות מה כל אחד רוצה בחייו ובמערכות היחסים שלו.