למה הוא כזה מרושע?
למי יש פה אחים קטנים?, לא ממש קטנים, לי יש, אם אפשר לקרוא לזה אח. הוא פשוט בלתי נסבל, הוא מבלה כל יום בנסיונות למרר לי את החיים, הוא מרביץ לי סתם (וחזק- כי בכל זאת הוא כבר בן 12), הוא קורא לי בשמות שהוא ממציא סתם כדי לעצבן אותי, הוא אומר לי שאני טיפשה ושהוא יותר חכם, הוא מפריע לי לעשות כל דבר שאני נהנת ממנו, הוא מרגל אחרי ומצוטט לשיחות שלי עם חברות, או מחטט בדברים הפרטים שלי כמו היומן ומחברת הכתיבה שלי. ובכלל נראה לי שהוא עושה את כל המאמצים כדי להוציא אותי מדעתי, אני פשוט לא יכולה לסבול את הצחוק המרושע שלו שהוא משיע ברגע שאני מתחילה לצעוק או לבכות. וקשה לי, ממש קשה לי, אני בתקופה לא קלה עכשיו מבחינת העומס בלימודים ובכלל, וכשאני מגיעה הביתה כל מה שאני רוצה לעשות זה להירגע, אבל לא, הוא כבר שם משעה שתיים, והוא בילה את כל היון בלחשוב על רעיונות חדשים איך לעצבן אותי. וקשה אני לא יכולה יותר, אני צועקת וחזק,אבל גם זה לא עוזר זה רק מדרבן אותו יותר. אתן לא יכולות לתאר לעצמכן איזה צחוק מרושע יש לו. הוא תמיד היה כזה, מאז שהוא היה קטן, הוא ככה גם לאחותי הגדולה, אבל פחות ולא רק בגלל שהיא לא בבית רוב הזמן.. אפילו לאמא ואבא הוא מתחייס ככה לפעמים. הוא שטלתן, נבזי,קטנוני, ילדותי, מגעיל ומפונק, הרבי שמות תואר לילד שהמורים אומרים כמה הוא נפלא וחכם ולא מזיק נכון? מה לעשות, הוא ילד בבית הספר ושטן קטן בבית... לפני כמה שנים חשבו שהוא סובל מהפרעות קשב וריכוז, וכשהוא התחיל בטיפול, אני לתומי חשבתי שזה יפתור גם את הבעייה הזאת, איך טעיתי ובגדול, זה שיפר את המצב זה רק החמיר אותו. לפעמים הוא יכול להיות כל כך חמוד ונחמד, הוא מבקש עזרה ואני תמיד עוזרת לו רק כדי לגלות שאחרי שעתיים הוא שוב ירביץ לי ויקרא לי בשמות. אני כבר לא יודעת מה לעשות, ואני צריכה פיתרונות. אל תגידו לי להתעלם, כי זה קשה הרבה יותר ממה שזה נראה, ואני מנסה זה רק מעודד אותו לחשוב על דרכים חדשות.. המקלת שלי רטובה מדעמות שהזלתי בשעה האחרונה, בגלל שאפילו שיעורי בית אני לא מצליחה לעשות, הכתף שלי עוד כואבת מהמכה האחרונה, הגרון שלי שורץ מהצעקה האחרונה והלב שלי כואב מהנטל הרב הזה.