לספור עד 10

[בילבי שכזו 69]

לשכוח, לערב, לכעוס, לשחרר, לשתף....

נראה לי שלא להבין את האקס זה התפקיד שלנו. לא מבינים אייך הוא/היא לא יכול/ה לא לראות אותם, לא מבינים אייך הוא/היא יכול/ה לא לדבר איתם. לא מבינים אייך הוא\היא יכול\ה לא לזכור או לשכוח. הרי אנחנו התגרשנו מהצד השני ולכאורה מה שמותר לנו אסור לצד השני. עם יד על הלב כמה פעמים שכחנו את יום ההולדת של סבתא או סבא כמה פעמים שכחנו להגיד תודה לחבר או חברה. אני בטוחה שיהיה מי שיגיד אבל הילד שלנו זה משהו אחר אסור לשכוח.... נכון אסור, אבל זה קורה ואפשר למנוע את זה, כי כשזה בא על חשבון הילד אז צריך לשים הכל בצד ולעשות הכל כדי שהילד לא ירגיש או ידע ששכחו אותו או שהוא פחות חשוב. באופן אישי גם בתקופה שהייתה רעה מאוד עם האקס תמיד אבל תמיד שלחתי sms או מעטפה עם מכתב ושם רשימת ה"ארועים" החשובים כמו אספת הורים, ימי הולדת, מסיבות, חגים וגם בעיות.... מאותו רגע זה בידים שלו, החלטה שלו, ביצוע שלו והסבר לילד/ה אם לא בא, שכח או כל דבר אחר... לפעמים צריך לשים בצד את האגו בשביל הילדים שלנו....כי אף אחד לא מושלם....

 

[א ש לי]

הרי כבר למדתם...לא?

שהכול בחיים זה מתוך בחירה לי מוזר ששכחת שיש לילד הזה אבא מה יותר פשוט יום לפני להתקשר לאבא ולגיד זוכר ש?.... לא פעם בעלי לשעבר היה אומר, וואלה תודה שהזכרת לא מאמין ששכחתי ולפעמים, זוכר זוכר היה אומר. לא ניגנבתי לא נידהמתי לא התעצבתי יש לו מלא על הראש ואני שמחה שיש אותי למנוע מצבים לא נעימים וואלה, בחיי, זה מה זה פשוט

 

[הנודניקית עם הקוקו]

מעתיקנית../images/Emo3.gif

 

[א ש לי]

תגידייייי../images/Emo6.gif

את חושבת שקראתי את התגובות? רק הבעתי את דעתי ואני מבינה שאת איתי הול'ה

רגע רצה לקרועה אותך אה...לקרוא

 

[d a n i e l s 5]

מצחיק.....

אתמול כשקראתי את הברכה המרגשת שלך לבנך ......הגעתי לשורה הזאת .... הוא מאד מאד מאד אוהב את סבתא ואת אח שלו ... וגם אותי .... אמרתי לעצמי ...אופס, איפה האבא ......ובשנייה אחרי אמרתי לעצמי.....זה לא בגלל שהוא לא אוהב את אבא גם, זה רק בגלל שהיא שכחה (לי היה נח עם ההסבר הזה לעצמי) . אני מסכימה עם אלה שאומרים שיש מצב לשכוח ימי הולדת אפילו של הבן ובטח ובטח כשהחגיגות לא נערכות מסביבו ובסביבתו (של האב) ....זה לא בסדר , אבל זה יתכן וזה אפשרי ! מה גם שהבחור התנצל והסביר ...את שכחת להזכיר את שמו , הוא שכח להתקשר........ לא רואה סיבה ל"מסיבה".

 

[ורד 3]

דניאלס יקרה

אני לא שכחתי לכתוב את שמו ממש לא... הבן הקטן שלי פשוט לא אוהב אותו והוא גם אומר את זה הכי ישיר שאפשר לצערי הרב הרב...(ויעיד כל מי שקרוב ומכיר ..את הסיפור) אז איך אני אכתוב משהו שהוא לא נכון ....? נלחמת כבר חודשים להסביר לילדים ...שהוא אוהב אותם והם הילדים שלו .... אבל מה שקורה מאחורי הקלעים בין הילדים שלי לבינו ..כשהם במחיצתו, על כך אני לא יכולה לקחת אחריות..... ואין לי הרבה מה לעשות. והתוצאה היא שהם הולכים אליו אבל לא מרצון.... *שורה תחתונה... לא כועסת עליו ... הוא הסביר ששכח והתנצל .. אבל לא חושבת שהיה צריך לשכוח. ~דעתי ~

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

לא חושב שיש מה להסביר לילדים..

כתבת שכשהם במחיצתו, את לא לקחת אחריות.. העניין הוא שאת לא יכולה לקחת אחריות על מה שהם מרגישים כלפיו גם כשהם רק איתך.. אין לך בזה חלק, זה שלו, שלו ורק שלו.. !!! ידוע לך שילדים הם הכי אמיתיים שיש, ואם הילד מגיע למצב שהוא אומר שהוא לא אוהב אותו.. לא יעזרו אלף הסברים..ככה הילד מרגיש, ורק האבא יכול לשנות את ההרגשה הזאת אצל הילד. ~ דעתי ~ ..

 

[א ש לי]

ואולי הילד הקטן מתכוון....

קשה לי להאמין שהילד לא אוהב את אבא הילד אולי כועס על אבא הילד אולי משתעמם אצל אבא וזה לא עוזר שאת מסבירה שאבא אוהב אותם זה משנה מה את משדרת ואיך את מתייחסת לנושא ואולי רק אולי הם תומכים באמא ולכן זוהי תחושתם אני ממש לא קובעת, כותבת לך, אולי...

 

[L o v e M e1]

אז מה הילד אשם?????

בבית שילד חי עם שני הוריו, ישנה מין דינמיקה לפני ימי הולדת או כל ארוע אחר. נפגשים אחרי יום עבודה, משתפים, מחליטים ביחד איך לחגוג לילד יום הולדת, אולי בילוי משותף, ארוחה משפחתית, מתנה משותפת וכו'. במקרה של בתים נפרדים מה לעשות לפעמים פורחים מהזיכרון דברים שלכאורה לא אמורים בכלל להשכח. אז קורה....הדברים צריכים להלקח כפשוטם, ובמקרה כזה של שני בתים אולי צריך לקחת גם אחריות ולשתף את ההורה שלא חי עם הילדים בבית. זה אמור לגבי ארועים, חוויות מבית הספר, אסיפות הורים, כל מיני שיחות קטנות עם הילדים שיחייכו את ההורה השני, יתרמו להרגשה שלו שסופרים אותו, שדעתו חשובה שצריכים אותו לא רק לפעמיים בשבוע וכל שבת שניה ולא רק למזונות. לכן ורד, חבל רק לשאול איך קורה דבר כזה? אלא להסיק מסקנות שכהורה משמורן יש לך עוד מטלונת קטנה, שהשורה התחתונה היא טובת הילדים. זו אני וזו דעתי

 

[ורד 3]

את יודעת

אני לא רוצה להכנס לזה ..כי זה ממש לכתוב ספר ..כל הסיפור הזה.. בקצרה אומר לך ...האב מתעדכן על כל מה שקורה עם הילדים.. אני באופן אישי מערבת אותו בהכללללל.. השאלה היא אם אתה רוצה להיות מעורב... הוא בחר שלא.. וכאן מתחילה הבעייה.. כאן אני אסיים . כי זה ...ארוך מאד מאד... מסכימה איתך הכי הכי ... שטובת הילדים היא בראש ובראשונה....

 

[R a c h e li]

חמשה חמשה.......

סה"כ 10

לא מצאתי משהו חכם יותר .....

 

[R a c h e li]

ובבקשה לא לתקן......./images/Emo70.gif

חמסה או חמשה ......העיקר שאני דוברת עיברית.....חחחחחחחחחחחחחחחח

 

[שלי 9]

מוסיפה גם את.. ~ דעתי ~

אני מחזיקה בדעה דומה מאוד לשל שירלי 6 , מאוד מאוד צורם בעיני לשכוח יום הולדת של ילד שלך, איך אפשר לשכוח דבר כזה?!..זה ילד שלך,הדבר שאמור להיות הכי יקר לך! מה גם שאנחנו יודעים כמה הילדים שלנו מחכים ליום הזה.. וכמה זה אירוע משמח וחשוב עבורם.. לא יודעת..פשוט לא נראה לי איך אפשר לשכוח דבר כזה.. והאמת..זה מרגיז ובעיקר מאכזב ,מאוד מאכזב,.

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

שכחה בדיוק כמו טעויות כתיב..

פעם לא הבנתי איך אפשר לכתוב עם טעויות.. כתבתי על זה וחטפתי (בצדק אגב) מקלחת של צוננים.. הבנתי שאין שום קשר בין חוכמה, אינטלינטציה לבין טעויות.. בדיוק ככה עם שכחה.. יש אנשים שהם אבות נפלאים, ממש אבות השנה (בלי ציניות), אבל יש להם נטייה לשכוח, קצת מפוזרים.. אז צריך קצת להזכיר להם לפני, לתזכר אותם מבעוד מועד... (לפעמים גם זה לא עוזר..) אצל אבות כאלה אין קשר בין השיכחה לתפקוד שלהם כאבות.. לגבי אבות שהשיכחה שלהם מתחברת להתנהגות היומיומית שלהם כ"אבות".. לאלה אין לא הבנה ולא סליחה.

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

אההה..שכחתי בסוף ~ דעתי ~

 

[ערסlight]

קטנוניות

אפשר לשכוח יומהולדת. זה קורה בהמון דברים וזה קורה לאב שלא חי את האינטנסיביות היומיומית של הילדים שלו. לא בהכרח זה אומר שהוא אבא "רע" זה רק אומר ששכח. זה היה יכול להגמר בהתנצלות, ולא שזה בסדר... תמרור להבא. והילדים... מקבלים את זה כמו שמציגים להם. אבל, אם יש מישהו שנפגע בשם הילדים. נחנק מגודל הצדקנות... זה באמת יכול להיות סיפור גדול.

 

[שירלי6]

:

"זה קורה בהמון דברים וזה קורה לאב שלא חי את האינטנסיביות היומיומית של הילדים שלו". זו בדיוק הנקודה. אב מעורב, אב שאיכפת לו, מן הסתם שמע את הילד בשבועות שקדמו ליום ההולדת, להכנות, להתלהבות. ועדיין שכח? איך אפשר לשכוח?? יאללה..זה כמו להאשים כל דפאר בבעיית דיסלקציה..לכולם בעיות זיכרון כל כך קשות? אין היום שום אמצעים לתזכורת? וכן, ערסי, יש מישהוא שנפגע בשם הילדים. יש אמא שמוחה את הדמעות בלילה (עכשיו אני מדברת בשם עצמי) יש אמא שמערסלת ילד בן שבע בידיים, כי הוא לא מצליח להרדם כי אבא שלו לא התקשר אליו שבוע יש אמא שמסבירה שוב, ושוב, למה אבא אחר לקחת אותו לבית הספר, כי קשה לו להתעורר ויש אמא שתמציא מליון ואחת סיבות למה אבא "שכח" אז נכון שאפשר להתקשר יום לפני לתזכר, נכון שאפשר להסיע את הילדים, כי לו קשה נכון שאפשר לשקר בשמו נכון שאפשר לתרץ נכון שאפשר לגדל גם ילדים לבד. הכל נכון. אבל עדיין כואב.

 

[R a c h e li]

ההייתי חייבת

להזדהות עם דברייך.....

 

[א ש לי]

הכול עיניין של גישה

אני מכירה אמא שמתקשרת לאבא שידבר עם הבן שמתלהבת ואומרת, יאללה בוא נדבר עם אבא והבן תמיד מחוייך, מתלהב. ואותה אמא שלא סומכת על אבא שמאחר ולוקחת את הילד לבית ספר מאבא או מסבירה את הבעיה בבית ספר לא צריך לשקר לילדים לא צריך לתרץ להם תירוצים צריך לדעת לקחת את הדברים לידיים פעם כאבתי כמוך פעם בכיתי בלילות פעם פשוט חשבתי אחרת, הייתי נקרעת נשברת NO MORE אני הולכת לישון עם חיוך יחד עם הקטנים ולעיתים נדירות כואבת משהו ברמה אחרת לגמרי. אין כל רווח בכעס ובכאב שלך לא לך ובטח לא לילד לכן הכול מתחיל מהראש לימדי עצמך לחשוב אחרת גם תרגישי אחרת לא זה לא קל להקליד מהצד הייתי שם, הצד הזה עכשיו הרבה יותר נעים.

 

[שירלי6]

הייתי בגישה ה"חיובית" הזו.

בחיי שהייתי. הייתי מסיעה הלוך ושוב, והייתי מדברת עם המורה, שולחת מכתבי התנצלות, מסבירה ומתנצלת בשמו בפניה, ובפני הילד. הייתי מתקשרת, הייתי מגשרת, הייתי שם.. יודעת מה קרה? שמו עליי זין אחד גדול. עליי ועל הילדים שלי, מסתבר. סליחה על הביטוי, אבל בדיוק כך. אני לא יכולה להיות אבא במקומו. תקשורת חיובית היא דו צדדית. לעולם לא יכולה להתקיים כאשר רק צד אחד מניע אותה.