call of cthulho vs world of darknes

[Ferenheit]

יש חוברות התחלה מהירה

של כמה וכמה מהשיטות של עולם האפלה (אני זוכר מייג' וומפייר, ספציפית). ניתן להוריד אותם בוודאי באתר www.white-wolf.com השיטה של קריאתו של קת'ולהו הרבה יותר פשוטה, אבל גם הרבה יותר פשטנית מזו של עולם האפלה. כמו כן, עולם האפלה עשיר הרבה יותר בתוכן (כמובן שזה קשור לכך שהוא נהנה מפופולאריות עצומה ביחס לקת'ולהו). קת'ולהו מבוסס הרבה יותר על עולמנו שלנו, רק עם גורמים על טבעיים שפועלים ברקע. הגורמים האלה באופן כללי מנותקים זה מזה, ופסיביים למדי בעולם. אמנם יש אלים קדמונים שעלולים להתעורר יום אחד ולהחריב את העל-יקום במצמוץ, אבל הם ישנים ורחוקים בדרך כלל. הלא ידוע והעל טבעי הם גורמי הפחד העיקריים בקריאתו של קת'ולהו, ואילו עולם האפלה מפחיד הרבה פחות במובנים האלה, במיוחד משום שיש הרבה יותר שאפשר לדעת (ואפשר לדעת מבלי להשתגע כמו בקת'ולהו) ומשום שהעל טבעי נפוץ יותר, מאורגן ומובן יותר, ובדרך כלל גם משוחק על ידי השחקן.

 

[Serpent Axis]

אני חולק עליך

אם נעזוב לרגע את פשטות השיטה (למרות שV:TM למשל, לא מציג מערכת חוקים מסובכת ומעודד דווקא שימוש פחות בהם), העולם של Vampire: The Masquerade מפחיד לא פחות מהעולם של קת'ולהו ללא קשר לידיעה. אמת שיש הרבה ידע נגיש לגבי העולם הנסתר (וגם הלא נסתר) והסכנות שבו (על טבעיות או אחרות), אבל שים לב שהמנחה יותר מרשאי לשנות את הידע הזה כדי להפתיע את השחקנים (כמו שמוצע למשל, בStorytellers Handbook ובספר Caine's Chosen: The Black Hand). כמו כן, ידיעה מראש לא תמיד גורעת מחווית האימה. העל טבעי גם לא תמיד מובן יותר וידוע מראש - גם אם קראת את כל מוצרי WW. הספרים בד"כ לא מגלים לך הכל וגם אלה שחושפים אותך לסודות ותככים נסתרים מספקים ריבוי אפשרויות וחופש יצירתי למנחה. ניתן בהחלט להשתגע מהידע הזה, למרות שאתה צודק בחלק הזה - טירוף הוא לא קונספט מרכזי כל כך כמו בCOC. אבל הוא קיים. דמויות יכולות להשתגע. לדמויות בV:TM יש לא מעט ממה לפחד... הן אומנם בעלות יתרון (ברוב המקרים) על דמויות COC בכך שהן כבר חלק מהעולם הנסתר והעל טבעי ובעלות כל היתרונות ששייכות לעולם הזה מביא - הצרה היא שהן גם בעלות כל החסרונות שהעולם הזה מביא... בין היתר הנבואה שגורסת שהן בראש התפריט של רשע קדמון ורעב במיוחד ובמקרים מסוימים (ע"ע Clanbook: Tzimisce) זה גורל חתום... אבל האמת שזה גם תלוי במנחה האינדבדואל.

 

[הבלש חסר הבית]

האימה היא רק חלק

בשני המקרים מדובר בשיטות אימה, אבל עם גישות שונות לחלוטין - בקת'ולהו הדגש הוא על חקירה, ובומפאייר יותר על דרמה, בקת'ולהו האימה היא חיצונית (קוסמית, אם נדייק), ובומפאייר היא יותר אישית. מההתרשמות הכללית שלי, אגב, ומפאייר הרבה יותר פוסטמודרניסטי מאשר קת'ולהו. מחקר הרקע בקת'ולהו והשחזור התקופתי הרבה יותר רציניים ומדוייקים מאשר מה שהבנתי שנמצא בפרשנויות החופשיות יותר והעמומות יותר של ומפאייר. הכתיבה של ומפאייר, מהמעט שראיתי, היא הרבה פחות "אקדמית" משל קת'ולהו - יש לזה יתרונות וחסרונות, תלוי בטעם של השחקנים. מבחינת מכניקה, המכניקה של קת'ולהו היא יותר מכוונת-סימולציה, מנסה לדמות מציאות, בעוד שזו של ומפאייר היא יותר מכוונת-נראטיב, ואגבית ועמומה יותר.

 

[Ferenheit]

אוהב מחלוקות יחיה

אולי הייתי צריך לציין שבקשר למורכבות השיטה, התייחסתי יותר למהדורה החדשה של עולם האפלה, שהולכת קצת בדרך של מו"ד ועושה סטנדרטיזציה בריאה של השיטה, שהופכת החלטות מכניות להרבה יותר פשוטות וברורות (אבל היא גם יותר מורכבת ודי לקרוא תיאור מורשת, כוח, דיסציפלינה או כל אלמנט אחר כזה כדי לראות זאת). COC תמיד תהיה יותר פשוטה, כי היא כמעט גולמית (ברמה של BESM או השלד של גורפס - יש יכולות, יש אחוזים, יש גלגולים. אין כמעט דברים מעבר לזה). בקשר לאימה, בקת'ולהו (הקאנוני) יש התדרדרות בלתי נמנעת של הדמויות, עמימות כמעט מוחלטת בקשר לתורת הנסתר, והפרשי כוח אדירים לרעת הדמויות. מבחינת הסטינג, זה אומר שהאימה של הדמויות (ובתיאוריה, דרך תיווכן, של השחקן) הרבה יותר חמורה. האימה בפועל היא ז'אנר מאוד קשה, עד כמעט בלתי מושג מסביב לשולחן עם במבה, אין מה לעשות, והכל תלוי במשחק הספציפי. כסטינג, העובדה שהדמויות ב-WOD יותר חזקות מרוב היצורים בעולם (עוצמה), העובדה שהיכולות של יצורים עוצמתיים מוסברת והגיונית (בניגוד לנזק מצפיה בצבע מוזר מהחלל החיצון, שהמוח האנושי לא יכול לתפוס) הופכת אותם להרבה פחות מפחידים אינהרנטית (ערפד חזק יכול לזוז כמו הרוח ולהרוג במבט, אבל הוא לא יכול להיות זכרונות מן העבר והעתיד וגם נחיל תולעים בראשיתי שגורם לקירות בסביבתו לדמם עזות, וגם אם זה פחות מסוכן מבחינת סיכויי ההישרדות, קשה יותר להתמודד מול זה בכלים כלשהם משום שזה כופר בהגיון של כל הכלים), ולבסוף, העובדה שב-WOD הדמויות מתחזקות במקום להתדרדר עם הזמן אל אובדן השפיות והחיים: כל הגורמים האלה הופכים את WOD לדעתי למפחיד פחות, הגם שאני אעדיף לשחק בו על פני COC כמעט בכל יום בשבוע.

 

[Serpent Axis]

אם אתה מדבר על

World of Darkness ה"חדש" בלבד, לא נותר לי אלא לשבת בצד, להנהן ולחייך לדבריך. אבל אם Vampire: The Masquerade (האבא של עולם האפלה) מהווה אינדיקציה, אני חייב להניף את דגל המחלוקת. טענות ש"דמויות בעולם האפלה רק הולכות ומתחזקות" הן טענות תמוהות, בהתחשב בכך שדמויות בVampire מתדרדרות באופן דומה (וספר הליבה, אגב, מודיע שזה כמעט בלתי נמנע כרעיון מרכזי לV:TM). מה גם שהפרשי כוח הן דבר יחסי. הפרשי כוח בין ערפד לבן תמותה הם ברורים - לבן התמותה יש סיכוי קטן מאוד לחסל ערפד (אלא אם כן יש לו הרבה מזל, שרשרת של אירועים שפועלים לטובתו והוא יודע מה הוא עושה) בעוד שהערפד "מצוייד" מספיק כדי להפוך את בן האדם הזה לחטיף. חוץ מזה, בעולם האפלה יש מספיק דברים שיכולים להוציא ערפד מדעתו. ע"ע סיפורו של למבך רותבן (Clanbook: Tzimisce, Children of the Inquisition והנספח של שבט ז'ימיסי בספר Libellus Sanguinis 1: Masters of the State). אגב, הפרשי כוחות - איזה "איזון" כוחות יש, לדעתך, בין ערפד זקן לבין ערפד צעיר? אני אגיד לך איזה - ב9 מקרים מתוך 10 הערפד הצעיר הוא חטיף כמו בן האדם, אלא אם כן יש לו את השבת מאחוריו (וגם אז ההישרדות שלו לא מובטחת). איזה איזון יש בין ערפד שמרוחק 12 צעדים מקין בדור שלו לבין אביו הקדמון בן הדור השלישי (שהכוחות שלהם, אגב, מתוארים כמשהו שגובל באלוהות והם אף פעם לא הוגדרו ע"י WW). ובאופן לא צפוי אני דווקא אשחק את "פרקליט השטן" ולהגנת WOD ה"חדש" אני אציין שהעולם שמוצג בספר פתוח לחלוטין לפרשנות ויצירתיות המנחה (זו למעשה, דווקא אחת הטענות שלי נגדו, כי ספר הבסיס בעצם לא מספק שום תוכן אמיתי חוץ מחוקים ועיצוב נאה לרוב) והשחקנים באמת לא יודעים מה יכול ליפול עליהם.

 

[JuffoWup]

כן, אבל העתיק הוא עדיין יצור מובן

בניגוד לערימת מחושים עם חוש הומור, ולכן הוא אויב שאפשר להתמודד איתו; כי גם אחרי אלפי שנה הוא במהותו אנושי (כי משם הוא התחיל). אני מאמין שהמשחק היחידי של הזאב-הלבן שאינו מציג דמויות שהתחילו אנושיות ברמה מסוימת הוא הפיות של אקזלטד והאוטמטונים.

 

[Serpent Axis]

מובן?!

תקרא את התיאור של אלימלך הארור-כפליים בChildren of the Night (הוא מופיע לצד מנהיגי היד השחורה בעמ' 14).

 

[JuffoWup]

כצה שהם יהיו מעוותים הם עדיין

בבסיסם אנושיים, היצורים CoC הם מטבעם בלתי אנושיים (ואם כבר דוג' כך את שמיצי האבא מג'הנה).

 

[JuffoWup]

*כמה כמובן

 

[Serpent Axis]

לאו דווקא

אתה יכול להגיד אותו הדבר לגבי בני משפחות הRevenants של שבט ז'ימיסי? ספציפית, משפחת בראטוביץ', שבעבור בני המשפחה "אנושיות" היא מושג זר ומוזר ורובם בכלל מטפחים דרכי הארה שונות עוד מאז שהיו גורים... אה, פעוטים (קל להתבלבל, גם הכלבים וגם הילדים גדלים באותה מכלאה, אחרי הכל). מה לגבי מייסד שבט ז'ימיסי? מה לגבי סאשה וייקוס? מה לגבי הערפדים הזקנים שמזמן נטשו כל זכר לאנושיות שלהם? הספרים של WW מציגים את רוב הערפדים כשומרי אנושיות (האנושיות של עצמם ברמה מסוימת, לא האנושות) אך בכל זאת כזאבים בעור כבש (ובתקווה, כאלה שמודעים לכך).

 

[JuffoWup]

לגבי הרבבנט זה נושא למחלוקת

אבל הגידול האנושי לכאורה שלהם (תחת מושגים אנושיים) נותן להם כלים להתמודדות אנושית; שמיצי די נטש את האנושיות שלו אבל הוא התחיל כבן אדם ולכן המושגים שלו התפתחו מתפיסה אנושית (אפילו אם עכשיו הקשר ביניהם לבין אנושיות קלוש לחלוטין). לעומת זאת היצורים של לאבקרפט לא היו אנושיים ולא מצויים במחשבה אנושית, אם נפשט את זה אז ערפד צעיר חושב ככה: "אני אצבור כוח". ערפד זקן חושב ככה: "אני אצור סדר חדש". ערפד שמיצי זקן חושב ככה: "אני אגדל את הציפורניים על כיסי המרה" (?!) שמיצי עצמו חושב ככה: "שלושה גורלות על כרעי תרנגולת" (?!?!?!?!) יצור של לאבקרפט חושב ככה: "ןגוכעןגרועכקרלכחענגשדרןכעםןמככגןךחשגדועישרןשרםשוןקםשקןעיגךלכחענ" יש?

 

[Serpent Axis]

איזה גידול אנושי?

הם מתרבים במכלאות ביחד עם כלבי-הגיהינום שהם מגדלים, גדלים כמו חיות טרף וגדלים להיות חיות טרף. אם יש להם איזושהי רמה של אנושיות (נדיר יותר מציפור דודו), היא נעה בין 2 ל4. הם לא גדלים כבני אדם ולא חושבים כבני אדם (הדוגמא הכי גדולה נמצאת דווקא בימה"ב, בכרך הראשון של סדרת "יומני הדמים" [Libellus Sanguinis] שמדבר על הז'ימיסי והמשרתים שלהם), עבורם בני אדם זה סוג של בקר שהם לומדים להתחזות אליו (זוכר את הזאב בעור כבש? אז הם כמו הזאב של צ'רלס מנסון בעור כבש) ובכלל הם גדלים רחוק מבני תמותה ערפד ז'ימיסי זקן לא חושב ככה, אגב. אם הוא מתמורפוזיסט גם קשה להגיד על מה זה (לא הוא או היא, זה) חושב, אולי חוץ מעל הניסוי האחרון שלו. בדרכי הארה אחרות ניתן לגרוס כי הוא חושב באופן רחוק וזר לבני תמותה. עבור על התיאור של דרכי ההארה בספר הליבה, הערפדים שמאמצים אותם בעלי רעיונות זרים לבני אדם לא פחות. הם אומנם לא חייזרים או גזע נפרד, אבל ערפדים עתיקים די קרובים לזה... אלימלך למשל... למען האמת, אפילו המנהיגים של היד השחורה לא ייכנסו ביודעין לחדר שאלימלך נמצא בו בלי ליווי של המנהיגים האחרים (ובטח פמלייה של שומרים).

 

[Ihavenonick]

חשךחךשףךת,ףשצגחףקבעשנןוסנשחםן

זאת התשובה לשאלתו

 

[Serpent Axis]

עכשיו הכל ברור

 

[Serpent Axis]

נ.ב - בקשר לכוחות ערפדיים מול מיתוס

מול כוחות המיתוס. ערפדים יכולים הרבה דברים... תעיף מבט ברשימת הDisciplines בספר הליבה של V:TM ובספרים נלווים (כמו הStorytellers Handbook). ערפדים יכולים לכפות דממה על טבעית שמשתיקה את הסביבה שלהם, הם יכולים להיעלם במרכז קהל, לעצב בשר כאילו היה חימר, לגרום לחשיכה בעצמה להפוך למוחשית ולנוע דרך האפלה הבראשיתית בעצמה, הם יכולים להשפיע על הזמן, הם יכולים לקרוא מחשבות ולנוע דרך מישורים בלתי גשמיים, הם יכולים להעצים או לעמם רגשות לרמות מטורפות (להפוך רגזנות פשוטה לזעם רצחני או אהבת אמת להתעניינות רגילה), הם יכולים להגשים את פחדיו הנוראיים ביותר של בן תמותה (או ערפד אחר), הם יכולים לזמן את המתים לשליטתם, הם יכולים לשלוט על מזג האוויר ועל רוחות קדמוניות, הם יכולים ליצור אשליות גרנדיוזיות, במבט הם יכולים לראות את החולשות ונקודות התורפה שלך. נכון, חלקם כוחות מתקדמים ולא כולם נגישים לכל ערפד (בעיקר לערפד צעיר), אחרים הם רק הנקודה הראשונה של הכוחות הללו...

 

[Ferenheit]

דמויות בעולם האפלה בהחלט מתחזקות

אובדן האנושיות הוא לא אובדן שפיות. אני לא מבין את טענתך בקשר להפרשי הכוח. הרי הדמויות בעולם האפלה בדרך כלל אינן בני אדם רגילים (דמויות השחקן), וגם אם הן ערפדים צעירים ביותר, רוב העולם שסביבן נמצא מתחת לרמת העוצמה שלהן. האיומים הנדירים שאתה מתייחס אליהם רחוקים ונדירים - זה לא עיקר המשחק. רוב משחקי הערפדים אינם מסע בעקבות זוועה שטאין לה שם שהורגת אותך במפגש הראשון הישיר ביניכם.

 

[Serpent Axis]

זה לא מדויק בעליל

נכון, אובדן אנושיות הוא לא אובדן שפיות - אבל אובדן שפיות מתלווה אליו. זה חלק מהמשחק. אם בשפיות ענייננו (ושוב, המהדורה "הישנה"), יש די והותר הזדמנויות לאובדן שפיות. הגדולה בהן טמונה במשחק שסובב סביב דמויות משבט מלקוואין. המלקוויאנים נמצאים באופן תמידי בקרב על רסיסי השפיות שלהם - קרב שהם הולכים ומפסידים בו באופן בלתי נמנע. מעבר לכך, קרא בGuide to the Sabbat בפרק הרביעי (The Gifts of Caine) את הנספח שנקרא "Tainted Blood", הוא מדגים למה זה לא וואו לשחק ז'ימיסי שמתקדם מהר בכוח השבטי הידוע-כמעט-לשמצה שלו (רמז - זה קשור לשפיות שלו... ולעוד משהו כפי שמוצג בClanbook: Tzimisce). עוד משהו לגבי הטענה שדמויות בעולם האפלה מתחזקות, אם יצא לך לקרוא את Dark Ages: Vampire, בפרק הדן בכוחות יש שם הצעה לא רעה בכלל לפיה להתקדמות בכוח כלשהו יש מחיר (מעבר לנק"נ, אני מתכוון). למשל, ערפד שהולך ומחזק את הכוח העל טבעי שלו - הולך ומאבד מהעדינות שלו. ערפד שמתקדם בObfuscate הולך ונעשה יצור פסיבי, צופה מהצד ומנותק מהעולם (באותו האופן שהדמות שאיש לא זוכר את שמה שמוצגת במהלך הספר של ניל גיימן, "אלים אמריקאים", שצל [הפרוטגוניסט הראשי] לא מצליח לזכור את השיחה שלו איתו או איך הוא נראה ולבסוף - שהוא בכלל פגש אותו), לזה יש הסבר שאני מאוד אהבתי שקשור לנוספרטו ולמייסד השבט שלהם. כך, התחזקות הערפד הופכת לחלק מתהליך ההתדרדרות שלו. וכן, בVampire (שני המשחקים, הן The Masquerade והן The Requiem) זה יותר מאפשרי לאבד שפיות. למרות שזה לא נעשה באותו המנגנון כמו בCOC - בV:TM אתה מפתח מחלות נפש ספציפיות בתהליך שאינו מיוצג ע"י נקודות שפיות, הכל תלוי במשחק עצמו, בשחקן ובמנחה. ערפדים צעירים הם אלו שעומדים בפני הזוועות הרבות ביותר - אובדן האנושיות שלהם, העובדה שמישהו עקר אותם מהחיים שלהם והפך אותם למפלצת צמאת דם שצריכה להתקיים מהאנשים שהיא פעם עבדה איתם, חייתה ביניהם ואהבה, החברה הערפדית (טורפים זקנים יותר, מנוסים יותר ואנושיים הרבה פחות) ושאר הזוועות של העולם שמשום מה מחפשות את מותה (אנשי זאב וציידי ערפדים בראשם). הפשרי הכוחות הם יחסיים. אמת, לחוקר מCOC יש הרבה יותר ממה לפחד מאשר ערפד - חוקר יכול למות מכדור של אקדח, בעוד שהדמות שלי ספגה לא פחות מ6 מחסניות של תת-מקלע כלשהו (כנראה עוזי). חוקר יכול לטבוע, ערפד יכול בכיף לבלות גם מאות שנים מתחת למים, תשאל את הPremascines של ונציה - ע"ע המהדורה הראשונה של Clanbook: Giovanni, פרק שלישי (More Than We Seem) עמ' 35-37. ערפד יכול לספוג ולרפא נזק שבני אדם לא יכולים לקוות לרפא. ערפד לא צריך לדאוג בקשר להרבה דברים, אבל הוא פגיע (למשל, אם היו מרוקנים על הדמות שלי עוד כמה מחסניות, היו הולכים לו שלבי הבריאות האחרונים שלו לפני שיתוק או גרוע מכך) ויש לו הרבה ממה לדאוג (איש זאב צעיר ממוצע מחסל לפחות כמה ערפדים טובים). אז נכון, זוועות המיתוס הן באמת... טוב, זוועות המיתוס. אבל גם לערפדים זה לא קל. יש מספיק סכנות ותעלומות זוועתיות בעולם האפלה שיכולים טוב מאוד לגבות את חייהם. דווקא במיוחד בעולם האפלה "החדש". אני זוכר קטע מהפתיחה של V:TR שבו מתואר ערפד, כנראה משבט מקט, שמגלה יצור זוועתי ולאבקראפטי ובורח משם כל עוד נפשו בו. אגב לאבקראפט, יש שבט שלם של ערפדים (Baali) שסוגדים ומנסים להביא לעולם את "אלו המחכים מעבר"... השבט הזה, למרות שהוא קטן מספיק להיחשב שושלת דם ונסתר מספיק כדי להיות נדיר כמו נוספרטו יפהיפה, סיפק לא מעט רגעים מרגשים ומפחידים... יש להם אפילו דרך הארה משלהם ("דרך הכוורת"). בקיצור - V:TM וV:TR מציגים עולם מפחיד ומלא סכנות לא פחות לערפדים מאשר לבני אדם. <<רוב משחקי הערפדים אינם מסע בעקבות זוועה שטאין לה שם שהורגת אותך במפגש הראשון הישיר ביניכם. >> צודק. לרוב הזוועות בV:TM יש שמות...

 

[Serpent Axis]

למעשה, במובן הזה

עולם האפלה "החדש", הוא הרבה יותר כמו העולם של COC וגם הדמויות (לפחות הערפדים) חלשים מספיק כדי לחוש את אותה האימה של חוקר אנושי.

 

[הבלש חסר הבית]

החוקר והבלתי ניתנים לאיות

אני לא חושב שיש הרבה מקום להשוואה בין חוקר בקש"ק לערפד בומפאייר. החוקר אולי מתעסק בסופו של יום עם כל מיני בלהות מחוץ למציאות, אבל חיי היום-יום שלו הם במציאות האנושית הרגילה - למעשה, אתה יכול להריץ קמפיין שלם שלא כולל שום דבר שקשור למיתוס אם אתה ממש רוצה, וזה יעבוד מצויין. חלק מהרעיון הוא הכפילות הבלתי נסבלת של המציאות והמיתוס (שמקבלת עוד מימד הזוי, תרתי משמע, אם החלטת לשלב גם את ארצות החלום במשחק). אם בצד המאוד-לאבקראפטיאני-קודר-חייזרי יכולה להיות לך עלילה שמזכירה את "זה" של סטפן קינג, בצד הקליל-הרפתקני יכולה להיות לך עלילה שמזכירה יותר את אינדיאנה ג'ונס, או למצער את מכרות המלך שלמה. הכיוון הוא משחק של חקירה, מסתורין ולרוב היבט על-טבעי, והאימה היא רק חלק מזה. כדאי לזכור שבצורה מסויימת, גם קונאן הוא חלק מקו הזמן של ההיסטוריה הלאבקאפטיאנית של העולם. קת'ולהו ושאר הבלתי-ניתנים-לאיות הם חלק מהמשחק, אבל דרכו של החוקר לא בהכרח מובילה ישירות אליהם, למרות שבהחלט יתכן שבשלב כלשהו החוקר האמיץ יאלץ להקריב את חייו ושפיותו כדי להרוויח עוד כמה מאות שנים עבור המין האנושי. הערפד שונה לחלוטין מהחוקר - הוא נתלש באכזריות מהחברה האנושית, וחייו מתנהלים בעיקר ב"עולם האפלה". הדגש הוא, עד כמה שהתרשמתי, על נפשו של הערפד וחיבוטיה, ועל האינטראקציה בינו לבין ערפדים אחרים ושאר מרעין בישין. אם בקת'ולהו קשה עד בלתי אפשרי להגיע לאינטראקציה ראויה עם בריות כמו העמוקאים או המי-גו (בעצם, העמוקאים עלולים לרצות להתרבות איתך, והמי-גו עלולים בתור מחווה ידידותית לנסות להוציא לך את המוח ולשים אותו בקופסת מתכת עם חיבורי USB למקלטים, רמקולים ואמצעי ראייה, ואז לקחת אותך לטיול בחלל) בומפאייר הדגש הוא על האינטראקציה עם בריות הנחשבות לעל-טבעיות. אגב - בספר הכללים של קש"ק יש "ערפד". משחק קש"ק שכולל ערפד, יראה יותר כמו "דרקולה" (באופן המוצג בספר של סטוקר, שרובו ככולו מתאר חקירה מזוויות ראייה שונות) מאשר כמו בומפאייר.

 

[Serpent Axis]

זה תלוי במנחה ובשחקנים

זה תלוי במה משחקים ואיך משחקים את זה. משחק שבו השחקנים מגלמים דמויות של ערפדים מהשבת יכלול בני תמותה כמעט ורק בתור מתאבנים לסעודה (או המנה העיקרית). משחק של ערפדים אחרים דווקא יערב בני תמותה ואת עולם הרגיל, בו רוב הערפדים מתקיימים לצד בני התמותה (הם לא חושפים את עצמם כערפדים, מן הסתם). "דרקולה" מוצג דרך עיניהם של בני התמותה, לא של הערפד. V:TM מוצג דרך עיניהם של הערפדים. אבל משהו קטן לסגור את זה - בCOC אפשר לומר שאתה משחק את מי שאמור לעצור את כל המרעין בישין למיניהם... בV:TM אתה המרעין בישין למיניהם...