החיים הוירטואליים או סיפור עצוב
קודם כל אני מדגישה שאין פה טריגרים,ואולי זה יהיה טיפה ארוך..!ועוד משו זה נכתב בתקופה די מעאפנה ודי דכאונית אני מכירה והכרתי הרבה אנשים באינטרנט {אתכן,למשל},אנשים מצחיקים,נחמדים,מוכשרים, מעצבנים ועוד כל מיני סוגים. אבל אני שמתי לב שפשוט אני חיה בחיים וירטואליים. אני לא מדברת הרבה עם אנשים ,אלא אם כן באינטרנט{פורומים,צ'אטים,אייסי וכו'}/סמסים בפלאפון. אני נמצאת הרבה באינטרנט. אני לא ממש בקשר עם החברות מהכיתה. אני אפילו מנהלת להקה ב"מיי בנד"{להקה וירטואלית}. אני מרגישה כל כך רע עם עצמי. אני לא יודעת מה יש לי אני מרגישה דכאון כזה,עצבות כלשהי. בלילה בכיתי כשהתחלתי לחשוב מה שאני עושה,הייתי חייבת לפרוק אז לא בטוח שתבינו אותי..