תשעה באב מתקרב ו...

לא בטוח

אצלי בעבודה יש הרבה שקיבלו ממני הסבר קצר, והאמת שהם מתייחסים לזה מאוד בכבוד. בעיניהם זה צעד אמיץ במיוחד למול תופעת החוזרים בתשובה... בכל אופן בזלזול או בחוסר הבנה לא נתקלתי. ולמרות שיש כאן כמה חילונים מובהקים הם צמים, אתמול שאלו אותי כמה אם אני מתכוונת לצום, עניתי בפשטות: לא, ובזה זה נגמר.
 
להיפך

הם מעריכים את הקורבן שאני מקריבה כדי שלא לסכן את המשמורת על הבן שלי, ומאז הם גם משתדלים להתחשב כשיוצאים יחד שיתאים לי עם הילד/ הימים וכו' זה גם גרם להם להבין עד כמה הממסד הדתי פוגעני ולא הוגן (במילים עדינות)
 
גם אני אמרתי בעבודה שאני לא צם

אבל אני באמת בן אדם שלא ממש איכפת לי מה הסובבים חושבים עלי (חצי אוטיסט כזה) הסתובבתי בעבודה עם בקבוק מים כמו בכל יום ובהפסקה הלכתי לאכול בלי לדפוק חשבון לאיש (לא מתאים להם? זבש"ם).
 
זה לא קשור לזיקה שלהם לדת

זה קשור לכך שלחילוני אין מינימום הבנה במנטליות החרדית, בעצם כמו שלדוסים אין הבנה במנטליות החילונית (מעבר לגיחות קצרות פה ושם לטריטוריה החילונית )
 

yoni13077

New member
אפילו יותר

דוסים יכולים לדעתי יותר להבין את הצד החילוני מאשר להיפך, כי מה לעשות, הצד החרדי פחות הגיוני..
 

yoni13077

New member
זה נכון באופן חלקי

כי מעבר להיות המיעוט מיעוט יש גם את ענין החשיפה. החילוני הממוצע והחרדי הממוצע נחשפים לעולם השני דרך התקשורת, לכן בעיני רוב החילונים חרדי זה אחד שחי על חשבון הציבור, מתפלל כל היום, זורק טיטולים על מג"בניקים ולא שמע על המצאת הסבון. ובעיני חרדי ממוצע חילוני הוא מה שמופיע עליו בעיתון היומי עליו הוא מנוי/קורא בתיבה של השכן. ולכן כשנחשפים קצת יותר לחרדים ביומיום מה שקובע זה האפשרות להתחבר מנטאלית למשהו שונה, ובזה ההגיון הוא פקטור.
 
אתה צודק

מנסיון יש אנשים שמבינים ומזדהים בדרך כלל אטאיסטים ויש שכאלה שכועסים עליך כי הם עצמם מאמינים. יש לי חבר חילוני שסיפרתי לו על הפורום והוא קרא ונראה לי שהוא מאד נהנה ומאד העריך.
 
אני בעבודה עכשיו וצמה בכיף

כמובן, אחרי שאכלתי ארוחת בוקר דשנה. אין לי עיניין לאכול בצום או לשתות חלב אחרי האוכל בעבודה. הבעייה שלי היא דווקא בכך שהם רואים בי חרדית מייצגת, גרמתי להם לחשוב שהחרדים לא כ"כ נוראים... אכן, זה שווה שרשור
 
מזל שיש רכב...

ממלאים מבעוד יום ברכב, מלאי שתיה, אוכל ועיתונים. בבוקר נוסעים לקינות לאיזה פארק מחוץ לעיר ופותחים שולחן.
 
בכיף

אבל אני בא עם נעלי בית... אה, ובלי שתיה חריפה... לא רוצה לחזור הביתה מסטול... אשתי עלולה לחשוב שהשתגעתי מהצער....
 
למעלה