בחירה מעולה, מסרי את הערצתי הנצחית לשותפך
לצפייה!
אני רוצה רק להוסיף את הקול שלי לבליל הקולות שעלה כאן, ואני מופתע מזה שלא היו עוד דעות כמו שלי, כי חשבתי שזו דעה רווחת - אהבתי מאד את שתי הסדרות, מסע בין כוכבים ובבילון 5.
על TNG גדלתי כמובן, ואפשר בימינו להאשים אותה בהמון דברים שנעשו מיושנים - פאוזות אובר דרמטיות עם מוזיקה אובר דרמטית וקלוז-אפ אובר דרמטי במעברי סצנות אובר-דרמטיים, self-righteousness לעיתים ברמות שמספיקות לכל העולם כמה פעמים ברצף, הכל כ"כ נקי, קונפליקטים נפתרים כבמטה קסם באותו פרק ונבלים מתוחכמים באים על עונשם כמעט תמיד, והתמימות, התום וההסתכלות ביקום בעיניים זכות שכאלה, זרות כ"כ לעולם הציני של ימינו...
ואלו בדיוק גם הסיבות שאני אוהב את הסדרה. יש בה גם וגם - מצד אחד משהו מאד פשוט, לא מאד רב מימדי ומורכב במובן הרחב של הדברים, ומצד שני התמימות האינסופית הזו, האמונה העיקשת שאפשר להגיע לאוטופיה ולצאת איתה לכוכבים, ושנביא לכוכבים גרסה טובה ומיטיבה של בני אדם, שיש בנו את הטוב הזה ושהוא יכול גם לנצח. אני מודה שנקודת המבט התמימה הזו כ"כ חסרה לי במדיה שאני צורך היום, שהחזרה ל-TNG היא חזרה לילדות (או נערות) בשבילי ביותר ממובן אחד. ועם כל ההתיישנות, פרק כפול ראשון לסדרה בת 7 עונות שפותח בלאתגר את הגדרת המושג "בן אנוש", פרק אחריו שמאתגר את תפיסת התמימות של יושבי הספינה ופרק אחריו שמאתגר את ה-prime directive, זה מבחינתי מדע בדיוני קלאסי במיטבו. והיא רק משתפרת משם, כידוע. אני זוכר משם פרקים מסויימים עד היום, שהכתיבה בהם מעולה ושהשאירו עליי רושם עז. וכמדומני, למעשה, עד היום לא ראיתי אותה במלואה ממש...
אגב, תגידו מה שתגידו, אם יש מישהו שהייתי רוצה להיות פקוד שלו והייתי סומך עליו בעיניים עצומות כשהוא צועק "אחריי!" בקרב, זה פיקארד או ג'יינוויי. ראיתי גם את כל ווייאג'ר, וזו היתה אחת מחוויות הצפייה הזכורות לטוב ביותר שלי בסדרה כלשהיא. שני הקפטנים האלה אדירים, כל אחד בדרכו/ה, וגם כאן אני אציין בפני מי שקרא את היפריון, שבכל פעם שהיו"ר גלדסטון הופיעה בספר, תמיד דמיינתי אותה כקייט מלגרו, עם הפנים העצובות והקול הייחודי, שהתאימו בעיניי לדמות ככפפת VR ליד.
בבילון 5 היא כמובן סיפור אחר לגמרי. סדרה הרבה יותר "מלוכלכת", שמדגישה את השוני והזרות בין המינים השונים והקושי היומיומי בהתמודדות עם האחר, הזר. זו סדרה שונה לחלוטין בטון ובדגשים שלה, ואכן עם העונה הראשונה היה לי לא קל בזמנו. אבל כשהיא כבר העבירה הילוך, הייתי מרותק לעולם ולדמויות שיצרה, וכמובן הייתי מופתע מהקונספט השונה לגמרי ממס"ב - קשת סיפורית ענקית וכתובה נהדר. אבל הדבר שאני זוכר הכי טוב מהסדרה (ראיתי אותה רק פעם אחת), הוא בניית הדמויות ומע' היחסים בין לאנדו וג'קאר, שהיתה מדהימה בעיניי. כיף גדול, כל הסדרות שהזכרתי, דווקא בגלל האופי של כל אחת וההבדלים ביניהן.