בונקר סוּרי המשקיף ל'גדות'
שם דור שלם של ילדים גדלו בתוך מקלטים מפני הפגזים, במשך 19 שנה מהקמת המדינה עד מלחמת ששת הימים ריגש אותי עד דמעות
פגז אחרון התפוצץ ושתק, עטפה הדממה את העמק. ילדה בגדות יצאה ממקלט, ואין בתים עוד במשק. אמא, היה לנו בית ירוק עם אבא ובובה ושסק. הבית איננו, ואבא רחוק, אימי את בוכה או צוחקת. הביטי למעלה, בתי, אל ההר, ההר שהיה כמפלצת. עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר, אך הם מאיימים על דמשק. הביטי למעלה, בתי, לגולן, שם יש חיילים, אך להבא - דגלם בצבעים של כחול ולבן, בוכה וצוחק שם גם אבא. יהיה לנו בית ירוק, ילדתי, עם אבא ובובה ושסק, ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי, בתי, את בוכה או צוחקת.
ביתי את בוכה או צוחקת/חוה אלברשטיין