וואי אני לא מאמינה שזה אשכרה קורה..
כל החופש הייתי בהכחשה. עד אתמול יותר נכון.... הייתי כל כך אדישה לזה... כבר לא היה אכפת לי אם יגמר החופש או לא [כמו מטומטמת. פתאום אני קולטת שברור שאכפת לי... סוף וסף יצאתי מהאדישות]. וכאילו מה. מחר.
בא לי לבכות. מבחנים ובגורוית והדרכההה מזדיינת [החניכות שלי לא יאהבו אותי
] ושכבה חדשה [עלק] וכתה י' נו. זה קונספט חדש... למרות שהוא ממש לא חדש לי. ומחר כל כך עמוס לי ואין לי כוח לזה. אני צריכה לקנות כבר תחאקי הדפוק הזה. וגיוסים ובנייה ופעולות ואעעעעעעעע. אין לי כוח להתחיל עם זה. כוסאמק מחר בצפר. ורק היום גיליתי את זה.